איפה "כאבי הבטן" של השמאל?

"גבי לסקי ומוסי רז ביקרו באביתר" התרגשתי לקרוא בדיווח חדשותי מהמאחז הכי רלוונטי בארץ. נמלאתי אושר. הרי זו מהותה האמיתית של ממשלת השינוי! מאז נסעתי לאביתר להבין על מה מדובר. חיכי תי שהחצי השמאלני של הממשלה יגיע כבר. שהמאפיין האמיץ בחלק השמאלי של החביתה הפריטטית יבוא לידי ביטוי: כאבי הבטן של בנט ושקד ואלקין ידעו את כל התצורות האפשריות, הימין התגמש ונתן מס שפתיים וליטרת בשר, והנה סוף סוף מתעורר ניצן צעיר בארץ ישראל: השמאל יגיע לשומרון, יעביר על מידותיו ויתרום לממשלת השינוי את הבחילה שלו, כי ככה זה שוויון.

אבל האחדות בינתיים פועלת רק מימין לשמאל, וזה פספוס נורא. אביתר הוא אינטרס משותף, לשמאל להראות שהוא מעריך את מתנת השלטון שקיבל ולימין להראות שהוא לא שוכח לשם מה נתכנסנו. ממשלת אחדות היא הזדמנות אמיתית לבחון תפיסות עולם, אביתר הוא הזדמנות לצאת מהקופסה ולגלות שיש חתיכות של צדק בצד האחר. נכון, נתניהו לכתחילה חשב שאביתר הוא קופסה שחורה, ובמקום לה כשיר את המאחז ביום השמיני, חיכה שמונה שנים והעביר את המצווה למוהל אחר, אבל חוסר האחריות ההוא לא פוטר את האחראים הנוכחיים - ובכלל, התירוץ "גם ביבי" מתחיל להישחק.

המינהל האזרחי החליט לברר שוב מה הסטטוס המדויק של הקרקע בא ביתר - כלומר, גם שם נדלקו נורות אדומות באשר לקלות שבה אפשר לפזר קרוואנים, ומי שיצלול לעומקם של הנתונים יגלה שה"מאחז" מאופיין באדמת סלעים שחקלאים יגעי כפיים מתייאשים ממנה מראש, לא כרם ולא גפן, ואין דורש עם שם וזהות פרטית לקרקע הזאת. יש כאן מועמדת קלאסית לאדמת מדינה. שלא כמו מקרה נתיב האבות, לדוגמה, שם היו שמות וקושאנים של פלשתינים שהוכיחו בעלות על הקרקע )המדינה יכלה לתת פיצוי במקום לפרק את הבתים, אבל זה סיפור אחר(.

מהחצי השמאלי של הממשלה הייתי מצפה להגיע בראש פתוח לאבי תר, לשאול את עצמו אם לא הגיע הזמן להרגיע את השנאה האוטומטית לנקודות יישוב יהודיות, ואם המתנחלים האלה יהיו פחות מעצבנים בלוד או ברמלה לפני ששולפים שלט ומצטלמים הפגנתית לטוויטר.

מחברי כנסת של מפלגות השמאל שמקבלים דלת פתוחה וחיבוק מחברי כנסת של ימינה, הייתי מצפה להפיח בעם תקווה חדשה, לראות את ההתרחבות חסרת האישור של הכפרים ביתא וקבלאן, לסכום את מכסת היתרי הבנייה שנתנו ממשלות ישראל ליישובי גב ההר ב 20 השנים האחרונות ולהבין שבמלחמה על הגידול הטבעי בשטחים הש מאל ניצח, ובגדול. המינימום המוסרי הוא להושיט יד של שלום למחנה הימין, שבלעדיו לא היו ראשי מרצ והעבודה מתרפקים בכל ניוזלטר על שיבת השמאל אל מוקדי הכוח.

ישראל צפופה, קרקעות פנויות נגמרות בתוך הקו הירוק ומחוצה לו. מי שחש לא בנוח עם שכונות יהודיות בשומרון, יכול להתנחם בכך שזה כמו בניין בפתח תקווה. ממשלת האחדות דרשה אומץ, עכשיו אביתר דורש. מתי יבינו שני הצדדים שפינוי הוא מסמר ראשון בארון האחדות.