שיימוס היני שיר מס‘ 1 מתוך המחזור ”סימונים“

ִסַמּנּוּ ֶאת ַהִמְּדרוֹן:אְרָבָּעה ְמִעיִלים ָהיוּ א ְר ַבּ עק וֹ ר וֹ תַשׁ ַער, ֶזה ַהכֹּל. ַה ְקָּרנוֹת ְוָהִרוּבּ ִעים ָהיוּ ָשׁם ְכּ ַקֵוּ י אֶֹרְך ְורַֹחב ַתַּחת ָהֲאָדָמה ַהַגְּבנוִּנית, ָדָּבר ֶשֵׁיּשׁ ְלַהְסִכּיםאוֹֹלא ְלַהְסִכּים ְלַגָבּיו ְבּ בוֹ אַה ְזּ ַמן. ְואז ָבּ ַח ְרנ וּ ֶאת ַה ְקּ בוּ צ וֹ ת ְוָחִצינוּ ֶאת ַהַקּו ֶשְׁשּׁמוֵֹתינוּ ַהְקּרוִּאים ִס ְמּנ וּ ֵבּ י ֵנינ .וּ ְצ ִעיִרים צוְֹרִחים ִבְּמלוֹ א ְגּ ר וָֹנם ְבּ ָשׂ ֶדה ְבּ אוֹ רִנ ְק ָל ,שׁ ְו ֵהם ִה ְמ ִשׁ יכ וּ ְל ַשׂ ֵחק ִמְפֵּני ֶשׁאז ְכּ ָבר ִשֲׂחקוּ ְבּתוְֹך רֹאָשׁם ְוַהַכּדּוּר ַהַמָּמִּשׁי ֶשִׁנְּבַעט ִהִגּיַע ֲאֵליֶהם ַכֲּחלוֹם ֶשׁ ל כֶֹּבד וּ ְנ ִשׁ יָמָתם ַהְכֵּבָדה ַבֲּחֵשָׁכה וְּגִליוֹשׁת ַעל ָהֶעֶשׂב ִנ ְשׁ ְמע וּ ְכּ ִה ְתא ְמּ צ וּ תְבּ ע וֹ ָלם א ֵחר, ֶזה ָהָיה ָמִהירְוָתכוּף, ִמְשָׂחק ֶשֹּׁלא ָהָיהצֶֹרְך ְל ַה ְשׁ ִלים. ְגּ בוּ לָכּ ְל ֶשׁ ה וּ ֶנ ְח ָצה, ָהיוּ ָשׁם ְזִריזוּ ת, רַֹחק, ִסוֹבּ ֶלת ִבְּזַמן ֶשָׁהָיהעוֵֹדף, ִבְּלִתּי ָחזוּ י, ָחְפִשׁי.