ביום שאחרי קריסת לבנון תת תנאי הכליאה בישראל

בנאומו ביום שישי האחרון כמעט לא הזכיר מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, את ישראל, וגם מיעט לע סוק, בניגוד למצופה, בבחירתו של ידידו ובעל בריתו, אברהים ראיסי, לנשיא איראן, או בצורך של הערבים והמוסלמים כולם להתגייס למען חמאס ולהיאבק למען ירושלים. לא בגרעין או בטילים עסק אפוא נאומו של נסראללה, אלא דווקא בתלושי מזון, בחידוש זרם הח שמל ואספקת המים ובהקצבות של דלק ונפט, שאותם מתקשה המדינה הלבנונית לספק לאזרחיה.

נאומו של נסראללה לא היה הפעם "נאום שיעו לים", ומבחינה זו נראה שמצבו הבריאותי השתפר. אבל לא כך אפשר לומר על המדינה הלבנונית. המצויה ב"צניחה חופשית" ומאיימת לגרור עימה לתהומות גם את נסראללה ואת ארגונו.

לבנון סובלת כבר כמה שנים ממשבר פוליטי שאינו מאפשר את הקמתה של ממשלה חדשה. אבל לזה נוסף משבר כלכלי, שהוביל את המדינה להתמוטטות ול פשיטת רגל מוחלטת. בתחילה היו אלו הבנקים שק רסו וסגרו את שעריהם, מותירים את הלבנונים בלא מזומנים. אחר כך התרוקנו חנויות המזון, מאוחר יותר החלו בתי החולים לשלוח את החולים, ועתה פתח גם צבא לבנון במגבית חירום כדי שיוכל לספק מזון וציוד אישי לחייליו.

קריסתה של המדינה הלבנונית, שמעטיניה ינק חי זבאללה לאורך השנים, מציבה אתגר של ממש בפני נסראללה. לבנונים רבים מטילים עליו את האחריות למצב הקשה שאליו הגיעה המדינה, שהרי יותר משני עשורים שחיזבאללה מחזיק בידו את המפתח לכל אשר מתרחש בלבנון, והוא גם שגרר אותה לברית מפוקפקת עם איראן ועם בשאר אל אסד שסיפקו לארגון טילים, אך גררו את לבנון לעימות עם מדינות המפרץ ועם מדינות המערב שמהן הגיע בעבר הסיוע הכספי שני תן לה. אף בני העדה השיעית, תומכיו של נסראללה, דורשים ממנו פתרון למצוקותיהם. בכל זה יש כדי להגביל את יכולת התמרון של הארגון ולחייב אותו להמשיך לשמור על השקט לאורך הגבול עם ישראל.

אבל במזרח התיכון, כאשר שליט כלשהו ניצב בפני משבר כלכלי, הוא אינו מוותר לעולם על המשך ההש קעה בבניית צבאו, שהרי הוא תלוי בו להבטחת שלטו נו. שליטים ומשטרים במזרח התיכון גם אינם נכונים לוותר על חלומות ועל אידיאולוגיה משיחית כדי להיחלץ ממצוקה כלכלית. כך נוהגים המשטר האיראני והנהגת חמאס, המוסיפים להשקיע את כספם במא בק בישראל, ולא בשיפור תנאי המחיה של בני עמם.

גם חיזבאללה השקיע בעשור האחרון מאות מי ליוני דולרים במלחמה בסוריה, שבה נהרגו ונפצעו אלפים מלוחמיו, ומאוחר יותר השקיע מאות מיליוני דולרים בפרויקט המנהרות החודרות אל שטח ישראל, שאותן חשף ופוצץ צה"ל לפני כשלוש שנים. עתה משקיע חיזבאללה מאות מיליוני דולרים ב"פרויקט הדיוק", שמיועד להגדיל את ארסנל הטילים המ דויקים שברשותו.

פרויקט זה מהווה איום מרכזי על ישראל, שלידו מחוויר ארסנל הטילים של חמאס. אפשר כמובן לקוות ש 15 שנות השקט בגבול הצפון תימשכנה, ושהטילים של חיזבאללה יחלידו. אבל ראוי לעשות כל מאמץ לחבל בפרויקט זה ולעכבו.

לאחרונה פורסם דו"ח ביקורי הסנגוריה הציבורית במתקני המאסר והמעצר בשנים .2020-2019 הממצאים המרכזיים הם צפיפות קשה במתקני הכליאה, בניגוד לפ סיקת בג"ץ מ ;2017 שלילת זכויות הכלואים, שתורצה במשבר הקורונה אך נמשכת גם בחלוף המשבר; שימוש מופרז בהפרדה ובבידוד, שהשלכותיהם הנפשיות חמו רות; ליקויים בטיפול הרפואי; תנאי אוורור, היגיינה ותברואה ירודים; יחס לא הולם ופגיעה בפרטיות וב כבוד הכלואים.

למה, בעצם, לתת לאסירים תנאים טובים? הרי עברו עבירות, ואולי מגיע להם לסבול מתנאי הכליאה המח פירים? בעבר רווחו תפיסות כאלה. כיום מקובל שעונש המאסר הוא עצם שלילת החירות, שהיא כשלעצמה קשה מנשוא, ואין להוסיף עליה תנאים קשים. אך זהו ויכוח לא מציאותי. במציאות השאלה אינה הסתפקות בתנאים סבי רים מול מתן תנאים טובים, אלא המשך תנאים מחפירים ומנוגדים לדין מול שיפור לתנאים סבירים.

ראשית, העולם לא נחלק ל"טובים" ול"רעים", וכל אחד עלול למצוא עצמו או את קרובו חשוד, עצור, נאשם, מורשע, ואפילו אסיר. שנית, מלבד הנוגע לעבירות חמו רות מאוד כגון רצח ואונס, האסיר צפוי להשתחרר כעבור שנים אחדות, וגם מי שלא דואג לאסיר צריך לשאול עצמו איזה אדם נקבל לאחר המאסר. כשאנו מתאכזרים לאסיר, הוא עלול לפתח שנאה כלפי החברה ולפגוע בנו לאחר שחרורו. אומנם, בניגוד לאשליות העבר, כיום ידוע שלא מצליחים לשקם במאסר, אלא רק במסגרת הקהילה. אך כשמוסיפים לשלילת החירות התאכזרות פיזית, עלולים לגרום לכך שמורשע לא מסוכן יהפוך לאסיר מסוכן. זוהי אווילות. שלישית, האסיר הוא אזרח המדינה, ואין לפגוע בזכויותיו יותר משמחייב עונש המאסר.

נשוב לעיין בדו"ח הסנגוריה, ונשאל אם אנו מוכנים שהמופקדים על הכליאה ינהגו כך בשמנו. שטח המחיה הממוצע לאסיר במדינות מערביות הוא 9 מ"ר; בישראל רק 3 מ"ר. ב 2017 פסק בג"ץ שבתוך שנה וחצי יש להגיע ל 4.5 מ"ר. הרשויות מפירות פסיקה זו בעזות מצח. כיוון ששיעור הכליאה גבוה מאוד, הדרך לקיים את החלטת בג"ץ היא לשחרר אסירים לא מסוכנים ולהעדיף עונ שים מתונים. רוב האסירים אינם רוצחים, ואינם אנסים,

ואינם שודדים, ואינם אלימים, ואינם מסוכנים פיזית; רבים כלואים בשל עבירות רכוש ללא אלימות. בדו"ח ועדת דורנר, ובדו"חות דומים של המכון הלאומי האמרי קני למדעים ושל האקדמיה הבריטית, הומלץ על צמצום השימוש במאסר, שהוא מופרז ולא משיג את מטרותיו. אך השחרור שבוצע בישראל היה מזערי.

לפי הדו"ח, בחלק מהמתקנים התנאים התברואתיים ירודים וקיימים עזובה, רטיבות, טחב, לכלוך, מזיקים, פשפשי מיטה, מקקים וחולדות בתאים. בישראל 2021 בחלק מהמתקנים עדיין אין הפרדה בין "שירותי הכרי עה" לבין המקלחת שמעליהם, ואסיר א' נאלץ להתקלח במקום שבו אסיר ב' עשה את צרכיו. אין הפרדה מספקת בין תא השירותים מקלחת לבין חלל המגורים, ואין פר טיות. שופט בית המשפט העליון כתב שאף אחד מאיתנו לא היה מחזיק מעמד יומיים בתנאים כאלה.

המחקרים מלמדים שבעוד המאסר כשלעצמו הוא עונש קשה הפוגע באסיר, החזקתו בבידוד קשה שבעתיים וצ פויה לגרום נזקים נפשיים בלתי הפיכים. בשב"ס מרבים להשתמש בעונשים משמעתיים קשים של בידוד, אפילו כלפי קטינים, שהם פגיעים במיוחד.

ומה באשר לקורונה? מתברר שניצלו את המשבר לצ מצום ביקורי סנגורים, לביטול ביקורי משפחות, לביטול התייחדות זוגות, לביטול חופשות, לביטול פעילויות שיקום וטיפול, להפסקת יציאת אסירים לעבודה ולהח לפת זכות עצורים ואסירים להישמע על ידי שופטיהם - בתקשורת וידאו מקוטעת ונטולת רגש. הודות למבצע החיסונים סכנת הקורונה ירדה פלאים, אך רוב ההגבלות טרם הוסרו. האם מישהו "תפס טרמפ" על הקורונה כדי להרע עוד יותר את תנאי הכליאה?

קריסתה של המדינה, שמעטיניה ינק חיזבאללה לאורך השנים, מציבה אתגר של ממש בפני נסראללה. לבנונים רבים מטילים עליו את האחריות למצב הקשה כיום מקובל שעונש המאסר הוא עצם שלילת החירות, שהיא כשלעצמה קשה מנשוא, ואין להוסיף עליה תנאים קשים. וודאי של תנאים מחפירים ומנוגדים לדין