למי אכפת מאלימות של ערבים

מייסר עותמאן בת ה־72 מחיפה, שנרצחה לעיני ילדיה, הצטרפה לרשימה עגומה של שמונה נשים מהמגזר הערבי שנרצחו מתחילת השנה. רק בחודש שעבר נרצחה ג'ומענה קייסי לעיני בנה בן השנה, על ידי אחיה שלא אהב את העובדה שהיא משוחחת עם גבר בטלפון. הוא חבט בראשה עם סיר, וחנק אותה למוות בעזרת שרוך של נעל. אלו רק שני מקרים משורה ארוכה של מקרים מזעזעים של רציחות נשים במגזר.

יו"ר ויצו, אניטה פרידמן, אמרה לאחר הרצח המזעזע בחיפה: "הרצח של מייסר עותמאן הוא דוגמה ברורה לקשר הישיר בין פעילות המערכות והמדיניות הממשלתית לבין מצבן הקשה של מאות אלפי נשים בישראל הכלואות במעגל האלימות".

גם יושבת ראש נעמת, חגית פאר, הפיצה טקסט חוצב להבות שתוקף את המדינה בגין אי־עשייה למען הטיפול בתופעת האלימות נגד נשים.

הביקורת במקומה: חלק גדול מהתקצוב של המדינה למיגור התופעה לא עבר למוסדות הרלוונטיים, ומערכת המשפט מעניקה פעם אחר פעם עונשים מקילים לגברים אלימים.

אבל דבר אחד בולט חסר בהודעות ארגוני הנשים: ביקורת על תרבות האלימות כלפי נשים במגזר הערבי. ארגוני הנשים ולוחמות הצדק הפמיניסטיות טומנות את ראשן בחול כשמבוצעים פשעים נגד המין הנשי במגזר הערבי: פוליגמיה, רצח על כבוד המשפחה, אלימות במשפחה ועוד שלל רעות חולות הפושות במגזר. כשזה קורה במגזר הערבי זה נראה לנו כמעט לגיטימי. התרגלנו, ככה זה. אם אמא לארבעה מהמגזר היהודי היתה נורה לעיני ילדיה לאור יום, הסיפור הזה היה פותח מהדורות. במגזר הערבי? נסתפק בתמונה של המנוחה וציטוט מהשכנים.

ואם כבר משהו - מאשימים את הממשלה. מחוללי האלימות, הרקע שלה, התשתית התרבותית או הדתית שעליה היא צמחה - כל הדברים שדנים בהם בכובד ראש כשמדובר באלימות של יהודים - פתאום לא מעניינים איש.

עצימת העיניים הזו ניכרת גם במגזרים אחרים. מכת ההטרדות המיניות כלפי תושבות דרום תל אביב היא דוגמה טובה. אפילו כשעובדות זרות מתאילנד התלוננו על הטרדות ופגיעות מיניות שהן סבלו מידם של מסתננים לא חוקיים, הלוחמות הפמיניסטיות מהשמאל מילאו את פיהן מים. המאבק על אזרוח המסתננים חשוב יותר מהמאבק למען ביטחונן ושלומן של נשות דרום העיר. יש אוכלוסיות שמותר להן.

פורעים יהודים זרקו בקבוק תבערה לתוך ביתה של משפחה ערבית ביפו? אייטם פותח מהדורות. כשלפתע מגלים שמדובר בפורע ערבי - מנסים לגלות סלחנות ושוכחים מהמקרה. ככה זה שם. גזענות ציפיות נמוכות זה נקרא, וכל זמן שנעבור על כך בשתיקה ימשיכו להירצח כאן עוד נשים ערביות על ידי בני זוגן ובני משפחתן.