הקרב על הירושה סכסוך משפחתי בין יורשים: הבן מהאישה השנייה ביקש לפנות מהדירה את אשתו השלישית של אביו המנוח

במשך כל 25 שנות נישואיו של המנוח עם אשתו השלישית, הם גרו בדירה שהייתה 90% בבעלותו של הבן מהאישה השנייה של המנוח, 10%-ו בבעלות המנוח עצמו. בצכ וואתו, כתב המנוח בין השאר, כי הוא מוריש את 10%-ה לאשתו האלמנה, ומצווה את יורשיו כי היא תמשיך לגור בה כל חייה, ללא כל תמורה. בנוכ סף הוריש האב בצוואה דירה נוספת, שהייתה בבעלות מלאה שלו, לבתו מאשתו השנייה.

לאחר פטירתו של האב תבע הבן את האלמנה, ראשית לשלם דמי שכיכ רות על התקופה שמאז הפטירה. שנית, דרש לפרק את השיתוף של הדירה, כפי שחוק המקרקעין מאפכ שר, ולכפות עליה למכור את הדירה ולפנותה.

השאלה המרכזית בה דן בית המכ שפט היא האם יש לאלמנה זכות להכ משיך ולהתגורר בדירה אשר 90% ממנה בבעלות הבן, מבלי לשלם דמי שכירות? בית המשפט קבע כי אכן ניתן להעניק רשות שימוש במקרקכ עין הן באופן חוזי, והן מתוך הבעה של רצון טוב, ללא התחייבות חוזית.

רשות זו יכולה להיעשות כאשר הרכ שות ניתנת בתמורה וכאשר לא נדכ רשת כל תמורה עבור אותה רשות שימוש.

אומנם כאשר רשות השימוש הינה ללא תמורה, כמו במקרה שלנו, אדם יכול לחזור בו בקלות רבה יותר, אך במקרה זה, המנוח הבהיר לבני המכ שפחה שאשתו תוכל להתגורר בדירה ללא כל תשלום עבור השכירות.

בית המשפט חיזק את הכרעתו שהאלמנה יכולה להמשיך להתגורר בדירה ללא תמורה, על בסיס כמה עובדות: המנוח הוריש את דירתו השכ נייה כולה לבתו מאשתו הקודמת, פעולה שהייתה מונעת מאשתו השליכ שית מלרשת את אותה הדירה לאחר מותו. המנוח דאג לכך שתהיה לאשתו קורת גג לאחר מותו. בנוסף, האלמכ נה ואחות המנוח העידו שהצהיר שבנו ובתו ידעו על כוונתו ואף הסכימו.

הדבר המעניין מההיבט של דיני ראיות הוא שבית המשפט התייחס לעדויות אלו כאל עדויות ישירות, ולא עדות שמועה. הוא ציין שעצם העובכ דה שהבן הגיש את התביעה רק לאחר מותו של אביו, מנע כל אפשרות לשכ מוע את רצונו, מה שהעיד על התנהכ לות בחוסר תום לב של הבן.

לעומת עדויות אלו, בית המשכ פט נוכח בסתירות מרובות בעדותו של הבן התובע ובעדותה של אחותו, בעלת הדירה השנייה. בית המשפט קיבל את עדות האלמנה, שנראתה מפורטת ואמינה.

השאלה המשפטית השנייה בה דן בית המשפט, האם ניתן לפרק את השיתוף בדירה זו, בה האלמנה מחכ זיקה ,10% ואילו הבן ?90% הבן תבע לפרק את השיתוף, והאלמנה הציעה שירכוש את חלקה בדירה במחיר מקכ סימלי לפי ערך השוק, והיא תמשיך להתגורר בה ללא תמורה.

בית המשפט הבהיר שיש לשמור את זכות המגורים של הנתבעת בדירה ללא תשלום, לכל חייה, והכריע שיש לפרק את השיתוף באמצעות הצעת הדירה למכירה בשוק החופשי, תוך ידיעה שהדירה תפוסה. כלומר, שהכ קונה יידע שיש דיירת שמתגוררת בדיכ רה מבלי לשלם דמי שכירות, למעט הוצאות שוטפות של ארנונה, ועד בית, חשמל ומים. באופן הזה שמר בית המשפט על זכויותיה של האלמנה לגור בדירה, אף אם פורק השיתוף. אין לראות באמור לעיל ייעוץ משפטי, ויש לפנות לקבלת חוות דעת משפטית בכל סוגייה קונקרטית. בשיתוף משרד עורכי דין גדעון פישר ושות'. עו"ד רם תורן הוא שותף בכיר במשרד ומנהל המחלקה המסחרית.

האם יש לאלמנה זכות להתגורר בדירה 90%-ש ממנה בבעלות הבן, בלי לשלם שכירות? המנוח הבהיר לבני המשפחה שאשתו תוכל להמשיך להתגורר בדירה ללא תשלום כל חייה