האלימות הערבית שלא תשמעו עליה

שכונת שייח' ג'ראח, הלא היא שכונת שמעון הצדיק, רחוקה דקות ספורות מהאוניברסיטה העברית מצידה האחד, ומכיכר ספרא ומעיריית ירושלים מהצד האחר. השכונה הקטנטנה הזו שוכנת בלב ליבה של ירושלים. היא אמנם זרה לרוב הציבור הישראלי, אך הפכה להיות המוקד של קמפיין בינלאומי אנטי ישראלי בואכה אנ טישמי, שבו ישראל היא הצד האכזר והערבים הם כמובן הקורבן. אותו קורבן, כביכול, מאמלל כבר חודשיים את חיי התושבים היהודים בשכונה, במסכת אלימות סדרתית בלתי פוסקת, שנראה שנהיינו אדישים לה.

זו באמת שכונה קטנטונת. יש בה בסך הכל כ 30 בתים, חלקם בתים משותפים, שבהם גרות כמה מש פחות. כיום מתגוררות בשכונה 20 משפחות יהודיות וכ 50 משפחות ערביות. שכונה מעורבת. סביב חלק מהבתים מתחולל מאבק משפטי בבתי משפט השלום והמחוזי בעיר, מאבק שלמעשה כבר הוכרע כשהשו פטים קבעו שהמשפחות הערביות צריכות לפנות את הנכסים. זהו מוקד הבלאגן שסביבו מתחוללים הקמפיין הבינלאומי והאלימות המקומית.

המאבק שם מתודלק היטב, תודעתית וכספית, על ידי גורמים ברשות הפלשתינית וגם על ידי גורמים ישראליים. זה גם מאבק פנים ערבי - מאבק על הר חוב הירושלמי בין חמאס לפת"ח ולרשות הפלשתי נית, שאליו נכנסים חברי כנסת מהרשימה המשותפת וממרצ שהפכו להיות ממובילי המאבק ומתדלקיו. הם משחקים באש ובחיי אדם. השבוע, לדוגמה, נעצר ערבי תושב מזרח ירושלים בחשד שתקף ילד בן 11 בשכונה. הוא סטר לו לאור יום, באמצע הרחוב. זה רק קמצוץ מהאלימות הסדרתית שם. את רוב האלימות הערבית סופגות שמונה משפ חות יהודיות שגרות בבניין אחד בשכונה. כדי לסבר את האוזן של הקורא הממוצע, יש שם כ 30 ילדים, בגילים צעירים מאוד. חלק מהמשפחות בשכונה גרות שם כבר 15 שנה, וזו הפעם הראשונה שבה האלימות שהן סופגות היא כה עוצמתית ושיטתית. ירי זיקוקים בכינון ישיר לתוך הבית, יידוי בקבוקי תבערה לעבר הבתים והחצרות, שריפה של הכביסה שתלויה על החבל בחוץ, יידוי בקבוקי צבע, אבנים וסלעים, ירי של גולות מתכת, שריפת מכוניות ומה לא.

ככה זה, ערב ערב, במשך החודשיים האחרונים. הרי טואל ידוע: התקהלות ערבית במאהל המחאה מול הב ניין היהודי בשעה 18:00 בערך, בהמשך הערב ריקו דים ותפילה, ובשעה 21:00 - אלימות ברברית. השירה והריקודים הופכים ליידוי אבנים וזיקוקים. המשפחות מסתגרות בבתיהן לבקשת המשטרה. חלק מהאלימות מגיע מכמה בתים קבועים של ערבים. מדוע לא מש תלטים עליהם ונכנסים כדי לנקות מהם את הטרור? וכך שמעון הצדיק ממשיכה לבעור, ואנחנו ממשיכים לעצום את עינינו. איכשהו התרגלנו ששורפים פה, במדינה היהודית, מכוניות של יהודים באמצע היום.

הבקשה של התושבים היהודים מהמשטרה היא אחת - אנא, סגרו את הרחוב הקטן, המועד לפורענות, לכ ניסת תושבים שלא גרים בו. הרי הפורעים הערבים הם לא תושבי המקום. התושבים היהודים מוכנים גם הם לוותר על כניסת אורחים, גם לא בני משפחה. בינתיים, המשטרה מתמהמהת, התושבים סובלים, ואנחנו - אדישים.

שמעון הצדיק ממשיכה לבעור ואנחנו ממשיכים לעצום את עינינו. איכשהו התרגלנו ששורפים פה, במדינה היהודית, מכוניות של יהודים באמצע היום ובנוכחות המשטרה