"כל הכבוד לספיר ברמן על האומץ, אבל עוד יהיו לה שריקות שיקבעו תוצאות, ויציעי כדורגל הם לא תיאטרון"
עוד יהיו לה שריקות שיקבעו תוצאות ועוד יהיה סוער ביציעים. היציעים בכדורגל הם לא יציעי תיאטרון. "גם כלפיי כבר שמעתי במגרשי כדורגל הכל. קללות זה רגיל, והן הרבה יותר מגעילות ממה שאת חושבת, ויש כמובן גם איחולים למיניהם... היום השינוי שלי הוא שב־99 אחוז מהמקרים אני כבר לא שומע ולא מגיב. פעם הייתי מגיב מאוד קשה, היום אני מתעלם. בתקופת הפיגועים באוטובוסים אני זוכר שהגעתי למשחק מול כפ"ס, קהל סולידי ולא אלים או בעייתי, אבל היתה שם קבוצה בעייתית של אוהדים ומישהו צעק לי, 'הלוואי שאתה והמשפחה שלך תיהרגו בפיגוע', ואני הגבתי כמו שהגבתי ועשיתי לקהל תנועה מגונה. היו עוד הרבה אירועים ותקריות עד שלמדתי לא להגיב".
מתי בפעם האחרונה טסת?
"בשבוע שעבר, אחרי שנתיים, טסנו ליוון לחופשה משפחתית. אני אוהב לטוס והתגעגעתי לחו"ל, אין כמו חו"ל. את יוון אני אוהב מאוד, היא מדהימה. במיקונוס הייתי לפני שהישראלים גילו והרסו אותה. עכשיו אני נוסע למקומות אחרים, יוונים מגלים לי את האיים שעדיין לא הפכו למסחריים. "גם במסגרת הכדורגל ראיתי הרבה עולם ואני אומר על כך תודה. הייתי בכל אירופה, כולל מדינות כמו קזחסטן שבחיים לא הייתי מגיע אליהן, וגם באוסטרליה ובניו זילנד, בברזיל, בקולומביה ובארגנטינה. "לקחתי חלק בשידורים של שני מונדיאלים, בברזיל וברוסיה. ברוסיה היו לי 35 טיסות בשלושה שבועות והייתי בכל עיר שם. במהלך מונדיאל המדינה היא לא מה שהיא ביומיום. הממשלות דואגות שתראה רק את הדברים היפים, אין אלימות ואין פשע. בזכות השידורים ראיתי את כל ברזיל ואת כל רוסיה, וביורו הקודם הכרתי את צרפת, אוקראינה ופולין. עכשיו אטוס רק למשחק אחד, רבע הגמר ברומא".
מתי בפעם האחרונה שוחחת עם אביך, אברהם איווניר?
"הבוקר. אמרתי בעבר שהוא 'החדיר בי את המכביזם', כי כשנולדתי בכלל לא שאלו אותי 'אתה רוצה להיות אוהד מכבי, הפועל או בית"ר?' הכניסו אותי למכבי ושם נשארתי, לא היו אופציות. אבא שלי היה שוער בזמנו, אבל הוא לא הגיע לבוגרים כי אבא שלו נפטר והוא הלך לעסקים. לאחר מכן הוא היה חבר הנהלה במכבי. אבא שלי הוא איש מבוגר, בן ,86 אבל נראה פחות מגילו. אנחנו בקשר טוב, מדברים כל יום סביב הכדורגל, הבית והילדים. היום הוא הפך לפרשן טלוויזיה, כל שיחה איתו זה 'ראית את המשחק?'"
מתי בפעם האחרונה קראת סטטיסטיקה?
"כל יום. החבר'ה של הדור החדש מתעסקים הרבה בסטטיסטיקה. אני מסתכל, קורא ורואה, אבל ברמה של הכדורגל היום הצוות סביב המאמן אמור להיות על עניין הסטטיסטיקה. אני לא איש מחשבים, אבל יש לי זיכרון צילומי ואני זוכר הכל. אחרי יום בעיר חדשה אני זוכר את הרחובות ולא צריך מפה. אני זוכר מידע ממשחקים שפירשנתי גם עשר ואפילו 15 שנים אחרי".
מתי בפעם האחרונה קיבלת הצעה מפתה?
"לפני שנה היתה הצעה מ'נינג'ה ,'VIP אבל אם אני משתתף בתחרות כזו אני צריך שנה אימונים, אני לא בא לדקה כדי לעוף. אמרתי להם שאם אני הולך לתחרות אני צריך לבוא מוכן - וזה לא התאים. לא היו עוד הצעות מהסוג הזה של הריאליטי".
מתי בפעם האחרונה היתה לך פדיחה בשידור?
"לפני כמה שנים היתה פשלה שלי ושל השדר שלומי דניאלי. היה לנו שידור של גביע הליגה הצרפתי, שזה משהו שאנחנו לא מכירים טוב כי אנחנו לא משדרים קבוע את הליגה הצרפתית. הקבוצות הופיעו בהרכבים חסרים, אבל גם אם הן היו עולות עם הרכבים ראשוניים לא היינו יודעים את זה, ולדעתי בערך עשר דקות שידרנו כשחשבנו שהקבוצה במדים האדומים היא הקבוצה במדים הלבנים ולהפך, וככה טעינו בכל השמות. כיוון שרק שנינו ראינו את המשחק להערכתי, אף אחד לא שם לב לזה עד שאנחנו שמנו לב ותיקנו".
מתי בפעם האחרונה הרגשת גאה להיות ישראלי?
"יש רגעים כאלה, לא הרבה, אבל יש. בספורט הרגשתי גאה כשסיימנו את העונה הזו עם קהל, וכשהיה דרבי בגמר הגביע עם 30 אלף איש בבלומפילד ואווירה מדהימה. אחרי זה אתה רואה משחקים באירופה ללא קהל, אז אולי אנחנו לא משחקים טוב, אבל לפחות ניצחנו את הקורונה. "בסוף גם נגיע מתישהו ליורו או למונדיאל. כל הזמן מגדילים את המפעלים, במקום 16 נבחרות יש עכשיו ,24 וזה יגיע למצב שפעם נגיע. מה נעשה כשנגיע? לא יודע, אבל מאמין שנשתחל לאיזה טורניר. כדי להביא גאווה צריך קודם כל להגיע ואז להיות שם פעם, פעמיים, שלוש, עד שניראה יותר טוב. האם אנחנו מסוגלים לזה? אני בספק גדול".
מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?
"עכשיו. מהרבה בחינות, החלום שלי הוא לחזור לאמן בחו"ל ולגור באירופה. אני לא יודע להגיד אם זה חלום להיות בליגת העל, כי ברור שאם אני מאמן אני רוצה להיות במקום הכי טוב שיש, אבל כרגע אני במקום שטוב לי בו והוא שונה. אם הייתי בן 25 היו הרבה דברים שנעשים ונראים אחרת, אבל זה לא שהיום מאוחר מדי. החיים יכולים להשתנות ולהתהפך בשנייה, את זה אני יודע. "אני לא קם בבוקר וחושב איך אגשים את החלום, אני יודע מה הדרך ושהיא ארוכה וקשה. צריך עונה גדולה ומשמעותית, למשל לעלות עם הקבוצה לליגת העל ואז להמשיך איתם לעוד עונה מצוינת. אז רוצים אותך במקום גדול בליגת העל, ואם אתה מצליח שם, הדלת לאירופה נפתחת. זו דרך קשה והסיכוי שהיא תתממש נמוך, אבל היא קיימת".