למראית הדז'ה וו
ריק ומורטי )עונה ,5 פרק ,(2 נטפליקס
לא בכל דבר שמתיימר לגאונות אפשר למצוא תחכום. קחו לדוגמה את הפרק האחרון של סדרת הקאלט המצוירת "ריק ומור טי": ריק סנצ'ז, המדען המטורף, יצר שיבוטים שלו ושל משפחתו אשר פוזרו ברחבי המדינה כדי לשמש פיתיון. למה? זה לא חשוב. מהר מאוד העניינים יצאו משליטה; זאת אומרת, השיבוטים החלו לייצר בעצמם עוד ועוד שיבוטים, ונפתחה מלחמת חיסול בין כל הדמויות המשובטות. סצנה אחר סצנה הן חיסלו וחוסלו משפחות שנראות בדיוק כמוהם, עד שנשארנו עם המשפחה האורגינלית. מוסר השכל: הכל היה מיותר.
בשבוע שעבר חזרה לנטפליקס סדרת המד"ב המופרעת בעונה חמישית )פרק חדש בכל יום שני(, והיא ממשיכה לצעוד באותו המ סלול המוכר והטוב. רק שהיא עושה את זה בדרך מעצבנת, כאילו תוקעת לצופיה אצבעות בעיניים ובוחנת כמה עוד ייתנו לה לעשות זאת. והנה, הפרק ששוחרר אתמול ונקרא "מורטי בריבוע" מרגיש ממש כמו שיבוט מחופף של פרקים מוקדמים.
אי אפשר להתכחש לכך של"ריק ומורטי" יש מדי פעם יציאות גאוניות, מסרים חברתיים חשובים וגם המון פאנצ'ים קורעים, אבל גם צריך לומר שקצת נמאס. "ריק ומורטי" חוזרת על עצמה, וזה בעיקר מרגיש כמו עצלנות מופגנת. כאילו היוצרים דן הרמון וג'סטין רוילנד, שגם ככה לא תכננו להגיע רחוק כל כך עם הפרויקט הזה, איבדו את הרצון לעשות סדרה טובה ומושקעת.
איכשהו הם ממשיכים מכורח ההצלחה. לפיכך אנחנו מקבלים פרקים כמו זה שבו שיבוט הורג שיבוט, שהורג שיבוט, שהורג שי בוט, וכך הלאה במשך 22 דקות עד לסוף הפרק. הדמויות מסרבות להתפצל אלא נשארות יחד כדי למנוע אפשרות לעלילות משנה; והדמות הראשית מסבירה את כל זה לצופים במילים מאוד כנות. וזה אשכרה משודר בטלוויזיה. אז אוקיי, הבנו את הטריק כבר לפני ארבע עונות, קלטנו את המסר והפנמנו את המטא, אבל כמה זמן זה אמור להמשיך ככה? כמה עוד שיבוטים של פרקים שכבר ראינו נקבל מ"ריק ומורטי"?
בסדרות ילדים קיימת נוסחת בסיס קבועה שתמיד עובדת: משהו שהוא מעין מציאות פנטזיונרית שבה המבוגרים לא מתפקדים והילדים מצילים את המצב.
גם "זאת שלי", שסיימה עונה ראשונה )ערוץ טין ניק, ,(yes דבקה בקונספט הבסיסי הנ"ל והכניסה אותו לתוך עולם הסטנד אפ. במוקד: נערה מתבגרת שהתגוררה עם אמה בארה"ב, ומגיעה ארצה לחופשת קיץ אצל אביה )משה אשכנזי(. הגיבורה עוזרת לו להרים מהקרשים את מועדון הסטנד אפ הכושל שהוא מפעיל עם אביו )שמואל וילוז'ני(, ומטפלת בנכות הרגשית שלו.
כצפוי, הילדה מביאה שינוי. המועדון מצליח מחדש, ובפרק סיום העונה צצה האמא, ששבה כדי להחזיר את בתה הביתה ולש לוח אותה ל"פרייבט סקול". כאן נחשפת הבעיה בסיפור: דמויות ההורים האלה חדלות אישים ומנותקות רגשית מהבת, עד שסאגת ההתלבטות שלה בין ישראל לאמריקה בכלל לא סבירה.
למעשה, זאת בעיה שכיחה בסדרות ילדים ונוער. הואיל והדמויות הבוגרות תמיד אינפנטיליות יותר מהילדים, בהחלט סביר שהן מייצרות בעיות, מדליקות שריפות או פועלות בחוסר אחריות, אבל לעיתים צריך את ההורים או את המורים למטרה אחרת. לפעמים הילדים נמצאים בצומת דרכים, ופונים אל הדמויות הבוגרות כדי שאלה יעזרו לקדם את העלילה. דווקא בשלב החשוב הזה, כשעל המבוגרים לקחת פיקוד, לשכנע, להוביל ולשמור על חדות, הדמויות השבריריות הללו לא מצליחות להחזיק. ולפתע העולם הדמיוני הזה מתרסק, והסצנות הופכות מוזרות ומופרכות במיוחד.