יאיר ניצני מרים גבה
"כבר שנים אני מנסה להתחבר למדיטציה, אבל הראש שלי מלא שטויות". ניצני טרנסצנדנטלי
אחרי הופעה בפני
קהל רב בעמק יזרעאל ונסיעה ארוכה חזרה הביתה, הגעתי למיטה ב־2 לפנות בוקר. למחרת התקשיתי להשכים קום, ובעודי שוחק את הסדינים בנחירות, הגברת הראשונה יצאה לה רעננה 07:00־ב להליכת בוקר, ואף הספיקה לשיעור פילאטיס.
המראה שלי סרוח במיטה, עם שובה, גרם לה לנקוט צעדים לחיזוק האנרגיה שלי. אחרי שפינקה אותי בקפה והסיטה את הווילון כדי שהשמש תיכנס, היא שלחה לי קישור לסרטון מדיטציה לניקוי, לריפוי ולהעלאת התדר האנרגטי.
כבר בשלב הזה, ולמרות שאהבתי אותה קודם, התמלאתי באהבה מתגברת לרעייתי היפהפייה מבפנים ומבחוץ, וחשבתי כמה יפה ורוחני מצידה ליזום משהו עדין וחינני, שאינו כופה עלי חלילה פעילות מעייפת. להפך, אהובתי רוצה בטובתי, בשדרוג איכות החיים שלי ובמילוי הצ'אקרות שלי בחיוניות. אני, לעומתה, בהיותי בטלן אנוכי שמוכן לתרום את הצ'אקרות שלו לנזקקים, התחברתי לסרטון מהכיוון שהצפייה בו תספק לי אליבי לעוד חצי שעה של איכות במיטה.
כבר שנים שאני מנסה להתחבר לעולם הנפלא של המדיטציה, אך מתקשה להפריד בין המחשבות הטהורות לשטויות הדביליות שבאמת עוברות לי בראש. כבר ניסיתי מדיטציה טרנסצנדנטלית, אך התאכזבתי לגלות שאינה מבוססת על זלילת מאכלים עתירי שומן טראנס והעברת חוט דנטלי. ניסיתי גם מדיטציה קוריאנית, בלקנית, סינית וקובנית, אבל כולן הסתיימו במיגרנה ישראלית.
המנחה בסרטון ששלחה לי הגברת סיפרה שהיא באה ללמד איך להתמודד עם הסטרס בחיים המודרניים ולנקות אנרגיות שליליות שלקחנו מאנשים אחרים. עם כל הכבוד לאנרגיות, המוח שלי נדד לתהייה מה לגבי כסף או חפצים שלקחנו מאנשים אחרים? לדוגמה, חבר השאיל לי אופניים כדי שאעשה קצת ספורט, אבל מאז הם שוכבים אצלי בלי שנגעתי בהם, ובכל פעם שאני מביט בהם, אני חש תחושת כישלון וכאבים ברגליים. איך אני מסלק את האנרגיות השליליות, והאם לא עדיף פשוט לסלק את האופניים בחזרה אליו? ומה לגבי האנרגיות השליליות שקשורות בחבר שהלוויתי לו 200 שקל, והוא מתחמק מלהחזיר? האם כדאי לשלוח אליו את הלינק, או שעדיף לשלוח גובה חובות שיפתח לו את הצ'אקרות באופן ידני?
ניסיתי לגרש מהראש
את המחשבות הקטנות והשליליות שלי ולחשוב חיובי. ברקע היו צלילים של פכפוך מים ומוזיקה מרגיעה, שבדרך כלל מביאה לי את העצבים. על המסך נראו מפלים נהדרים, שדות ירוקים, שמיים כחולים ואנשים בתנוחות יוגה. היתה באוויר אווירה של ספא, מה שיצר אצלי בראש אסוציאציה של מסאז׳, תה ירוק ועוגיות.
המנחה ביקשה שנעצום את העיניים, ננשום עמוק מהאף וננשוף מהפה. כמי שעוד לא צחצח שיניים באותו בוקר,
חשבתי כמה טוב שאני עובר את התהליך לבדי.
המנחה האיצה בי להמשיך. ״תן למוזיקה לקחת אותך למקום מדהים בטבע. מקום של רגיעה ושלווה עמוקה, פרחים פורחים וצובעים את האחו". נזכרתי שאני אלרגי לפריחת האביב, ודמיינתי את הפרצוף שלי מתמלא בפריחה אדומה ומגרדת. אבל היא כבר היתה בשוונג: ״הכל מתמלא בצבעים מרהיבים, פרפרים מעופפים וציפורים מצייצות״.
נזכרתי בעורב שתקף אותי פעם כשהלכתי לי בטבע ותפס לי בשערות, כשעוד היו לי כאלה. האחו הירוק הזכיר לי תקופת עבודה בקיבוץ כקוטף משמשים, זיכרון ששילב השכמה מוקדמת, יתושים טורדניים, זיעה, לכלוך וקיבוצניק שצועק עלי שאם הוא רואה אותי אוכל עוד משמש אחד בזמן העבודה, הוא דופק לי ענף משמש בראש.
המדריכה המשיכה: "זה מקום שהייתם בו פעם בעבר בחלומות שלכם. מקום של ריפוי״. תת־המודע הקטנוני שוב הקפיץ אותי לתור בקופת חולים, והמוח שלי התמלא במנטרות כמו ״אני רק שאלה״ ו״תיזהר, אני עם בדיקת שתן ביד״. ריח חומרי החיטוי עלה באפי, ובדמיוני ראיתי רופא כעוס, שיודע שיש לו 50 איש בחוץ והוא לא מרים את העיניים מהמקלדת. המנחה אמרה ש"מרחוק שומעים קולות של מים״. נזכרתי שלא מזמן היה לנו פיצוץ בצינור, הביוב התפרץ, ואחר כך שמעתי בעיקר קולות של אינסטלטור עצבני.
״כשצועדים למקור הקול, רואים מפל יפהפה שמזמין אתכם להתקרב אליו. לנגוע במימיו. לעמוד תחתיו. אתם נמשכים למפל הקסום״. זה היה כל כך מציאותי, שממש הרגשתי כאילו מישהו עומד לא רחוק ממני, ובלי לשים לב, מטיל את מימיו על הרגל שלי.
כשהיא אמרה ש״הגיע הזמן לצאת מהמפל״, נזכרתי בטיול שנתי למפל התנור, שבמהלכו גם התייבשתי, גם שכחתי להביא מגבת, וגם התאכזבתי שאין שם תנור אמיתי, שבו מכינים לנו מאפים טעימים. הרגשתי שאני עומד רטוב ללא מגבת מחוץ למפל, יש לי שפשפת וקר לי.
ניסיתי להסיט את המחשבה לכיוון של חוף קסום ומי ים נעימים, אבל נזכרתי במדוזות, בזפת שנדבק לכפות הרגליים, ברעש המטקות שמעצבן אותי, ובקשיש שמסתובב עירום במלתחות.
״המפל הזה מיוחד במינו. מפל קסום של ניקוי אנרגטי וריפוי". נזכרתי שכל בוקר בשעה הזאת אני שומע חדשות, והראש שלי טס לכיוון ממשלת הריפוי. דמיינתי את מנסור עבאס, שהוא כידוע רופא שיניים, כשהוא בחלוק לבן, עוקר לי שן בלי אנרגיות שליליות ובלי הרדמה.
המנחה המשיכה וציינה
שכשיוצאים מהמים, מרגישים את ההבדל. אנחנו נקיים, קלילים ורגועים, חוזרים לאחו הפתוח והירוק. נזכרתי מייד בפקק הענק, שיש בכל בוקר בכפר הירוק, כולל פכפוך הנהגים שצועקים ״מי נתן לך רישיון?״ ״עכשיו תאפשרו לאמא אדמה, פאצ׳ה מאמא, שנותנת חיים, שמזינה ומכילה הכל - להחזיר לכם באהבה קרן אור אדומה ישירות לצ'אקרת השורש שלכם״. קפצתי אחורה ללימודי מתמטיקה בתיכון, שם שאלו אותי כמה זה שורש ריבועי של ,256 בזמן שפאצ׳ה מאמא נשמע לי כמו שם של רשת פיצריות. במקום הצ'אקרות, מיצי הקיבה שלי התעוררו.
הרגשתי שנרדמתי לכמה שניות, ואז שמעתי את המנחה מסבירה שהאנרגיה תאפשר לי לבטא את עצמי בקלות ולהגיד מה שיש לי בלב, כי "כל מה שחסם אתכם בעבר מתנקה עכשיו״. זה נשמע לי רעיון מצוין, אם כי הבעיה אצלי הפוכה - לפעמים דווקא היה עדיף שאשתוק ולא אגיד את מה שאני חושב. היא הזכירה את צ'אקרת העין השלישית, שצבעה סגול והיא ממוקמת בין שתי הגבות במרכז המצח. זה בדיוק המקום שרעייתי רומזת לי תמיד שצמחה לי שם שערה שובבה, או כמו שהיא אומרת בחינניות - ״חמוד אתה, צמח לך עוד אף שנראה כמו הכנה לחדק של פיל״.
כשהמנחה דיברה על ״צ'אקרת הכתר״, נזכרתי בקטטה במלון, שבה באמצעות כיסאות כתר פלסטיק פתחו למישהו את הצ'אקרות ועוד כמה דברים. כשהיא הסבירה ש"צ'אקרת הכתר נפתחת כמו קונוס אנרגטי״, הרהרתי כמה בא לי עכשיו קונוס של סלמון ווסאבי, וכשאמרה ש"אנחנו מרגישים עכשיו מאוד בטוחים ומוגנים״, חלפה במוחי הידיעה שעוד לא הסדרתי את עניין הממ״ד, למרות שחמאס שוב מאיים לפגוע לנו בעין השלישית.
כשהסרטון הסתיים, הרגשתי אנרגטי, חיוני וחיובי יותר, והחיים נראו לי יפים, בריאים ומלאי תקווה. הרגשתי שאני נכנס לעידן של רוחניות ומחשבות חיוביות. הכנתי לי אספרסו, וליד המכונה קלטתי פתק קטן בכתב ידה של הגברת הראשונה. ״מקווה שהיה לך בוקר קסום עם המדיטציה״, כתבה, והוסיפה רשימה די יבשה ונטולת רוחניות, לטעמי: .1 מוסך - טסט לטיפולך. .2 החלפת ברז דולף בשירותים (אני רק חודש מבקשת). .3 סופר - פירות, ירקות, חלב, גבינות, קפה. .4 התקשרו מהבנק. .5 אני בסדנת שתיקה עם חברות בגליל. נתראה בערב. ●
המנחה אמרה ש"הכל מתמלא בצבעים מרהיבים וציפורים מצייצות". נזכרתי בעורב שתקף אותי פעם כשהלכתי לי בטבע ותפס לי בשערות, כשעוד היו לי כאלה