עידית סילמן ילדה גדולה
נראה שאת הממשלה השברירית הזו ואת מרכיביה רוצים לעטוף בצמר גפן, לתת לה הזדמנות, להגן עליה מפני סכנות, ובאופן די אירוני - להתייחס אליה כאל ילדה קטנה
נתחיל בהבהרה: ח"כ עידית סילמן, יו"ר הקואליציה, היא לא ילדה קטנה. ואם מישהו מהקוראים שלנו בט עות חושב שהיא כזו, הוא קיבל אתמול קמפיין שלם של ח"כים, ח"כיות, אישי ציבור ומובילי דעת קהל שהזדעזעו עד עמקי נשמתם בשביל הח"כית הטרייה, וקראו מעל לכל במה: "כולנו עידית סילמן".
מיותר לציין שאף אישה לא ראוי לכנות בהערות המתייגות אותה כילדה קטנה, אישה קטנה או אישה ילדה. אבל התופעה מעניינת הרבה יותר:
נראה כי את הממשלה השברירית הזו ואת מרכי ביה רוצים לעטוף בצמר גפן, לתת לה הזדמנות, להגן עליה מפני סכנות, ובאופן די אירוני - להתייחס אליה כאל ילדה קטנה.
מסתבר שהממשלה שנולדה בחטא ונכפתה על צי בורים גדולים, תוך כדי גניבת קולם - קצת קטנה על האירוע וצריך לגונן עליה.
אז, אזרחי ישראל, התרגלו: החל מלפני שלושה שבו עות, גם הערה זניחה כמו "תעני כמו ילדה טובה", שע ליה התנצל יו"ר הקואליציה היוצא ח"כ מיקי זוהר - ממונפת בימים אלו למהלך יח"צ תקשורתי, לגל תמיכה רחב היקף שיוצא מפרופורציה - ויחזור לפרופורציה רק כשאפשר יהיה להוציא משהו אחר מפרופורציה.
שתי מטרות משיג מהלך שכזה: מטרה פנימית ומ טרה חיצונית.
המהלך החיצוני הינו תודעתי והוא מכוון אל הצי בור, אם הופכים יום שלם ל"היום הבינלאומי ל'כולנו עידית סילמן'", הציבור מבין שמדובר במשהו גדול, ושוב האופוזיציה מצטיירת כאסופה גסה ואלימה שלא מוכנה לקבל את השינוי - והרי מפניהם רצינו כל כך את השינוי, לא? פתאום הכל מתחבר.
במשימה הפנימית, מדובר בריפוד של שכבה עבה של צמר גפן מסביב לכל חבר בקואליציה, כל החלטה וכל משבר - כי בלי זה זה לא יחזיק.
התחושה הכללית בציבור, לנוכח קמפיין הליטוף והליקוק המגוחך של התקשורת לכל שר וח"כ, היא שאת הממשלה הילדותית וחסרת הניסיון הזו, שרק לומדת ללכת, צריך לחבק בכל צעד שהיא עושה. יש לגייס את כולם לתמוך בה, לעדן את הראיונות של אנשיה ואת הביקורת עליהם - ואם צריך לתת מאה ימי חסד )בישראל אין גם עשרה ימי חסד( אז בבקשה. הילדה הזו שברירית וחסרת ניסיון וצריך לעזור לה.
רק לשם השוואה, בקואליציה הקודמת עברה השרה מירי רגב לינץ' מיזוגני דוחה מפי ח"כ אלעזר שטרן, שלא בפליטת פה, אלא בחזרה של מספר פעמים מעל דוכן הכנסת על המשפט "אני יודע איך התקדמת". הש פלה והבכה של אישה ברבים - אמירות ששמות קצת בפרופורציה את פליטת הפה שספגה סילמן.
לא לתמר זנדברג, לא לזהבה גלאון ולא לאף אחת מיוזמות מהלך "אני סילמן" היה חשוב להפוך את אותו היום לפסטיבל הגנה על מירי רגב, או על נשים מפני גברים שוביניסטים דוחים. אתם כבר יודעים למה.
אז אתמול כולנו היינו עידית סילמן, ונכון לכתיבת שורות אלו, אנחנו עדיין עידית סילמן, עד שנצטרך להיות כולנו מישהו שברירי או רגיש אחר ממשלת המינוף.
איך כל כך מהר הסיסמה "מה שטוב לישראל" התח לפה ב"מה שלא יפרק את הממשלונת שלנו".