הגל השקט מירושלים: המהפך של בלפור ובית הנשיא

על משפחת נתניהו והמעבר מבית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים לבי תם הפרטי - נכתב הכל. אבל הסיפור המעניין זה הנשיא ריבלין. בתחושה מיידית, ישראל עוברת מתקופה של שני מנהיגים בעלי נוכ חות, כל אחד בעל אישיות ברורה ומשפיעה, לתקופה חדשה. כרגע זה נראה כתקופה חדשה של פרופיל נמוך. משהו בנוסח, "לבית הריק ברחוב בלפור" עובר מישהו אחר.

פרישת ריבלין מסיימת לא רק את שבע השנים המשמעותיות שלו, אלא יותר מזה - תקופה של כ 21 שנים שבה הקרבות על הנשיאות ולאחריהם הכהונות עצמן של הנ שיאים, הפכו להתרחשויות פוליטיות דרמ טיות. זה התחיל עם בחירתו של משה קצב בהתמודדות עם שמעון פרס בשנת .2000 היתה כאן הפתעה שהפכה לדרמה אמו ציונלית כמעט בסדר גודל של ניצחון נתניהו ב .1996 כהונתו של קצב לא היתה פוליטית, אבל ברקע ההתנתקות ולאחריה התרגיל של הקמת "קדימה" תוך המשך האחיזה של אריק שרון בראשות הממשלה, היה לקצב כנשיא תפקיד לא שגרתי.

משפט האונס של קצב שחק את מוסד הנ שיאות, אם לא ריסק אותו. קשה להיזכר מי בכלל התמודד מול שמעון פרס על הנשיאות; זה גם לא חשוב, תפקידו העיקרי היה לשקם את המוסד המכונן של האזרח מספר .1 את זה פרס עשה, ויחסית בהצלחה; אבל הוא גם העניק ממד פוליטי חשוב לתפקיד הנשיא. יחסיו עם ראש הממשלה נתניהו היו בגדר שיתוף פעולה בין יריבים וזה עבד לא רע לטובת המדינה.

יש שיגידו שראש הממשלה והנשיא זה כמו אבא ואמא של החברה הישראלית. הנשיא בתפקיד האמא. את התפקיד האימהי מילא הנשיא הפורש ריבלין בצורה כמעט מושל מת. מלבד אולי אדם אחד, שגם הוא יעזוב את משכנו בסוף השבוע, כל אזרח בישראל זכה לאוזן קשבת אצל רובי ריבלין. עם אפ ליה מסוימת לטובת המרעישים, אותם בעלי זכויות יתר, שהחנו מול משכן הנשיא משאיות רמקולים מצווחות בשנתיים האחרונות.

כל מי שזוכר את הימים שלפני בחירתו של ריבלין לנשיאות לא העלה בדעתו כמה פוליטי הוא יהיה כנשיא. שוב, היה אדם אחד שהבין את זה, וזה היה ראש הממשלה נתניהו. לכן ניסה לקדם ללא הצלחה מועמדים אח רים על פני ריבלין. לכאורה זו היתה אמו רה להיות תקופה של הגמוניה של הליכוד כששני בעלי התפקידים הרמים במדינה הם מהליכוד. פעם ראשונה מאז המהפך של .'77 אבל בפועל ראינו נשיא שגילה כמה חלש הוא היה כשהגן על עמדות הימין בעשור הראשון של המאה, וכמה הוא חזק כשהוא מצטרף להתקפות משמאל. בסך הכל, ריב לין לקח את המטפחת שהנשיא הראשון ויצ מן תחב לתוכה את אפו, והוציא משם שפן.

בתקופת ריבלין ראינו נשיא שגילה כמה חלש הוא היה כשהגן על עמדות הימין, וכמה הוא חזק כשהוא מצטרף להתקפות משמאל

צילום: אורן בן חקון ריבלין ונתניהו. את התפקיד האימהי מילא הנשיא בצורה כמעט מושלמת