מבטו של בלעם

פרשת בלק

פרשת בלק מזמינה את הקורא להתבונן על מחנה יש ראל ממבט עינו של בלעם. הוא מתואר בתחילה "שתום עין", אבל לאורך ברכותיו הולכת ומתבהרת הראייה שלו. שלוש פעמים מתבונן בלעם בישראל כהכנה לדיבורו, ובכל פעם מנקודת תצפית שונה. הרב שלמה אפרים, איש לונטשיץ )פולין, מאה ,(16 בפירושו "כלי יקר" מתאר את ההבדל בין שלוש נקודות המבט של בלעם:

"כי מתחילה נאמר 'וירא משם קצה העם', ואחר כך נאמר 'אפס קצהו תראה וכולו לא תראה', ובשלישי נאמר 'וירא את ישראל שוכן לשבטיו' - משמע שראה כולם ממש.

"וביאור עניין זה הוא כי מתחילה הציץ בלעם בשור שם של ישראל, דהיינו מקורם וצור חוצבם, אם ימצא בו עוון אשר על ידו תחול הקללה גם לענפים כי בביטול השורש ייפלו גם הענפים, והוא ראיית הקצה הכולל את כולם כי האבות כוללים הבנים. ואחר שביקש ולא מצא חזר להציץ בענפים אם ימצא עוון בתולדות, וזהו הקצה שכולו לא יראה כי אין האבות בכלל הבנים. ואחר שלא הביט עוון לא באבות ולא בתולדות אמר: מעתה כולם בתכלית השלמות".

הראייה הראשונה מתמקדת בשורש: "כי מראש צורים אראנו". חברה המיוצבת על שורשים איתנים של אבות ואימהות מסוגלת לעמוד באתגרי הזמן. גם כשיש סערה וענפים משתברים, נשארים השורשים המחיים את העץ לצמיחה מחודשת.

הראייה השנייה מתמקדת בענפים, "אפס קצהו". בלעם עומד ורואה את דור ההמשך של ישראל. ברכת הע נפים המתחדשים מגביהה את המבט אל מרחבים של נוף שמגיע למקומות חדשים, שהנוטע את השורש לא ידע על קיומם.

הראייה השלישית מתבוננת במה שניצב מול עיני הרואה. בלעם רואה את ישראל שוכן לשבטיו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. ברכת ההווה מקרינה עוצמה של חיי שלום וביטחון. אל מול מראה זה מייסד בלעם את התפילה שתלווה את עם ישראל לאורך כל הדורות בכניסתם לבית תפילתם: "מה טובו אהליך יעקב מש כנותיך ישראל". ●