עם כוח גדול באה רצועה קרועה
הכוכבים באן.בי.אי רוצים שכל החלטה תעבור דרכם - על הפרקט ומחוצה לו - אבל קיים סיכוי גבוה שיש לזה מחיר ● ניצן פלד על הקשר האפשרי )שמשום מה לא מדובר( בין גל הפציעות חסר התקדים בפלייאוף לבין עידן "העצמת השחקן"
לברון ג'יימס, כרגיל, מצא דרך די בכיינית להתחסד בשבוע שעבר, כשנוכח גל הפציעות חסר הת קדים של שחקני מפתח בפלייאוף - שמגיע אחרי עונה דחוסה יחסית, שבאה אחרי פגרה קצרה יחסית, שבאה אחרי משחקי הבועה - צייץ, בגדול, "אמרתי לכם".
האם הוא ציין שארגון השחקנים - שהוא ארגון השחקנים הכי חזק בספורט האמריקני, ושעד לא מזמן לברון עצמו נמנה עם מנהיגיו הרשמיים - היה שותף מלא לכל ההחלטות שקבעו את הלו"ז מאז פרצה הקורונה? ברור שלא. לקבל אחריות בטוויטר זה לא הסטייל שלו. תגידו לי, איזה מלך מקבל אחריות?
אבל בהיעדר נתונים זמינים ומחקר ראוי, כל שנותר לדיון הציבורי להתעסק בו - מעבר להטחת האשמות מצד לצד - הוא בסיבות שתרמו כל אחת את משקלה היא לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים כיום - כששבע משמונה הקבוצות שהגיעו לסיבוב השני סבלו לאחרונה או סובלות מפציעות משמעותיות של אחד משני השחקנים הכי טובים שלהן.
אז מדברים כמובן על הלו"ז, שהיה לחלוטין לא סטנדרטי, על השפעות הקורונה עצמה, וגם על סגנון המשחק, שכן הוא מהיר ומרווח יותר מאי פעם - מה שמגביר כנראה את הסיכוי לפציעות "אימפקט" (מכה, נפילה, מפרק מעוקם וכו').
אבל בכל הדיון הזה, שבו השחקנים כמובן לוקחים אפס אחריות, עוד לא ראיתי אף אחד מתייחס למשהו שכנראה - ובטח בהיעדר מחקר ראוי - שווה התייחסות. אנחנו כרגע בשיאו (ההולך ומתגבר) של עידן "העצמת השחקן", שבו לשחקנים יש לא רק כוח רב מאוד מול הליגה, וכוח רב מאוד מול הקבוצות (היי דונצ'יץ' בן ה־22, שלא ניצח סדרת פלייאוף בחייו אבל כבר מינה עצמו למפרק של דאלאס, אני מדבר אליך!) - אלא גם יותר כוח על הפרקט מאי פעם.
זה מתבטא באינספור דרכים, אבל דרך אחת מעולה ובלתי ניתנת לערעור שממחישה את זה היא היוסג'־רייט - נתון המתאר עד כמה שחקן מעורב בהתקפות כשהוא על המגרש ו/או עד כמה מהלכים נגמרים אצלו (בזריקה או באיבוד כדור).
בין אמצע שנות ה־08 לתחילת העשור החולף, היו בכל עונה בליגה כ־21 שחקנים עם יוסג' .28 כלומר - נתון ששמור לכוכבים הגדולים. יוסג' של ?30 כ־5 בכל עונה. יוסג' של 3-2 :32 שחקנים. יוסג' פסיכי של ?34 פחות מ־1 בשנה.
אז שימו לב לנתוני חמש השנים האחרונות: יוסג' של 25 ?28 בכל עונה (שיא של 29 העונה). מה שפעם היה רק 12 כוכבים? היום יש בכל קבוצה. יוסג' של ,14.5 ?30 עם שיא של 16 העונה. יוסג' 6 ?32 שחקנים, עם שיא של 8 אשתקד והעונה. ואותו יוסג' פסיכי של ?34 שפעם בקושי היה 1 כזה בעונה? אנחנו על 4 לעונה, עם שיא של 6 אשתקד.
במילים אחרות, האם יש מחיר לכך שכוכבי האן.בי.אי עושים ככל העולה על רוחם כיום על הפרקט, צוברים מספרים אישיים מפלצתיים, ומחליטים מה קורה בכל התקפה והתקפה? נראה שכן. יש לזה מחיר. קודם, ברייטינג של הליגה. אבל הנה, כשכמעט כל כוכב רלוונטי פצוע בשלבי סיום העונה, אולי המחיר שהם משלמים הוא כבר הכי אישי שיש. אבל אל תספרו ללברון.