השאלון הקטן | עם אלכס אפשטיין, מחבר "דמיון", הוצאת פרדס

אלכס אפשטיין, אמן הסיפור הקצרצר, זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים ב 2003 וב .2016 סיפוריו תורגמו לשפות רבות. אוסף מסיפוריו ראה אור השנה בגרמניה. בין ספריו הקודמים: "לקסם הבא אזדקק לכנפיים", "מכמונת געגועים לפניך", "לכחול אין דרום". הספר נקרא דמיון, אבל הוא מתאר שיחות כמו ריאליסטיות עם ילד. אילו יחסים מקיים הדמיון עם המציאות? "לספרים שלי יש בדרך כלל שמות ארוכים - הפעם בחרתי במילה אחת, שבמילון הפרטי שלי צומחת באותו שדה סמנטי עם משחק, יצירה, נחמה ותקווה. בלי המציאות לדמיון אין זכות קיום, אבל גם ההפך הוא נכון: ללא דמיון, המציאות היא רק עוד דרך ללא מוצא, וכאלה לא חסרות לנו. אז בספר הזה, הדרך היא קצת אחרת. זו דרך שבה הברק מקדים את הרעם כדי שנדע שלא צריך לפחד; דרך שבה עוטים מסיכה כשיוצאים מהבית כדי להציל את העולם; דרך שבה אפשר לחזור לאתמול רק כדי לומר למישהו 'אני אוהב אותך'". הדמיון אובד עם הגיל? "אני מעדיף לחשוב על דמיון כעל חוש נוסף. נדמה לי שהוא בהחלט מתעמעם עם הגיל, נעכר בגלל חוליי וקשיי החיים. אנחנו כבר לא מאמינים לעצמנו שמה שלא חווינו במציאות יהיה אפשרי. זה אולי מה שכה נפלא בעיניי בשיחה עם ילד - לפעמים מהמשפטים הפשוטים ביותר, התמימים ביותר, אפשר לזקק קסם שכבר שכחנו שקיים". מה מאפשר הסיפור הקצרצר לעומת שירים או סיפורים עם יותר נפח? "כוח הסיפור הקצרצר הוא גם במה שלא נאמר בו, במה שהקורא משלים בדמיונו. במובן מסוים, בשל המרחבים שלא מתוארים בו, הסיפור הקצרצר הוא קרוב משפחה רחוק של הרומן - לפעמים אני אכן מדמיין שיש איזה יקום מקביל שבו יהיה סופר שהופך את סיפוריי הקצרצרים לרומנים". סופרות וסופרים שהשפיעו עליך. "סטניסלב לם, חורחה לואיס בורחס, דן צלקה, אורסולה לה גווין, דן פגיס, יואל הופמן. ואם לבחור ספר אחד של סופר אחד, אני תמיד חוזר ל'הערים הסמויות מן העין' של איטאלו קאלווינו. ספר שכולו שיר הלל לדמיון, ואף שקראתי אותו כבר עשרות פעמים, בכל פעם אני מוצא בו משהו חדש". ציטוט שמדבר ללבך במיוחד. ־תראה מה ציירתי. ־זה אני ואמא? ־לא, מה פתאום. ־אז מי הם? ־זה שני רובוטים. ־ולמה הם מחזיקים ידיים? ־כי הם חברים. אבל גם כדי להיטען. קרן דותן