ליכודניקים, תתאפסו על עצמכם
כשאבא ימין ואמא ימינה התגרשו, כל השכונה היתה בשוק. נכון, כולם ידעו שהיחסים מידרדרים למחוזות השנאה, האיבה תפחה עם השנים כמקובל במשפחות עם פערים, והשכנים בבלפור הכירו בעל פה את הקללות השגורות בפיותיהם. אבל דבר אחד לא היה אפשר לקחת מהמשפחה הזאת: את המחויבות האידיאולוגית. החינוך היה שם דבר: ארץ ישראל במקום הראשון, הסגידה לערכים היתה מובהקת, ומעל הכל - הדאגה לילדים.
כשנודע דבר הפרידה, כולם האמינו שלא משנה כמה עמוק הקרע - טובת הילדים תעמוד לנגד עיני המעורבים. גם כאשר האשמות ה"שמאלנות" ההדדית בין ההורים חזרו על עצמן, התקשורת והאזר חים שיערו שמדובר לכל היותר בספינים כוזבים של עורכי דין, כמ קובל בהליכי גירושים. אבל דקה וחצי אחרי הגט, המציאות נחשפה. הליכוד, הציונות הדתית, ימינה, תקווה חדשה - מדגימים עכשיו גירושים מכוערים. אמא ימינה התחילה חיים חדשים ואבא ימין מסרב לשחרר, גם כשהיא עושה דברים שהם נטו לטובת הילדים. הוא רודף אחריה וצועק "את פירקת לנו את הבית", אף שהוא לא פחות אשם.
אם המציאות הפוליטית היתה משחק תפקידים - התקשורת והשמאל היו כונסי הנכסים, שמפיקים הון אישי שעה שמשפחה מפוארת מתפרקת מנכסיה, הרוחניים והחומריים. מכירים את ההורים שנשבעים שהם עדיין אוהבים את הילדים, אף שהם כבר לא חיים ביחד? מיליוני מצביעי ימין מביטים בהורים הפוליטיים שלהם ומחפשים משפחת אומנה. בנט וסמוטריץ' בעצמם הדגימו מודל אחר בתקופת ממשלת ביבי גנץ, כאשר הצביעו מהאופוזיציה באופן ענייני למרות העלבון שבסי לוק: הם תמכו בקואליציה בהצבעות שנגעו לתקנות הקורונה, הצביעו בוועדת הכספים בעד העברת 11 מיליארד שקלים שנוספו לתקציב רק כדי שמשהו במדינה יזוז, אף שהמשמעות הברורה היתה עוד זמן אופוזיציה עבורם, ותמכו גם בתיקון חוק יסוד: משאל העם שהעלה ח"כ צביקה האוזר )אז מכחול לבן אך בדרך אל תקווה חדשה(, כדי שאז רחי יו"ש ייכללו במשאל כזה אף הם; ככל שחוקים נסבו על שאלות אידיאולוגיות או על סוגיות אזרחיות מהותיות - התגברה האופוזיציה הימנית על עלבונה, ותמכה.
משמיעת חברי הכנסת של הליכוד נדמה כי איחוד משפחות פלשתיני הוא מכה קטנה בכנף לעומת מסירת משרד התחבורה לידיה של מרב מיכאלי, וניחוחות חוק ההגירה כבר מוכנים - חברי הכנסת של הליכוד מודיעים מראש שמטרתם הפלת הממשלה באמצעותו, ולא העברת החוק. "איפוק זה כוח", אמר פעם אריק שרון. אוהו כמה שהוא טעה. האסטרטגיה של אופוזיציית הימין לא תקנה בחזרה את השלטון, היא רק מרחיקה מעצמה את זכות השיבה אליו. הדרך האמיתית להביך את הקואליציה היא להעדיף את טובת הילד, האזרח והלאום. אם הלי כוד והציונות הדתית יפקירו הצעות חוק לאומיות כדי לנקום באקסית המיתולוגית - ינקמו בהם בבוא העת המצביעים, ובעיקר - ההיסטוריה. כמה חפרתם על פיצול סמכויות היועמ"ש. קודם תשיגו מגשר.