מאוסלו ועד דובאי: מסע בתחנות שנות שלטון נתניהו
הקרב על הנרטיב של שלטון נתניהו החל, ואם חולפים בתחנות המסע הביטחוני, המדיני והכלכלי, מוצאים שבירת מוסכמות סדרתית, תמיד נגד הרוח
הנשיא הנבחר יצחק הרצוג, כשעוד לא היה כל כך נשיא, אמר לי פעם שהיחיד שבנימין נתניהו מפחד ממנו זה אהוד ברק. זאת בגלל הסיבה הידועה, שברק היה מפקד היחידה המיוחדת שנתניהו שירת בה כק צין. ברק עצמו, טען הרצוג, עדיין חולם לחזור לרא שות הממשלה.
ייתכן שעכשיו, לאחר שמיתוס הלוחם הצעיר לנצח איננו, ברק כבר ויתר. ובכל זאת, הוא אדריכל הפלתו של נתניהו, וספק אם ללא התהליך האישיותי שלו, המעורב בקנאה ובשנאה אישית לנתניהו, הוא היה מסוגל לגייס את המשאבים הנפשיים בגילו כדי לה רים את המבצע.
במבצע ההדחה יש צלע שלישית, של מי שגם הוא עבר מסלול בסיירת מטכ"ל אך מצא את עצמו ביחי דה אחרת. ברק לא ניצח שום אויב, אבל זכה בניצחון עם הקמת הממשלה החדשה. מטרת הפלתו של נת ניהו קידשה את האמצעים. כך גם נפתלי בנט, בדרכו.
הצלחתם של אהוד ברק ושל השמאל הגיעה באיחור. נתניהו, כראש ממשלה ב 12 השנים האחרונות, וכראש ממשלה בסוף שנות ה 90 ושר אוצר במשך שנתיים בין 2003 ל ,2005 הזיז את ההרים שמסביב למוחמד. אוסלו חזרה לשכון במקומה, בסקנדינביה.
עתה מתחיל הקרב על הנרטיב. מי היה נתניהו כראש ממשלה ומה עשה. אם היה ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות המדינה, כפי שבוודאי ינסו להוכיח הכתבים המורשים וההיסטוריונים של הש מאל, או שהיה גדול ראשי הממשלה מאז מלחמת ששת הימים ואולי אף בתולדות המדינה, כפי שגורסים רבים מהאינטלקטואלים של הימין.
אלה שאינם מחוברים בעבותות לליכוד הישן, בה נהגת מנחם בגין, רואים בנתניהו מנהיג ציוני חכם ומצליח בהרבה מקודמיו בליכוד, בגין ושמיר. בעיקר בגלל מה שהטריד את עורך "הארץ", אלוף בן, במא מר גדול ב"פוריין אפיירס", שם טען שנתניהו הורס את ישראל הישנה והוא שוקד על החלפת האליטות הישנות באליטות חדשות. זה היה לפני חמש שנים.
יש קטע עיתונות שמתעד משהו ממה שחשבתי על נתניהו, כשעשו עניין מזה שאני מתכוון להצביע לליכוד בראשותו בשנת .1996 "אני מכיר אותו רק מהופעות ציבוריות כמו שאנחנו מכירים אנשי ציבור", אמרתי לכתב עיתון "העיר", אביב לביא, שבועות אחדים לפני הבחירות. "אבל קראתי את 'מקום תחת השמש', וזה ספר רציני. ואני זוכר דברים שקרו בקדנציה השמא לנית שלי ב'חדשות'; המגמה היתה להכפיש בכתבות את שמו וזכרו של יוני, כדי לדפוק את ביבי. היה בזה משהו מגעיל. חוץ מזה, התקשורת יצרה מוסכמה שהוא שטחי, ואני מציע לשפוט את האמירות שלו לאורך שנים. הוא בטח לא יותר שטחי מברק ורמון".
לביא טען אז שאמרתי שביבי מצטייר כשטחי דווקא משום שהוא עולה בהרבה על המראיינים שלו. מי שחשב כמוני הוא מאיר עוזיאל. שמעתי זאת מפיו פעמים רבות. בכל אופן, לפני המצאת "השחיתות", הטרנד שהשתילו העיתונאים הבכירים בכתבים הצעירים בת קופה שלפני עליית נתניהו לשלטון ב '96 ואחריה, היה שהוא "שטחי". אחר כך היו וריאציות: הוא "פחדן" והוא "מזיע". אבל לפני הכל ומעל לכל, "ביבי מסוכן". לעם ישראל, ולמדינת ישראל.
הייתי באותה מסיבת עיתונאים של אמנון ליפקין שחק, מייד לאחר שפשט את מדי הרמטכ"ל, בסוף .1998 זה היה בבית סוקולוב, ושם שמעתי לראשונה את הסיסמה: "ביבי מסוכן למדינת ישראל". מטורף ולא בדיוק דמוקרטי מצד קצין בכיר, שקופץ מייד לאחר שעמד בראש הצבא, לצאת בהאשמה כזאת כלפי ראש הממשלה שתחתיו שירת.
לימים גיליתי שממציא הסלוגן היה יוסי שריד. נתניהו חזר ארצה לאחר שסיים את תפקידו כשגריר באו"ם, שם גילה שיעור קומה וכריזמה שטלטלו את המערכת הפולי טית בישראל. הוא נחת כמעט ישירות לפריימריז בליכוד, לפני עידן המתפקדים, וזכה באחד המקומות הראשונים.
יולי .1988 שריד טען בטור שפרסם ב"הארץ" כי נתניהו אמר שיאסר ערפאת גרוע מהיטלר, ושמי שעו שה את זה הוא מסוכן. "כשיורדים מהאוכף של האו"ם נגמר לפעמים הסוס", כתב שריד ואיים: "אני אעקוב אחריך". לימים, למרות שאסור היה להשוות בין המו פתי וערפאת לבין היטלר, התפתח ז'אנר של השוואה בין נתניהו להיטלר. "כל מנהיגי התנועות הפשיסטיות ב 150 השנים האחרונות הלכו באותו נתיב )כמו שהולך נתניהו(", אמר אהוד ברק.
שריד, כפי שהעידו כמה עיתונאים בכירים, היה מוקד התכנסות ותדרוכים של צמרת בעלי הטורים. כל השמות הידועים. חלקם מולכים עד היום, אם כי כמו אהוד ברק, גם הם הפכו מכותבים מקוריים ומב ריקים לתועמלנים גסים, המשדרים כיעור ורוע ישר לוורידי אומה קרועת עין ושטופת מוח. כך שנתניהו
אכן היה מסוכן, מסוכן לממסדים כושלים ולאליטות ישנות, שחשבו שהתיאוריות שלהן והתוכניות המדיניות שלהן הן האלטרנטיבה הקיומית היחידה למדינה.
יצחק רבין ואהוד ברק נחשבו לחריץ הגבוה ביותר של דור הצברים. שניהם הותירו מורשת של שגיאות אסטרטגיות היסטוריות, שהציבו את ישראל תחת איום קיומי. ואילו נתניהו הרס את שני הנדבכים של תורת השמאל: א. שאי אפשר להגיע לשגשוג כלכלי בלי שלום עם הפלשתינים; ו־ב. שלא ניתן להגיע לביטחון ולשיפור מצבנו המדיני ללא הסכם שלום.
לבד בבניין משרדים נטוש
השילוב בין מודיעין לטכנולוגיה הביא לקפיצה כלכלית, ונתניהו דגל בכך גם בלי מערכת תומכת מאחוריו
דניאל דורון, אחד האנשים שליוו את נתניהו בתחום הכלכלי, אמר שניצחונו על פרס 1996־ב היה כמו לטפס על האוורסט בלי חולצה בזמן סופה. בתחום המדיני, דיפלומט ישראלי ששירת בוושינגטון סיפר שפגש בטיסה מישראל לארה"ב את רם עמנואל. המסר שלו היה: "מי שלא ינצח בבחירות, אם הוא לא ישתף פעולה, נשבור לו את ."---ה
הבעיה הפנימית בישראל התגלתה כשפרצו הקרבות בין צה"ל לבין מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, בעקבות פתיחת מנהרת הכותל. צמרת הצבא ומערכת הביטחון, יחד עם תזמורת הכתבים הצבאיים, האשימו את ראש הממשלה במקום לחשוב ולפעול, ברוח "למה נתתם להם רובים".
זה היה בספטמבר .'96 יחד עם כמה ידידים, נפגשנו בשעת ערב מאוחרת עם נתניהו בלשכת רה"מ בירושלים. הרושם היה של בניין משרדים נטוש ובקצהו, בחדר לא גדול בלשכה, יושב אדם אחד לבדו. זה ראש הממשלה. הרושם היה שאין קשר בין מה שהוא חושב או רוצה או מנחה לביצוע, לבין מה שקורה; דברים לא בהכרח מתורגמים לפעולה וקורים בשטח. אחרי שיצאנו אל הרחוב בקריית הממשלה החשוכה בירושלים, ישבנו יובל שטייניץ, מעוז עזריהו ואני במכונית, וניסינו להבין מה ראינו. באופן כללי: ראש ממשלה מבודד, ללא מערכת תומכת.
אבל את התפיסה הגדולה שלו, שאכן היתה מורכבת מדי עבור העיתונאים שכיסו את עבודתו, ראיתי בפגישה בחדרו בלשכה באותה תקופה רחוקה. היתה תלויה שם תמונה של בסיס יחידת המודיעין הגדולה והממותגת ביותר במדינה. הוא ראה במהות היחידה, ובעשייה הטכנולוגית והמודיעינית שלה, צומת של חזון ההתעצמות המדינית של ישראל. זה לא רק מודיעין, "זה גם כלכלה", אמר.
עליונות מודיעינית, פלוס עוצמה טכנולוגית, פלוס קפיצת מדרגה כלכלית - יכולות להיות ממונפות ליתרונות מדיניים וביטחוניים. שני מלומדים הגדירו את היכולות של נתניהו במונחים של "יישום מושלם של אסטרטגיה של גישה עקיפה" בנוסח מודרני, ו"אסטרטג גדול ומבריק". הוא הביא את תפיסתו למימוש מקסימלי במגבלות החיכוך עם המציאות. זה קרה בעיקר בתקופת שלטונו החוזרת בין 2009 .2021־ל
אבל ההתפתחות המדינית שבאה בעקבות מהומות מנהרת הכותל שחררה את אותם פרובוקטורים אידיאולוגיים מקרב המתנחלים, שכנראה חיפשו הזדמנות לתקוף אותו. לפי התנהלותם מאז ועד היום - הם לא שינו את דעתם השלילית על נתניהו.
אחדים ממבקריו הכנים והישרים, מקרב המתנחלים, מודים היום שהסכם חברון מתחילת 1997 היה חיובי.
בלשכת נתניהו היתה תמונה של בסיס יחידת המודיעין הממותגת ביותר במדינה. הוא ראה במהות היחידה צומת של חזון ההתעצמות המדינית של ישראל. זה לא רק מודיעין, "זה גם כלכלה", אמר
אבל אנשים כמו אליקים העצני וישראל הראל לא סלחו לנתניהו אף פעם על הסכם חברון. כיוון שכעיתונאי ראיתי איך קיצונים רודפים, פיזית, אפילו אחרי יצחק שמיר באיזו הלוויה בלב השומרון, אז ברור שגם נתניהו מהווה בשבילם מטרה לביקורת פסבדואידיאולוגית רעילה.
אחת מסיסמאות התעמולה שניסו על נתניהו באותה תקופה היתה שהוא "לחיץ" ו"סחיט". שהוא לא עומד בלחצים. ועד כמה שזה יישמע מוזר, איכשהו יצא לי לדבר על זה עם אביו, פרופ' בנציון נתניהו. "איך אתה יודע את זה? מי אמר לך?" שאל הפרופסור הזקן. אמרתי לו שככה כותבים וככה מעידים, למשל אחד כמו אריק שרון. בנציון שאל, בצורה עניינית, כפי שחוקר שואל: "היית איתו בזמן משבר? ראית איך ביבי פועל במשבר?" נאלצתי להודות שלא, וכל מה שאני יודע כביכול זה משמועות. "אז אתה לא יודע!" פסק בנציון.
מאז התברר שביבי הוא האדם החזק ביותר שישב אי פעם על כיסא ראש הממשלה. כבר אז העיד אחד מיועציו הקרובים והבכירים, שנתניהו תפקד בכמה אירועים משבריים שהוא נכח בהם, בצורה הכי שקולה וקרת רוח. בשנים הארוכות מאז חזר לשלטון פסקו הקשקושים האלה. גם בלי להיות על ידו היה ברור שהוא צלח מבחנים ונשא על כתפיו עומסים שאף אחד אחר לא היה מסוגל להם.
באותן שנים, ההיפר־אינפלציה של שנות ה־08 וכלכלת ישראל כבדיחה, עוד היו טריות בזיכרון. נתניהו הוריד לראשונה את האינפלציה לכיוון האפס; אבל האבטלה האמירה לכיוון העשרה אחוזים. המחשבה של אנשים כמוני היתה שעדיף להתווכח עם ביבי מאשר להסכים עם שולמית אלוני, משום שהיה ברור שהסכם אוסלו עלול להוביל בדינמיקה שלו להרס המדינה.
העלו אז את סוגיית משכורת העתק (במונחי שנות
ה־09) שמקבל מנכ"ל אחד הבנקים הגדולים. יותר מחצי מיליון שקלים לחודש, אם אני לא טועה. שאלתי את ביבי אם לא דרושה התערבות, איך משכורת כזאת נראית לו? הוא שלל לחלוטין התערבות להגבלת השכר של אותו מנכ"ל. אז זה הפריע לי, אבל לימים, ככל שאתה מתנקה מתרבות הכלכלה הריכוזית המתערבת, הסוציאליסטית, אתה מבין את העמדות האלה של נתניהו. כי כל התערבות מלמעלה משדרת מסר שלילי לשוק ולכלכלה העולמית המגיבה לישראל ולמעשי ממשלתה. כך שגם אם משכורת כזאת או איזה עיוות אחר לא מוצא חן בעיניו, הוא יעדיף שמנגנון השוק ואולי לחץ ציבורי יעשו את העבודה. הוא לא האמין ברפורמות מבניות בתוך המערכות הממשלתיות, אלא רק בתחרות שתוצב מחוץ למערכת.
סיכום הקדנציה המקוצרת שלו בשנות ה־09 הוא ייצוב הביטחון בגזרה הפלשתינית ובגזרת לבנון, בעקבות הפצצת תשתיות בביירות ממש לקראת סיום כהונתו, כבר אחרי הבחירות שבהן הפסיד לאהוד ברק.
בחזרה לימי גולדה המסע הארוך של הרמטכ"ל כוכבי אולי מסמן את החזרת המושכות לידיה של מערכת הביטחון
"נפלנו על ממשל אמריקני נוראי", זעקו הכותרות בסוף נובמבר .2009 הציטוט, מפי השרה לימור לבנת. "זה לא קל לעמוד מול הנשיא האמריקני לאחר שהעביר את ראש הממשלה מסע ייסורים", אמרה לבנת לפעילי ליכוד בבאר שבע. מאז, שינתה טעמה. היא עברה למחנה אובאמה־מוזס, ממליצה לא להאמין לאף מילה של נתניהו וחזרה לכותרות עם סדרה של מאמרי השמצה.
כשחזר לשלטון בעקבות הבחירות בפברואר ,2009 זה היה אחרי עשור קטלני וטראומטי עוד יותר מהעשור של שנות ה־09. המבחן הדמוקרטי של הבחירות הוכיח שהציבור ראה בו את התשובה המנהיגותית למחדלי התשלובת של מערכת הביטחון, התקשורת והשמאל. עובדה שהובס פעמיים, כאשר 2006־ב הליכוד בהנהגתו קיבל 12 מושבים בלבד, ובכל זאת הציבור השתכנע עשר שנים אחרי שירד מהשלטון, והעניק לו שוב את המנדט להרכיב ממשלה ולהנהיג את המדינה.
מעטים שמו לב שהשבוע חלה תפנית דרמטית במדיניות הביטחון של ישראל, על ידי יורשי נתניהו, בנט ולפיד. נתניהו, עכשיו כראש האופוזיציה, אמר שהבטחתו של "ראש הממשלה בפועל" לפיד למזכיר המדינה בלינקן, כי ישראל תפעל לפי מדיניות של "אין הפתעות", היא "פגיעה בביטחון ישראל". פירושה שישראל בוחרת לנסות להשפיע על האמריקנים במשא ומתן על החזרה להסכם הגרעין והיא מוותרת על האופציה הצבאית.
נוסף על כך, המסע הארוך של הרמטכ"ל אביב כוכבי לוושינגטון למשך שבוע, מסמן שמערכת הביטחון שבה והשתלטה על הביטחון הלאומי. רא"ל כוכבי הוא האיש המייצג בפני הממשל את תביעותיה של ישראל מהאמריקנים כאשר הם נושאים ונותנים מול איראן. ההבטחה של לפיד לבלינקן היא חזרה מדויקת על ההבטחות של גולדה מאיר ומשה דיין למזכיר המדינה קיסינג'ר לאורך השנה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. ההבטחות האומללות האלה שלא נצא ראשונים למתקפה מקדימה חזרו והודגשו בימים שלפני "הפתעת אוקטובר".
נתניהו היה אחד מראשי הממשלה הבודדים שהצליחו להגיע לשליטה, לא מלאה, על נושא הביטחון הלאומי, ולא השאירו את הנושא לטיפולו של "מר ביטחון", אותו איש ביטחון בכיר שבכל דור ודור המערכת מציבה כשומר החותם של הביטחון הלאומי - ובדרך כלל הדברים נגמרים בבכי. בכי גדול.
ב־11 באפריל השנה, הגיעה הלוחמה החשאית של ישראל לשיא, וראש המוסד יוסי כהן אמר לאילנה דיין כי הדברים שם במרתפי הצנטריפוגות התת־קרקעיים בנתנז אינם כפי שהיו קודם. "מה שהופך את המצב הנוכחי לייחודי זה שישראל הצליחה לפגוע במתקן העשרת האורניום בנתנז (והוא יהיה מנוטרל) לעתיד שאינו נראה לעין", כתב מי שהיה ראש אגף התכנון במשרד ההגנה הגרמני, האנס רולה ב"נשיונל אינטרסט". "כל זאת באמצעות מטען נפץ שלא גרם לנזק סביבתי. יש לכך חשיבות מיוחדת, כי הסכם הגרעין 2015־מ קובע שנתנז הוא מתקן העשרת האורניום היחיד, 'הבלעדי' כפי שזה מנוסח בהסכם".
במצב שנוצר בעקבות ההרס במתקן התת־קרקעי, ההסכם הוא חסר תוקף, קובע המומחה הגרמני, "ויש לבטל אותו; בכל מקרה, ההתפתחויות בנתנז אמורות להביא להשעיית המשא ומתן ללא הגבלת זמן".
לקצץ כדי לצמוח נתניהו קיים את אמירתו של שרון שלפיה "איפוק זה כוח", וזה ניכר גם בגבול סיני וגם באי־ההתערבות במלחמת האזרחים בסוריה
במידה רבה, נתניהו הגיע אחרי 12 שנים בשלטון ליעדים שלו בנושא המאבק נגד איום הגרעין. מי שמשקיע מחשבה רצינית בדרך שהוא מוביל, מבין שזה אירוע מתמשך שמצריך שיתופי פעולה. ביזור פרויקט הגרעין האיראני לא אפשר את אותו זבנג וגמרנו של מנחם בגין לפני 40 שנה בעיראק והשמדת הכור הסורי בספטמבר .2007
מה שנתניהו הבין כלקח משלוש שנותיו כראש ממשלה בשנות ה־09, הוא שכדי להיות אפקטיבי, לשנות מציאות, לפעול באופן עקבי לפי אסטרטגיה שקבע - הוא חייב לרכז בידיו מקסימום סמכויות, להשתלט על "הביטחון הלאומי" כפי שנדרש מראש הממשלה מבחינה חוקתית, ולשים בעצמו ידיים על ההגה. לעשות את הדברים במידת האפשר בעצמו. הוא למד שאי אפשר להוציא לפועל מדיניות באמצעות שר שאחראי על תחום מסוים או באמצעות הביורוקרטים של המערכת. התוצאות יהיו משובשות, אנשי המנגנון יעסקו בהדלפות, וחלקם יטרפדו במכוון את תוכניותיו.
הכלכלה היתה במגמה של התכווצות כתוצאה מהמשבר הפיננסי העולמי, הקשה ביותר מאז התמוטטות הבורסה והשפל הגדול .1929־ב ממשלת נתניהו הושבעה בסוף מארס ,2009 והמדיניות שקבעו נתניהו ויובל שטייניץ היתה הפוכה למדיניות הזרמת הכספים שנקט הממשל האמריקני וכמוהו רוב מדינות המערב. הם קיצצו בתקציב ואותתו שיפעלו נגד הריכוזיות במשק ויפחיתו רגולציה.
בחודשים האחרונים של 2009 כבר חזר המשק לצמיחה בקצב שנתי של 4.5 אחוזים. בשנים הבאות עלתה הצמיחה מעבר ל־5 אחוזים לשנה. במילים אחרות, נתניהו חילץ אותנו במהירות מהמשבר העולמי והביא להתאוששות, בשעה שהכלכלות באירופה ובאמריקה דשדשו בשפל כלכלי במשך כשבע שנים בעשור הקודם, וחלקן הגיעו למצב של סף התמוטטות.
רף האבטלה הסטנדרטי באותה תקופה היה בין 7 ל־8 אחוזים. התמ"ג הממוצע לנפש עמד אז על פחות מ־72 אלף דולר. מאז ירד שיעור האבטלה (עד פרוץ הקורונה) ל־5.3 עד 4 אחוזים לשנה והתמ"ג צמח עד קרוב ל־44 אלף דולר לנפש. אלו נתונים מדהימים שמציבים אותנו במקום טוב ,OECD־ב עם דירוג אשראי גבוה שישראל לא חלמה עליו בעבר.
באותה תקופה נחשפתי מקרוב ליותר ויותר אנשים שהגיעו לתפקידים הבכירים במדינה, כולל רמטכ"לים ושרים בכירים בממשלה. ראיתי את ההבדל בין נתניהו לבינם. מה שהפך אותו לראש ממשלה ואותם לצל חולף במערכת היה הכלל שאריק שרון ניסח: "איפוק זה כוח". גדול הוא הכוח להתאפק מהאומץ לשפוך את הלב. ולשפוך. ולשפוך. ולברבר ולפטפט. מילים זולות נוזלות מהשפתיים של בוגי יעלון, של גבי אשכנזי הגוער בעודו במדים בשרי הממשלה העוסקים בתקציב הביטחון, דן חלוץ ואחרים. אהוד ברק, שר הביטחון, אמר דברי הבל על המתרחש בסוריה.
נפגשתי עם אנשים שלא שולטים במוצא פיהם, בעוד שנתניהו היה מדבר איתך בתדרוך במשפטים שלא היו זקוקים לניקוי וסינון. לא ייפלטו לו משפטים שלא התכוון לומר. ההבדל הגדול בינו לבין הרכב שאר העולם הוא השליטה העצמית. זה לא נראה הרבה, אבל זה כל ההבדל שבעולם.
באותן שנים הוא יזם שלושה פרויקטים שלכל אחד מהם היתה תרומה ללא שיעור לחוסנה החברתי ולעוצמתה הכלכלית־ביטחונית של ישראל. אחד זה פרויקט הסייבר הלאומי, שמשתווה בחשיבותו לדימונה; השני הוא הגדר בגבול סיני שעצרה את שיטפון המסתננים מאפריקה לישראל; והשלישי זהו מתווה הגז, שהעניק לישראל עצמאות אנרגטית. כל אלה שינו את היחס לישראל במזרח התיכון ומצד כמה ממדינות אירופה שבעבר אף היו עוינות לישראל, כמו יוון.
אנחנו חיים עכשיו בתקופה שבה ההפתעות האסטרטגיות הן פנימיות. לפני עשור התרחשו סביב ישראל הפתעות אסטרטגיות בקצב של שתיים בשבוע. הועלו רעיונות הרפתקניים - לצאת למלחמה יזומה נגד חיזבאללה או להתערב כדי להפיל את משטר אסד או
הצלחתם של ברק והשמאל בהדחת נתניהו הגיעה באיחור. נתניהו, כראש ממשלה 2009־מ ושר אוצר בין 2003 ,2005־ל הזיז את ההרים שמסביב למוחמד. אוסלו חזרה לשכון במקומה, בסקנדינביה
את בשאר אסד לבדו. היו לכך גם נימוקים מוסריים מבית מדרשו של האלוף )מיל'( עמוס ידלין. נתניהו לא התפתה והשאיר את ישראל כאי של יציבות מול סופת המדבר הערבי ועליית ארגון דאעש הרצחני.
מלחמת מנע בהילוך איטי הנאום בבתי הקונגרס התפרש מיידית כתרגיל בחירות, אבל הפרשנות של נתניהו למושג "ביטחון" היתה שונה מהמקובל
אחת ההפתעות הגדולות שעלולות היו לגרום למ פנה שלילי ביותר בעמדתה של ישראל במזרח התי כון ובייחוד בזירה הצפונית, היתה הפריסה הצבאית של רוסיה בסוריה. מדובר היה בבסיסים ימיים, בסיס אווירי וסוללות טילי נ"מ מתקדמות ביותר. לא היה ספק בקרב הפרשנים הביטחוניים, שחופש הפעולה של חיל האוויר נפגע. הוטלה על ישראל הגבלה חמורה, שלא לדבר על האיום הפוטנציאלי של חיכוך בין מטוסי חיל האוויר למטוסים הרוסיים, שיכול היה להחזיר אותנו לימי מלחמת ההתשה כאשר התחוללו קרבות אוויר בין מטוסים רוסיים לישראליים.
מקור מודיעיני בכיר ייחס את ההתפתחות החמו רה )ספטמבר (2015 להסכם הגרעין שנחתם חודשיים קודם לכן. נתניהו ביצע גיחת בזק, מיידית, לפגישה עם הנשיא הרוסי פוטין. שם הונחה התשתית לתיאום האווירי הביטחוני, שבעקבותיו ישראל אפילו החריפה את האינטנסיביות של מלחמת המנע בסלואו מושן שניהלו ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל איזנקוט בסוריה ולפעמים בלבנון.
כשדיוויד ויינברג כתב בג'רוזלם פוסט שנתניהו ידע להפוך את העוצמות החדשות של ישראל, כולל ההצלחה הכלכלית, למנוף של הרחבת יכולת התמרון הדיפלומטית, הוא התכוון בין השאר ליחסים החדשים עם רוסיה והקרבה היחסית בין נתניהו לפוטין.
"ההיסטוריה תכיר בנתניהו כאחד האסטרטגים המיומנים ביותר של זמננו בזירה הגלובלית", כתב ויינברג. במקרה של סוריה הוכח שהממד המדיני די פלומטי מרחיב מאוד גם את יכולת התמרון הצבאית ביטחונית. לפי דברים שאמר שר החוץ האיראני זריף, אפשר להבין שנוצרה גם זהות אינטרסים בין רוסיה לישראל בנושא האיראני, וזה בוודאי לא הזיק למהלו מות שהונחתו על פרויקט הגרעין בלב איראן.
אחת הפעולות פורצות הדרך בתחום המדיני, שה תגלתה כהשקעה לטווח ארוך, היתה הנאום מול שני בתי הקונגרס האמריקני בתחילת מארס .2015 הגיחה לוושינגטון התפרשה כמובן כתרגיל בחירות. בכירי ביטחון בדימוס האשימו שנתניהו פוגע ביחסי יש ראל ארה"ב, ולפי פרשני נייר למיניהם, המשמעות היא פגיעה בביטחון ישראל. כמה פעמים שמענו את ההתרסה הזאת. גם מבני גנץ.
במערכת הביטחון ובשלוחותיה התקשורתיות מבינים "ביטחון" כרכש אמל"ח או כהיקף הסיוע הכספי הביט חוני. היחסים עם ארה"ב נחשבו לכאורה לאחד מנדבכי היסוד של תורת הביטחון. שמעתי את זה בניסוח שונה במקצת בפעם הראשונה בשיחה עם עמוס מנור המנוח, האב המייסד של שב"כ המודרני. הוא ייחס זאת לבן גוריון, שאולי חשב ככה, אבל פעל לבצר את ישראל כמדינה עצמאית בתחום הביטחון.
בן גוריון חווה עוינות אמריקנית מסוכנת בימי ממשל אייזנהאואר וטיפח את דימונה. ביבי פיתח את המאגר האדיר של תמיכת הימין האמריקני והאוונגליסטים כאלטרנטיבה בעורף של דעת הקהל האמריקנית. זה מהלך שהוא, יותר מכל אחד אחר, אחראי לו עוד מימי ממשל רייגן בשנות ה 80 של המאה הקודמת. המהלך החזיר את ההשקעה גם בקונגרס הרפובליקני בימי ממשל אובאמה וגם עם עליית הנשיא הפרו ישראלי ביותר, דונלד טראמפ, ב .2017
"הפכת את ארצות הברית לאויב", האשים שבתי שביט עם מנהיגי הארגון 200" מפקדים". בראיון שע רכתי איתו, ערב הבחירות, כשבחוץ מרתון ירושלים וערימות שלג דאשתקד, נתניהו חשש אז מאיבוד הש לטון. בוז'י נראה מעבר לפינה מהבית שברחוב בלפור. נתניהו האשים שמתנהל נגדו "מאמץ, תסלח לי על הביטוי - סובייטי. קודם כל של גורמים בתקשורת שמונעים על ידי נוני מוזס, שרוצה לסגור את ישראל היום... מאמץ של הכפשות, מאמץ של גורמים זרים".
יש הטוענים שהלם התבוסה של השמאל ב 2015 גרם לאובדן הבלמים במלחמה נגד נתניהו. ולמרות כל זה, דווקא בזמן השיתוק הפוליטי החל מאפריל ,2019 נת ניהו קצר את ההישגים הגדולים ביותר המבוססים על התשתית הביטחונית הכלכלית שבנה. הוא הגיב מהר ובעוצמה וגם ידע מה לעשות כשפלש נגיף הקורונה לישראל; ובעזרת מבצע החיסונים המדהים, ישראל הוכרזה כמודל של הצלחה ביציאה מהמגיפה, יחד עם טייוואן ודרום קוריאה. בקיץ שעבר נחתמו הסכמי אב רהם עם איחוד האמירויות ובחריין, וכתוספת - סודאן ומרוקו. נשבר הווטו הפלשתיני.
איבוד השלטון הוא התגשמות התחזית של נתניהו מ ,2015 כשהתריע על פיצול הכוח בימין ומעבר סיעות בודדות לשמאל. לבנימין נתניהו יש עכשיו מחליפים ותחליפים, שהרי כולם כאן מחליפים ומחליפות. אבל יעברו שנות דור עד שיימצא לו יורש.