מתלבש על הלשון
הסוף לבלבול: תתחילו להתרגל - האקדמיה ללשון אישרה את המילה "גרב" גם כזכר וגם כנקבה ● כמו כן, נקבע הצירוף העברי לתסמונת ADHD
לאחר שנים של התלבטות הח ליטה האקדמיה ללשון העברית לאשר את השימוש במילה "גרב" בנ קבה, לצד השימוש בזכר. כמו כן, נקבע הצירוף ַה ְפ ָר ַעת ֶק ֶשׁ ב וּ ְפ ַע ְל ָתּ נוּ ת ֶיֶתר עבור תסמונת .ADHD
המילה גרב הופיעה לראשונה בדפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן יהודה "הצבי", עוד בשנת .1884 אמנם החי דוש מיוחס לו, אך במילון עצמו הערך בא בניקוד ָגָּרב ומושווה למקבילתו הערבית ֻג'ַרא,בּ ומין המילה הוא זכר. המילה ָגָּרב בצורתה זו מוכרת בלשון חז"ל במשמעות "כלי חרס גדול" או "שק של עור".
ניקוד המילה כפי שהיא מוכרת לנו היום - ֶגֶּרב - מתועד במילון גרזובס קי ילין משנת ,1927 ושם מינה נקבה. ואולם במילונים אחרים מאז ועד היום, בעקבות בן יהודה, מין המילה נקבע בזכר, וכך גם במילונים המקצועיים של האקדמיה. כידוע, בפי רוב הדו ברים המילים "גרב" ו"גרביים" מש משות בלשון נקבה )גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה(, כנראה בהשפעת נעליים ורגליים.
הלשונאי יצחק אבינרי סבר שמאחר שמדובר במילה חדשה, כדאי שמינהּ יהיה נקבה )אף שרוב השמות במש קל זה הם זכר(, והוא אף מונה שלוש סיבות לכך: יש הרבה שמות במשקל זה שמינם נקבה )כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם(, סמיכות הגרב לנעל ולרגל והשימוש הנהוג בציבור הרחב.
בעבר נדונה השאלה בוועדת הד קדוק כמה פעמים, והוועדה נמנעה מלשנות את מה שמקובל במילונים, אך עתה הוחלט שאין סיבה של ממש לאסור את השימוש הרווח במילה גרב גם במין נקבה. המורגלים להשתמש במילה במין זכר יוכלו כמובן להמ שיך בדרכם.