סופה פסיכולוגית
תשעה אנשים נצורים בבית מלון, כשבחוץ סופה משתוללת, הופכים לתא לחץ אנושי
פותחים תיק: "אם אתם קוראים את המכתב הזה, סימן שאני כבר לא בחיים". זהו משפט הפתיחה הקלאסי ל"נמלטת" של קאלי טיילור, סופרת מותחנים בריטית מצליחה מאוד, שזה ספרה הראשון המתורגם לעברית. הדוברת, או אם לדייק - הכותבת בנ־ היא אנה, מנהלת שיווק צעירה שחוותה טראומה נוראית: סיעה חזרה מגיבושון של הצוות שלה היא הורידה את העיניים לשנייה מהכביש - ונהגת משאית שנרדמה על ההגה התנגשה בה בעוצמה קטלנית: שניים מחברי הצוות נהרגו והשלישי נותר נכה. רגשי האשם מונעים ממנה לעצום עין, והיא מחליטה לעבור לעבוד במלון קטן על אי סקוטי מבודד.
גבולות הז'אנר: האסוציאציה ל"לא נותר אף אחד" (או "עשרה כושים קטנים", במקור הלא־תקין פוליטית) של אגאתה כריסטי היא בלתי נמנעת. גם כאן תשעה אנשים - שבעה אורחים, בעל המלון ואנה - נצורים בבית המלון המבודד גם משאר חלקי האי הזעיר בשל סופה איומה. אנה מקבלת סימני אזהרה המבהירים לה היטב שמישהו אכן רודף אחריה, ויעשה הכל כדי שהיא תישן לנצח (השם המקורי של הספר הוא ,Sleep ותמת השינה - או היעדרה - משחקת בו תפקיד חשוב). בתוך כך נחשפים בזה אחר זה הסודות הכמוסים של שאר הדמויות.
מדד המתח: המבנה הקלאוסטרופובי של זירת ההתרחשויות מעורר מתח אדיר. אין לאן לברוח, אין דרך להתקשר לעולם החיצון, והרוצח יכול להתעלל בקהל השבוי במלון המבודד במשחקי חתול ועכבר. הסופה, יחד עם רגשי האשם הקשים של אנה, מוסיפה עוד נדבך של מתח פסיכולוגי לסיפור, שבכל שעה שעוברת הופך להיות מסוכן יותר ויותר לאנה ולאורחיה. בקטעים המובאים מפי הרוצח, מפוזרים הספדים קטנים "לזכרן" של דמויות שאינן לוקחות חלק בסיפור, ומוסיפים להרגשת הקריפיות הכללית. בסוף תבינו.
שורה תחתונה: מותחן פסיכולוגי מעולה שיחייב אתכם לסיים את קריאתו ברצף. ●
נמלטת, קאלי טיילור, מאנגלית: יואב כ"ץ, דני ספרים, 336 עמ'