בא לקלל ונמצא מברך

"ַוּיֹאמ ָּ ָלק א ִּ ְלָעם ֶמה ָעִש+יָת ִלי ָלקֹב אְֹיַבי ְלק ִּ יָך ְוה ֵּר ָּ ָבֵרְך" )במדבר כג, יא(. פרשת בלק מספרת את סיפורו של בלעם שהתבקש לקלל את ישראל, אך בעל כורחו נאלץ לברך. בלעם עשה מעשה שונה מזה שהתבקש, הוא אמר מילות ברכה במקום קללה; אך לעיתים אותו מעשה עצמו, אותן מילים עצמן, גם אם כוונתן לקלל - הופכות לברכה.

הביטוי הנפוץ "בא לקלל ונמצא מברך" נולד מתוך מעשהו של בלעם, אך הפך לתיאור פעולה שפעלה באופן הפוך מהכוונה הראשונית. "הוא ביקש לספר בגנותו של פלוני, אבל בעיניי הדברים דווקא מצאו חן. בא לקלל ונמצא מברך". ●