"בשוק יש שממה, כולם סובלים"

מיקי בראל, בעלת בוטיק האופנה "סתורה" בשוק הפשפשים ביפו, מתארת תמונת מצב קשה. לדבריה, בימים אלה אין כלל קונים באזור. מסיור שערכנו בסביבת השוק, עולה כי עדיין התנועה רחוקה, בלשון המעטה, מחזרה למציאות המוכרת, למעט אזור המסעדות בערבים.

"חזרנו אחרי עשרה ימים של טילים, שבהם סגרנו את העסקים לגמרי - וזאת אחרי שנת קורונה", אומרת בראל. "לא קיבלנו שום פיצוי על זה. לאט-לאט גילינו שהשוק ממש ריק. עד עכשיו התנועה לא חזרה לעצמה מלבד סוף שבוע אחד, שבו היו רבע מכמות הלקוחות הרגילה, אם לא פחות. הלקוחות הקבועות שמגיעות אומרות לי, 'איזו אמיצה'. הדמיון של האנשים זה פחד אלוהים. משהו בקונוטציה התחבר למהומות בעכו, אבל לא היו באזור שלנו מהומות בכלל.

יש כאלה שחוששים להגיע ויש כאלה שמחרימים את הסוחרים הערבים. המוראל של הסוחרים ירוד מאוד. אנחנו אחרי שנה קשה ואלה שנותרו פעילים - שרדו בשיניים. אף אחד לא יכול להסתדר למשך זמן בלי עבודה. העסקים החזירו עובדים לחנויות וחזרו לייצר. אני חזרתי לייצר ובתחום שלי עונת הקיץ היא קצרה. אין לי אפשרות להחזיר אותה אחרי שהיא חולפת".

"ירידה של 80% במכירות"

בראל מוסיפה בכאב: "בשוק הפשפשים יש שממה. אין קבוצות ואין אנשים. אני לא מדברת על התיירים שלא מגיעים והסתדרנו בלעדיהם. אין שום דבר וזה מאוד קשה. אצלי יש ירידה של 80% במכירות, אין עבודה. אף אחד לא מדבר על העסקים מהמגזר היהודי שנפגעו.

בנוסף, יש לידי סוחרים ערבים והם גם משלמים את המחיר. חשוב להעלות את המודעות, על מנת שאנשים ירגישו ביטחון לבוא ולקנות. יש רבים שאוהבים לפרגן והם מגיעים כשהכל בסדר - וקונים".

היא מבקשת להדגיש כי בגזרת השוק ביפו "אין מתח בכלל". לדבריה, "כולם מגיעים בבוקר לעבוד. בתי הקפה ריקים והמסעדות ריקות, למעט בערבים, ורק עכשיו זה התחיל. חלק מזה, כאמור, בגלל הפחד, וחלק בגלל שמחרימים את הסוחרים הערבים. כולם סובלים יחד עם כולם.

"יש בשוק הפשפשים מעצבות, בעלות בוטיקים וחנויות יבוא. יש בינינו יחסי חברות. אנחנו אנשים שעובדים יחד. אם מחרימים - מחרימים את כולם".

צילום: גדעון מרקוביץ' מיקי בראל