ברכות למפריחי הבלונים

כבר ימים אחדים אין בלוני תבערה ופרובוקציות אלי מות מעזה. חבל. נזקם טקטי ותועלתם אסטרטגית. אם, חלילה, יהיה שקט קצר מועד מן הרצועה, הוא עלול להיענות בשקט מתמשך וחסר אחריות מצד ישראל, בעוד חמאס מתעצם. ההתעצמות הזו תכה בפנינו בעיצומו של עימות עם איראן וחיזבאללה. הפרובוקציות האלימות יחייבו את ישראל להגיב, ובהזדמנות זו יש תקווה להכ שיל שורת צעדים שכולם ניצחון לחמאס וסכנה לישראל - שחרור טרוריסטים, מימון חמאס והפגנת ההצלחה של תוקפנותו באמצעות שיפור תנאי החיים בעזה.

ההיסטריה בישראל בעניין הקרוי "השבת הבנים" מעידה שלא למדנו את לקח ליקוי המאורות של עסקאות ג'יבריל, שליט ודומיהן. בהחלטות מופקרות וחסרות מנהיגות הח זירה ישראל למעגל הטרור אלפי מרצחים, עודדה את הטרור וגרמה למעשה בקלות דעת לרצח מאות ישרא לים בידי המשוחררים ובידי אלה שקיבלו השראה ועידוד משחרורם. שם היה מדובר בשחרור חיילים חיים; הפעם אין בעזה "שבויים ונעדרים". יש גופות ויש שני אזר חים שעברו לעזה. אפילו יקבל חמאס תמורתם עשירית מדרישתו, מדובר בגופות של ישראלים שאת שמם אנו יודעים, במחיר הריגתם של ישראלים רבים, שאת שמם נדע רק כאשר יירצחו.

גם את שאלת המימון ותנאי החיים ראוי לבחון בהק שרם האסטרטגי. מדינת חמאס בעזה היא פרויקט הדגל של האחים המוסלמים: המדינה הערבית היחידה שבה ה"אחים" בשלטון. לכן טורקיה של ארדואן תומכת בה וקטאר מממנת אותה. ה"אחים" הם אויביהן של מצרים, ערב הסעודית, ירדן ורוב המשטרים בעולם הערבי. הם לחמו ביהודים ובישראל בלהט אמונתם עוד לפני שמצרים נכנסה למלחמה במאי .1948 הם הגורם האנטי ישראלי הנחוש והמסוכן ביותר בדעת הקהל הירדנית והמצרית. הגרסה העזתית שלהם מנסה לשכנע את הערבים באזור כולו, בייחוד בגדה, לחזור אל עידן האלימות הפעילה בעימות עם ישראל. הם מנסים להוכיח כי ניתן, במק ביל, גם להילחם ביהודים, להפגיז את תל אביב וירוש לים ולשרוף את שדותיה ויערותיה, וגם לקבל ממנה מים, חשמל, דלק ושירותים רפואיים, לפרנס בתחומיה רבבות פועלים ולקבל מיליארדי דולרים באמצעותה מקטאר. אם אין עלות למלחמה מתמדת, זולת נזקים צבאיים שאפ שר בקלות לשקם בעזרת ארה"ב וישראל, למה להפסיק להרוג יהודים? האופציה הזו, שבה האלימות הברברית נותנת סיפוק, יוקרה ופרנסה, היא המסר המסוכן ביותר לישראל ולאזור כולו.

רבים בישראל בוחנים את המצב הזה בראיית קשית טקטית, תוך התעלמות מהקשריה הרחבים. הם מספרים לעצמם מעשייה שמקורה בבורות, בדבר מצוקתם של העזתים, המדרדרת אותם לאלימות. אלא שמדובר בסי פור אחר. התמכרות לאלימות והימנעות שיטתית מבניית אומה וחברה המוליכות, כצפוי, למצוקה. האגדה מספרת על אלימות שמקורה בייאוש. בחינה בלתי משוחדת מו כיחה שמקור האלימות הוא דווקא בתקווה: התקווה שניתן לספק את היצרים האלימים, לנקום ביהודים על הצלחתם ועל חייהם הטובים ולבסוף להמאיס עליהם את החיים במולדתם. התקווה מתחזקת ומתוחזקת כאשר כופים על היהודים לסבסד למעשה את המלחמה נגדם, מחשש שעזה תידרדר למשבר הומניטרי, ולהתגייס להקלת המצוקה בציפיית שווא לריסון האלימות.

יש לקוות שהפלשתינים ימשיכו, כפי שעשו תמיד, להוכיח באלימותם את האמת המאכזבת על סדר העדי פויות הלאומי שלהם, כדי שנמנע מהם בכוח להתעצם. זה מה שהציל את ישראל כאשר דחו את תוכנית החלוקה ב ,1947 ומה ששבר באינתיפאדה השנייה את האסטרטגיה של ערפאת אחרי אוסלו. ההתפכחות מועילה לישראל לא רק בעזה: ההזדהות הרחבה עם הפרעות בלוד ובעכו סייעה לצה"ל להבין שעליו להתכונן גם לעימותים שבהם ינסו פלשתינים מבית לסייע לאויב במלחמה. רגיעה מתמש כת הממסמסת את הסכסוך רצויה מאוד; "שקט" המאפשר לאויב להתעצם אינו נסבל.

יש לקוות שהפלשתינים ימשיכו, כפי שעשו תמיד, להוכיח באלימותם את האמת המאכזבת על סדר העדיפויות הלאומי שלהם, כדי שנמנע מהם בכוח להתעצם