ישיבת הסדר
אם ההסכם על הסדרת מאחז אביתר יכובד - יהיה זה היישוב הראשון שיוקם ביהודה ושומרון אחרי 20 שנה ● אבל אם תפוח האדמה הלוהט ימשיך להתגלגל, ההסכמה השקטה של המתיישבים עשויה לחזור אליהם כבומרנג
אביתר הוקם בנקודה אסטרטגית, לזכרם של קורבנות יהודים, והפך למקום הכי חם בסצנת המתנחלים - כל מה שצריך כדי להפוך לסמל ● בממשלה החדשה הבינו שלא כדאי לדרוך על המוקש הזה כבר במהלך מאה ימי החסד ● והמתיישבים מצידם קיבלו פשרה שעוד עשויה להפוך אותם לחלק מיישוב חוקי בעתיד
קתושבי צת לפני חצות הלילה ביום שני השבוע, קיימו
המאחז אביתר הצבעה חשאית אם לקבל או לדחות את מתווה הפשרה המשונמך שהציעה להם מערכת הביטחון. היה זה אחרי ימים ארוכים של משא ומתן מתמשך בין התושבים - כחמישים משפחות שעברו בחודשיים האחרונים להתגורר במקום - יחד עם תנועת נחלה בראשות דניאלה וייס, ראש מועצת השומרון יוסי דגן ורב המועצה אליקים לבנון, לבין לשכת שר הביטחון בני גנץ, ובמעורבות רבה של שרת הפנים איילת שקד ולשכת ראש הממשלה נפתלי בנט.
בכל אותה יממה נדמה היה שגנץ חוזר בו. שההסכמה על רצף התיישבותי מעכשיו ועד להכשרת הקרקע תישמר. כשראו התושבים שהחתימה על המתווה מתמהמהת, הבינו שמשהו כנראה השתבש. ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהיה מעורב גם הוא במהלך, הבין שגנץ קלט שבלי סקר קרקע, שיברר סופית שלא מדובר בקרקע פרטית, אין לו אפשרות להסכים להתיישבות יהודית במקום. במילים חריפות תקף את הממשלה על כך ששוב הונתה את אנשי הימין. שקד מיהרה לטעון שלא ההסכם בוטל אלא רק חלק ממנו, ואפשר להמשיך במשא ומתן.
ההצעה החדשה היתה טובה פחות מקודמתה. אם בראשונה דובר על הקמת ישיבה כבר בראש חודש אלול הקרוב, שבה ילמדו 30 תלמידים ויגורו שלוש משפחות שישמשו למעשה הצוות שינהל אותה, בהצעה החדשה לא נקבע מועד ברור להקמת הישיבה, אלא נאמר כי הדבר יקרה מייד אחרי סקר הקרקעות הראשוני שיבצע המינהל האזרחי - תהליך שלוקח בדרך כלל שלושה חודשים, אבל יכול להימרח לנצח אם מעוניינים בכך, או כשיש הוראה מגבוה.
ביום שני בערב התכנסו חמישים המשפחות ודנו בהצעה החדשה. אחרי הדיון החליטו כי ההצבעה תהיה חשאית וכי גם אחרי שתתקבל ההכרעה, תישמר ההצבעה אצל נציגי תנועת ההתיישבות ולא תתפרסם. ההצבעה בוצעה באמצעות הודעות טקסט. נציגי נחלה פרשו לחדר צדדי והחלו לספור. אחרי שעה חזרו עם התוצאות - הרוב אישר את ההצעה.
כבר לפני שמונה שנים, כאשר נרצח אביתר בורובסקי בפיגוע דקירה סמוך לצומת תפוח שבשומרון, ביקשו בתנועת ההתיישבות להקים יישוב סמוך למקום, המהווה רצף טריטוריאלי יהודי קריטי בין צומת תפוח והשומרון לבין בקעת הירדן. אזור מועד לפורענות ערבית. אבל הממשלה סירבה לפניות החוזרות והנשנות של אנשי ההתיישבות, אף שמדובר בקרקע שככל הנראה לא שייכת לאיש ועל המקום ניצב שנים רבות מחנה צבאי, תפוחית, שכבר פונה.
בכפוף לבירור המעמד
עם הירצחו של יהודה גואטה בתחילת מאי סמוך מאוד למקום, הבינו בתנועה כי מדובר בשעת כושר. הודעות שהחלו להתגלגל בקבוצות הווטסאפ הזמינו את התושבים להתעניין בהיאחזות בנקודה חדשה על הקרקע. למתעניינים הרבים נאמר כי מדובר באדמת טרשים ריקה לחלוטין וכי ההתיישבות תיעשה בשלב הראשון בתנאי מחנאות, ללא חשמל ומים.
ארבעים משפחות ראשונות נעתרו לאתגר החלוצי, תקעו יתדות באדמה, פשוטו כמשמעו, ועברו לגור על הגבעה השוממה. מתנדבים מכל הארץ התחילו להגיע והציפו את מחנה האוהלים הקטן בתרומות ובציוד. לא הרבה זמן לאחר מכן, בעקבות תרומת ענק של חומרי בנייה, החליטו תושבי המקום להתחיל לבנות. אלפי מתנדבים סייעו בבנייה של חמישים בתים ועוד כמה מבני ציבור כמו מועדון ובית כנסת גדול, בתוך שלושה שבועות. היה זה גם הרגע שעיניה של מערכת הביטחון החלו להיפקח.
כשנודע הדבר לגנץ, היתה תגובתו האינסטינקטיבית לעצור הכל ולפנות מייד. מי שעלה לא כחוק לקרקע, אמר, לא יוכל להישאר על השטח שעליו השתלט. אבל נתניהו, כרה"מ, סירב. הוויכוח בין השניים לא הוכרע כי בינתיים התחלפה הממשלה ותפוח האדמה הלוהט עבר לפתחם של בנט ושקד.
בינתיים הפך ראש המועצה דגן את המקום למוקד עלייה לרגל. כאלף איש מדי ערב (וכחמישים אלף עד היום) הגיעו ליישוב החדש, להופעות של אמנים בהתנדבות ולאירועים שונים. בשלב הזה גם גנץ הבין שלפינוי בכוח יהיה מחיר שלא בטוח שהממשלה הצעירה תוכל לשלם.
היה זה הפתח למשא ומתן שהסתיים בהצעת הפשרה. גנץ השיג את מבוקשו בכך שלא יהיו במקום אנשים עד לבירור ראשוני של מעמד הקרקע. המתיישבים, דגן, בנט ושקד השיגו את מבוקשם בכך שמנעו תמונות מזעזעות של פינוי בכוח. אם ההסכם אכן יכובד, הרי על שמם רשמו השבוע הקמתו של יישוב חדש ביו"ש אחרי כעשרים שנה.
לוקח את הזמן
בשבועיים האחרונים, מאז הפכו חברי הממשלה הקודמת לחברי אופוזיציה, פנו כמה וכמה מהם - שרים לשעבר בליכוד, בכירים בסיעות החרדיות, שהלכו יד ביד עם נתניהו במשך שנים - אל ראש האופוזיציה החדש, והפצירו בו, ממש התחננו, שירגיע. שייקח צעד אחורה. תראה, אמרו לו, את הממשלה הזאת אפשר להפיל. מרגע שניתן להם לעבוד בעצמם הם יתחילו בהתכתשויות פנימיות בלתי פוסקות. הדבר היחיד שחיבר ביניהם בהקמתה זה אתה. הדבר היחיד שממשיך לגרום להם לצופף שורות זה אתה. שחרר, ובמהרה נצפה בנפילתם.
נתניהו מבין אבל החליט להשאיר את עצמו כדמות המרכזית ביותר במערכת הפוליטית. כציר מרכזי שכולם, תומכיו ומתנגדיו כאחד, מסתובבים סביבו ללא הרף. זה לא מקרי שבהודעות הליכוד מושמט לא פעם התואר "ראש האופוזיציה" ותחתיו נכתב במקומו התואר "ראש הממשלה לשעבר". כמו שזה גם לא מקרי שמעת לעת טועים חברי כנסת ושרים, ולאו דווקא מהליכוד, ומכנים אותו עדיין "ראש הממשלה". משמיטים את ה"לשעבר". אפילו בהזמנה שיצאה מלשכתו לערב הגיבוש לכלל חברי גוש הימין שבאופוזיציה נכתב, כנראה בטעות, שהמזמין הוא "ראש הממשלה" נתניהו.
רבים בקואליציה טועים לחשוב שמדובר בסוג של מגלומניה. שנתניהו לא מכיר במציאות. רואים בכך הוכחה נוספת לטענתם הנושנה כי שנות השלטון הרבות שיבשו את שיקול דעתו וניתקו אותו מהעולם האמיתי שבו הוא ראש האופוזיציה ולא ראש הממשלה. טעותם נובעת מכך שלא פעם הם מסתבכים ברשת קורי השקר שהם עצמם טוו. האמת הפשוטה היא שאין אדם יותר רציונלי במערכת הפוליטית מנתניהו. ואין אחד שמתרגל למציאות פוליטית חדשה, גרועה כשתהיה, מהר ממנו. נתניהו הציע רוטציה לגנץ על ראשות הממשלה עוד לפני שרוב חבריו בליכוד הפנימו בכלל את תוצאות הבחירות. כך גם כעת. ההחלטה שלא להיענות לשיחות השכנוע להנמיך פרופיל באופן זמני כדי לפורר את הממשלה, נובעת משיקולים פוליטיים טהורים.
שר לשעבר בליכוד: "בניגוד לעבר, לנתניהו אין מה לתת למאוכזבים במפלגה. אין כלום באופוזיציה. פתאום הוא מנסה לחזור ליחסים האנושיים, אלו שהיעדרם הביא אותו לצרות שיש לו היום"
נתניהו יודע כי עד כמה שהקואליציה פריכה, מה שעשוי להתפרק מהר יותר זו דווקא האופוזיציה. החל בסיעות החרדיות, שכבר פוזלות לעבר בכירי הממשלה החדשה, ועד לחברי הליכוד, שאחרי שיעבור החוק לפירוק המפלגה הגדולה בכנסת באמצעות ארבעה בלבד, יתחילו לקבל הצעות מפתות שיגאלו אותם משיממון האופוזיציה. לכן החליט שאין לו ברירה, וגם אם הדבר יוביל לאריכות ימיה של הממשלה בחודש־חודשיים או חצי שנה, עליו לעביר מסר חד כי מדובר בממשלה זמנית.
גיבושון שנועד לכישלון
"נתניהו", אמר השבוע אחד השרים לשעבר בליכוד, "במשך שנים ויתר לגמרי על היחסים האישיים בינו לבין חברי מפלגתו. לא טיפח קשרים, לא התעניין בחיים האישיים של אף אחד מהם, ולהפך, תמיד נהג בחשדנות ועם עין פקוחה כלפי מעשיהם והתבטאויותיהם של בכיריו. במרוצת הזמן הפכו היחסים בינו לאחרים ליחסים של תן וקח".
"למעשה", אמר שר אחר לשעבר והיום ח"כ בליכוד, "אין אחד בליכוד שלא מרגיש שנתניהו לא ספר אותו, לא ראה אותו ממטר, וחש תסכול. יש כאלה שידעו להתעלות מעל התחושות האישיות ועדיין להעריך מאוד את האיש, אולם ישנם רבים שהפן האישי חשוב להם יותר מלאחרים.
"הפעם בניגוד לעבר לנתניהו אין מה לתת. לא תפקידים ולא תקציבים. אין כלום באופוזיציה. ועכשיו הוא פתאום מנסה לחזור ליחסים האנושיים הבסיסיים, אלה שהיעדרם הביא אותו לצרות שיש לו היום. פתאום הוא מנסה להיות נחמד. פתאום הוא מבקש לראות את חברי הסיעה. אפילו לא פעם מתחנף. ערב הגיבוש של האופוזיציה שתוכנן נועד בדיוק לצורך הזה. להראות לכולם שאנחנו חבורה מלוכדת ומגובשת גם בחיים האישיים ולא רק בכנסת".
"הבעיה של נתניהו", אמר חבר כנסת, לשעבר שר בליכוד, "זה שלא מאמינים לו. לא משנה כמה סופרלטיבים, מחמאות וחנופות ימטיר על בכירי הליכוד, כבר אף אחד לא קונה את זה. ודאי לא אלה שחטפו ממנו וספגו בשקט כל השנים. כדי לשנות את המצב יהיה על ראש האופוזיציה לעבוד קשה מאוד. להחזיר את האמון. את יחסי האנוש, שלא בטוח בכלל שהוא עוד זוכר איך עושים את זה. ולכן להערכתי, זה נידון לכישלון".
האם בעיני בכירי הליכוד השהות הממושכת באופוזיציה תגרום לנתניהו להכות על חטא? להבין שטעה? "אני לא מאמין", משיב אחד מהם, "בגיל כזה ומעמד כזה אנשים לא משתנים. כשיחזור לשלטון יחזרו כל הגינונים והחוליים".
ומה לגבי האפשרות שבעקבות התיאורים הנ"ל, יצליחו חברי הקואליציה במשימתם ואחרי שיעבור החוק לפירוק הליכוד באמצעות ארבעה ח"כים בלבד, אכן יימצאו הארבעה? פה הבכירים זהירים יותר. "לא יהיה להם קל לגייס ארבעה ח"כים", משיב אחד הח"כים בליכוד, "מי שכבר רצה לעזוב, עזב. כל מי שנשאר החליט להישאר למרות נתניהו, וכנראה לא יעשה זאת עכשיו. נכון לרגע זה נראה כי העתיד בליכוד מבטיח יותר מאשר באחת מהמפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית. ודאי אלה שרוצים להתמודד יום אחד על ההנהגה".
גורמים בקואליציה אומרים כי השמות שאליהם מכוונים כשיבקשו להעביר את החוק לפיצול הליכוד הם השר לשעבר חיים כץ וח"כ אתי עטייה. שניהם מכחישים נמרצות. שמות נוספים כמו אבי דיכטר, שהביע תסכול על החלטת הליכוד להתנגד לחוק האזרחות, יולי אדלשטיין, שמתכוון להתמודד נגד נתניהו על ראשות התנועה, דוד ביטן, שנחשב קרוב לסער ומתח לא פעם ביקורת על ראש מפלגתו, צחי הנגבי ואחרים, נחשבים כאפשרויות רחוקות יותר וסבירות פחות.
כבר השבוע נפגשו ח"כים חרדים עם איילת שקד, וראש עיריית אלעד ישראל פרוש הזמין לסיור מכובד את השר יועז הנדל. שיתופי הפעולה בין ראשי המגזר, נציגיו בכנסת וראשי הרשויות המקומיות עם שרים ובכירים בממשלה, הם מבחינתם כורח המציאות. חלקים מהם כבר אומרים בגלוי שאם יראו שהממשלה יציבה, לא מן הנמנע ששיתוף הפעולה רק ילך ויגבר, אם כי נכון לעכשיו לא נראה למישהו מהם כי יצטרפו לקואליציה באופן רשמי בשום שלב.
אחד מבכירי הסיעות החרדיות אמר השבוע בתרעומת כי "כשפרוש ואייכלר הציעו לנתניהו לתת את ההנהגה לבכיר אחר מהליכוד, תקפו אותם בחריפות. התוצאה היא ממשלת שמאל. עכשיו הפיליבסטרים הלא נגמרים האלה והקרבות חסרי הפשר האלה בקואליציה, נותנים לנו הרגשה שאנחנו כלי משחק בפריימריז של נתניהו לראשות הליכוד, ולא חלק ממהלך ענייני שנועד להפיל את הממשלה".