לפעול ביד קשה נגד האלימות במגזר

עוד סוף שבוע קטלני שכמעט הפך לשגרתי עבר על החברה הערבית בישראל. בליל יום שישי נורו ונפצעו, ובמזל לא נרצחו שלושה בני אדם אחד מהם ילד בן 8 שנים בכפר קאסם, ובצהרי שבת, בזמן שה משפחות מטיילות בסוף השבוע, נורו ונרצחו שלושה בני משפחה אחת.

זהו אינו הרצח והפשע המזעזע הראשון, ובוודאות אפשר לומר כי אינו האחרון בחברה הערבית לשנה. ובר כתבתי לפני חודשים ספורים ואחזור על זה כאן שוב, השיא עוד לפנינו. כל זה להבנתי משתי סיבות עיקריות - הראשונה היא הקלות הב לתי נסבלת להשיג ולהחביא נשק.

לא סתם נשק, אלא אוטומטי וק טלני. הסיבה השנייה היא היכולת לתכנן רצח מתחת אפה של המשטרה, שנראה שחסר לה מה שיש לשב"כ - וזה מודיעין איכותי טוב ומדויק. אפשר והגיוני במיוחד אחרי כל פשע ורצח לצאת בביקורת נוקבת ואף להאשים את הממסד, את המ דינה שהזניחה שנים רבות את הח ברה הערבית ובמיוחד את משטרת ישראל, שבשנים האחרונות הפכה לחלק מהבעיה, כי כל רצח הוא בגדר כישלון שלה, שכן היא בעלת הסמ כות והגורם הבלעדי האחראי למ ניעת הפשיעה. עם זאת, קשה לה תעלם מהעובדה שטיפול המשטרה מגיע לרוב לאחר שהפשע מתרחש, מה שאומר שחלק קרדינלי מבעיית הפשיעה מתחיל הרבה לפני, מהעצ מת ארגוני הפשיעה בשני העשורים האחרונים ועד לסכסוכים העקובים מדם ביניהם על השליטה הכלכלית והסכסוך על הקרקעות, ואפילו על השפעה ושליטה בשלטון המקומי.

העוול הגדול ביותר שאירע במדי נת ישראל מאז קום המדינה הוא שיש הבדלה והפרדה בין נשק פלילי לבין נשק לאומי, וככל שגורמים בחברה הערבית הבינו שעם הנשק הפלי לי יש הקלות של משטרת ישראל, מערכת המשפט והשב"כ - כך הם העצימו את השימוש בנשק זה, וכל מי שנשפט על עבירה פלילית זכה לתנאים ולהטבות בבית הסוהר. החב רה הערבית בישראל כבר אינה יכולה להתמודד עם המשך האלימות. על המדינה לקבל אחריות ולהכות ביד מברזל, שתתחיל בחקיקה ובהעלאת רף הענישה על כל עבירה, ועד חי לוט כל נכסיו של מי שהורשע ברצח.