הושטת יד מסוכנת

בימין צריכים לדאוג מסימון הכיוון למהלך מדיני מול הפלשתינים, ומחשיפת מאמצי התיווך של מנסור עבאס בין האמריקנים לחמאס ● המגזר הדתי לאומי צריך להתכונן להיאבק על גורלו לבד

ההסכם בין המתיישבים באביתר לבין שר הביטחון בני גנץ נעשה על רקע שני סיפורים גדולים הרבה יותר. עקרונית, ההסכם קובע רק דבר אחד - שהמתיישבים יתפנו ללא מאבק. מעבר לזה, הכל מותנה.

הוסכם שתתבצע עבודת סקר כדי להסדיר את מעמד השטח. בסוף הסקר, אפשר שייקבע שניתן להקים יישוב במקום, ואולי לא. לאחר מכן, יש גם תהליכי אישור ותכנון וכדומה.

מכל זה עולה כי תכלית ההסכם אינה להקים יישוב אלא לפרק מוקש פוליטי שאיים על הפוליטיקאים מימינה ועל ראשי ההתיישבות שפעלו יחד איתם להדחת בנימין נתניהו. נפתלי בנט ואיילת שקד הצליחו להימנע מעמונה חדשה. ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, ושותפיו, הצליחו להימנע ממאבק נגד הפוליטיקאים שהם הכתירו וקיבלו תקשורת מלטפת. והמתיישבים? קיבלו כרטיס נסיעה לכיוון אחד.

אבל שני הסיפורים הגדולים באמת נשארו מאחורי מסך העשן ההתיישבותי. הסיפור הראשון הוא המדיני. השבוע נחשפו שתי התפתחויות. את הראשונה חשף שר החוץ יאיר לפיד בתדרוך לעיתונאים באבו דאבי. לאחר שקטף את פירות הסכמי אברהם ביום, תקף אותם בערב. תוך פגיעה בכבוד מארחיו, ביקר לפיד את ממשל טראמפ כשלדבריו, "בממשל הקודם היתה תחושה שזה (הסכמי אברהם) בא 'במקום', כדי להוכיח לעולם שלא צריך יהיה להתקדם במישור הפלשתיני."

ברור שאין אמת בדבריו. קדמו להסכמי אברהם שלוש שנות עבודת נמלים של צוותי הנשיא טראמפ, וההסכמים הגיעו רק לאחר שהפלשתינים סירבו בכלל להיפגש עם אנשי הממשל לדון בתוכנית. אבל מעבר לשקר, דבריו של לפיד היו הצהרת כוונות מצידו - התעלמות מתוכנית המאה שמכירה בזכויות הלאומיות של ישראל ביו"ש ודורשת מהפלשתינים להתנער אחת ולתמיד מטרור ולהכיר בזכות הקיום של המדינה היהודית.

כמו הממשל, לפיד מעוניין לשוב לכל תוכניות "השלום" מאוסלו ועד אובאמה. קרי, נסיגה לקווי .1949 דבריו הלא דיפלומטיים לא נועדו רק לקבור את תוכנית המאה אלא גם לקבור את המשמעות האסטרטגית של הסכמי אברהם - שוב לטובת הפלשתינים. הסכמי אברהם עושים שני דברים. כפי שמעיד השם שלהם - הלכה למעשה, הסכמי אברהם שמים קץ לסכסוך הישראלי־ערבי.

כפי שהודה לפיד, בדרך לסיום הסכסוך הם גם נטלו את סמכות הווטו של הפלשתינים על שלום ערבי־ישראלי. ביידן ואנשיו לא מסתירים את רצונם להשיב את הווטו הפלשתיני. הנשיא ביידן אמר זאת כמעט מפורשות בהופעה המשותפת שלו עם הנשיא ריבלין השבוע. ולפיד הולך איתם בנושא הזה.

לוינגר מתהפך בקברו

מה שמביא אותנו להתפתחות המדינית השנייה: התפקיד המרכזי שמשחק האיש החזק בממשלת לפיד־בנט, יו"ר רע"מ מנסור עבאס, בסיפור הפלשתיני. ביום שלישי דווח בערוץ 20 כי בהופעה בטלוויזיה המצרית חשף איש פת"ח, חסן עספור, ששימש אחד מהנושאים ונותנים המרכזיים מול ישראל בהסכמי אוסלו, כי מנסור עבאס מנהל מגעים מדיניים עם חמאס ועם אנשי ממשל ביידן שתכליתם להביא לכינון יחסים גלויים בין הממשל לבין חמאס. עבאס לא הכחיש את הדיווח. בנוסף דווח כי בשבוע שעבר טען עבאס שעצם שילוב רע"מ בקואליציה הוא עדות למרכזיות הסוגיה הפלשתינית בממשלת לפיד־בנט.

מי שמוביל את הקו התומך בחמאס בממשל ביידן הוא עוזר מזכיר המדינה לישראל והפלשתינים והמועמד לשמש קונסול כללי בירושלים לפלשתינים, האדי עמר. בשנת 2019 הוא פרסם תוכנית מדינית שנועדה להוות אסטרטגיה לממשל דמוקרטי עתידי. תכליתה לפרק ולרוקן מתוכן את כל הישגי ממשל טראמפ. בין השאר, קרא עמר לכינון יחסים פורמליים ככל שמאפשר החוק האמריקני עם חמאס, תוך שילוב ארגון הטרור בתוך מוסדות אש"ף. הוא קרא להעברת אדמות נרחבות בשטחי C ביו"ש לשליטת הפלשתינים, תוך הגדרתם מחדש כשטחי .B והוא גם דיבר על הקפאת הבנייה בהתנחלויות ועל פגיעה במעמדה של ישראל אם לא תפעל לפי תכתיבי הממשל. במילים אחרות, בזמן שראשי ההתיישבות משבחים את שקד ובנט על הסכם פינוי אביתר, לפיד ועבאס עושים יד אחת עם הממשל האמריקני נגד עתיד כלל ההתיישבות ביו"ש.

אחד מוותיקי גוש אמונים צלצל אלי בסערת רגשות לנוכח התמיכה שמקבל הסכם פינוי אביתר מראשי ההתיישבות. השיחה התקיימה עוד לפני שגנץ התנער מהכוונה להמשיך להפעיל את ישיבת ההסדר במקום. "ההסכם הזה," אמר, "דורש ויתור אידיאולוגי הרבה יותר גדול משהתבקשו המתיישבים לוותר במסגרת תוכנית הריבונות שאותה פסלו ושנגדה יצאו למלחמה, ואין כאן אפילו מאבק. הרב לוינגר מתהפך בקברו".

הברית החדשה

האיש צודק. תוכנית הריבונות לא דרשה פינוי יישוב אחד אפילו, ולא נדרש ויתור אידיאולוגי. את הוויתור התיאורטי - הסכמה להקמת מדינה פלשתינית אם הפלשתינים ייהפכו ל"ציונים" בתוך חמש שנים - המתיישבים לא התבקשו למסור.

אבל מאחורי תסכולו של האיש עומד הסיפור הגדול של ימים אלה: החלטת האליטה של המגזר הדתי־לאומי לכרות את הענף שעליו יושבים אנשי הכיפות הסרוגות מהגזע של גוש הימין. השבחים שדגן וחבריו, כמו גם עיתונאים בכירים בתקשורת המגזר, הרעיפו על הסכם הפינוי - מעידים על המצב המסוכן שאליו הובילו את הכיפות הסרוגות. בבסיס נמצא חוסר היכולת של מנהיגי ההתיישבות להבדיל בין יריב לידיד או להכיר במגבלות הכוח של מגזר שהוא מיעוט קטן בציבוריות הישראלית.

חלום הדורות של הנהגת המגזר הוא ראש ממשלה עם כיפהל'ה. אך בתור מיעוט בחברה נאלץ המגזר הדתי־לאומי לעבוד בקואליציות עם מגזרים אחרים. בגוש הימין, על המגזר הדתי־לאומי לוותר לחרדים בנושאים כמו נציגות במוסדות הדת ולליכודניקים על ההובלה. בסך הכל, החפיפה המהותית בין עמדות הכיפות הסרוגות לבין החרדים והליכודניקים כוללת כ־09 אחוזים מהסוגיות שעל סדר היום הציבורי.

ולמרות זאת, בתמיכת מועצת יש"ע, דגן, וייס ואחרים, נציגי המגזר ב"ימינה" בחרו לנטוש את הגוש ולכרות ברית חדשה עם גוש השמאל־ערבים, שאיתם יש להם חפיפה של כ־01 אחוזים בעמדות האידיאולוגיות.

וזה מביא אותנו לסכנה - ולטרגדיה הגדולה - שאליה מתקרב המגזר ואיתו מדינה כולה, בגלל הממשלה הקיימת בחסד האליטה של הכיפות הסרוגות. ההתפתחויות המדיניות שנחשפו השבוע מצביעות על הכיוון. לא ירחק היום שהמגזר הדתי־לאומי יידרש למאבק על כל היקר לו. כשיגיע יום המאבק, בני ובנות המגזר יעמדו לגורלם. תקשורת השמאל תחזור לדמוניזציה של המתנחלים, וחבריהם הנבגדים בליכוד ובמפלגות החרדיות עלולים לעמוד באדישות מול הפורענות. זה תרחיש אפשרי לשיטה שבה יצליח המיעוט השמאלי לפורר לחלוטין את ההתנגדות לנסיגות. העתיד העגום הזה מתחיל בראש ממשלה עם כיפה. ●

תכלית ההסכם באביתר אינה להקים יישוב אלא לפרק מוקש פוליטי שאיים על הפוליטיקאים מימינה ועל ראשי ההתיישבות, שפעלו יחד איתם להדחת נתניהו. בנט ושקד הצליחו להימנע מעמונה חדשה

צילום: אי.אף.פי הממשל האמריקני הנוכחי יקבל שיתוף פעולה מישראל להקפאת ההתנחלויות