סיפורים בבקעה
סיורים לקהל הרחב בבקעת הקהילות ביד ושם
יד ושם מזמין אתכם לסיורים מיוחדים בבקעת הקהילות, מסע לעולם יהודי שהיה. בסיורים ישולב שחקן תיאטרון שיציג את סיפורן של הקהילות ויעניק הצצה אל החיים התוססים, המגוונים והמרתקים שאפיינו את החיים היהודיים לפני השואה.
ימי חמישי | בשעה 16:00 | משך הסיור: כשעה וחצי עלות למשתתף: 50 ₪ | מועדי הסיורים: 15.7 | 22.7 | 29.7 | 5.8 | 12.8 הסיור מותאם למשפחות ויחידים מגיל 8 ומעלה בהרשמה מראש באתר האינטרנט של יד ושם *בקעת הקהילות אינה מונגשת | הסיור כרוך בהליכה רגלית ומותנה במינימום משתתפים
כשהגעת למשרד, מצאת אחרי רגב "אדמה חרוכה"?
"זה שהגעתי לסיטואציה של יוצרים ואמנים חבו טים, במצב 'לעומתי' מול משרד התרבות והספורט, שמרגישים שזלזלו בהם במשך שנים - את זה לא היה אפשר לפספס. חלק גדול מהעבודה היה בדיוק זה, להחזיר את האמון, להבהיר שיש פה מישהו שאוהב תרבות, שהוא בצד שלהם. זה לא אומר שלא יהיו לנו מחלוקות, כמובן".
הוא מנפק דוגמה להתנהלות המשרד בעידן שלו: "הכנתי תיקון סוציאלי שמחייב את התיאטראות להע סיק אחוז גבוה של עובדים ביחסי עובד מעביד, כלומר שכירים ולא פרילאנס. חלק מהמנהלים התנגדו לזה וטענו שהתיקון משית עליהם עלויות אחרי שנת הקו רונה, אבל אני חשבתי שנכון לתת יד לעובדים עצמם. בעולם בלי אמון, הדבר הזה היה מתפוצץ לאירוע תק שורתי. המנהלים היו תוקפים אותי, ואני אותם. אבל כל הדיון הזה התנהל בחדר, בשקט, ולא שמעת על זה כלום בחוץ. היתה התדיינות גם במקרה של מחלוקת.
"אני אוהב תרבות, אוהב את האנשים האלה, חושב שמה שהם עושים חשוב ובעל ערך. אני גאה בהם, ואני רוצה שהם יזקפו את קומתם. אלה אנשים שבמשך כמה שנים הלכו כפופים והרגישו שמבזים אותם ומז לזלים במה שהם עושים. אחד הדברים הראשונים היה להעמיד אותם בחזרה, להגיד להם 'אתם חשובים'".
אתה בקשר עם רגב?
"היתה חפיפה קצרה, ואנחנו בקשר. אנחנו לא חב רים קרובים, אבל אנחנו לא צ'ילבות. אני מעריך אותה ומכבד אותה. הדרך שלה והסגנון שלה מאוד שונים משלי, אבל לא צריך אותי כדי להגיד את זה. לי יש את הדרך שלי".
דרך שספגה השנה ביקורת, שאתה מנומס ונעים מדי, לא הופך שולחנות ולא דורש מספיק.
"תגידי לי את, בפרספקטיבה של שנה: מי צדק? בשלושת החודשים האחרונים אני כמעט בכל ערב באירוע תרבות, ובכל מקום אני שומע 'תודה על הדרך שלך'.
"וזה לא הקטע שמפרגנים לי, אלא קודם כל העניין הערכי. גם אם זה לא משתלם ברמה הפרקטית - אני לא משנה את הדרך שלי. אני מאמין בקודים ערכיים ותרבותיים, ואני לא מכיר איך נלחמים למען הת רבות בללעוג ובלדרוס מישהו. אני רוצה חברה עם שפה וקודים מכבדים של סובלנות, כולל ברגעים הכי קשים ולחוצים. גם אם זה לא נעים שתוקפים אותך".
נעלבת ממה שאמרו עליך?
"אני לא נעלב אישית אף פעם, אבל זה לא היה נעים. זה שאני מנומס לא אומר שאני עדין ורך. אני יודע להתעקש ואני מאמין בזה ערכית. לא הייתי משנה שום דבר בדרך.
"והדרך היא גם לא להדליף מישיבות עם משרד הבריאות, למרות שיכולתי לקבל כותרת מחמיאה, 'שר התרבות תקף בישיבה פנימית את שר הבריאות'. לא סתם את לא תמצאי דבר כזה. זו לא דרכי. אני פרקטי, חושב שענייניות היא הדבר שמביא את התו צאות הכי טובות.
"עולם התרבות שדרג את מעמדו, תקציבית. כש משרדים אחרים בקושי הצליחו לשמור על התקציב שלהם, אנחנו הוספנו 200 מיליון, כלומר העלינו ב 20 אחוזים. המוסדות לא נסגרו, אז זה הוכיח את עצמו".
מי שמשרדו אמון גם על הספורט, טרופר לא חושף איזה עולם קרוב יותר לליבו. "זה כמו לשאול את מי אני אוהב יותר, את אבא או את אמא. אני גם צרכן ספורט גדול, ובעולם הזה סיימנו בדיוק תוכנית אסטרטגית להשקעה במאמנים, במ תקנים חדשים, עשור קדימה, בעניינים של הנגשה - וגם בספורטאי עילית.
"צמצמנו את מספר הענפים המועדפים שאנו מש קיעים בהם. ישראל היא מדינה קטנה, וכדי להגיע להישגים, לפעמים מעט זה יותר. יש להשקיע יותר כסף בפחות ענפים".
מה, מבחינתך, הענף החשוב ביותר שצריך להשקיע בו?
"צריך להגיד בכנות: יש לנו בעיה בכדורגל. מיקדנו את עצמנו בהישגים למדליות בענפים לא דווקא הכי פופולריים, כמו ג'ודו, התעמלות, שיט, שחייה, אבל כדורגל הוא בסוף הספורט הכי פופולרי בישראל, וב מובן מסוים תנועת הנוער הכי גדולה בארץ, עם עשרות אלפי ילדים שהולכים לכדורגל. שם יש לנו את האחריות להעלות את הרמה".
למה מדינה כמו סלובקיה יכולה להגיע ליורו וישראל לא?
"כי לסלובקיה יש סבלנות. אני מאמין בלזרוע זרעים. אני עושה עכשיו השקעות שיביאו את ישראל, אולי בעוד 20 שנה, להישג בינלאומי בכדורגל. ישראלים הם לא פחות מוכש רים ממדינות אחרות בעולם. הקמנו מרכזי מצוינות בכדו רגל, שבהם מאתרים ילדים מוכשרים בגילאים צעירים מאוד, מטפחים אותם בת נאי פנימייה, ובעוד שנים
תראי את זה.
"לפעמים בפוליטיקה הישראלית יש רצון לראות פירות עכשיו, ובוחרים בפרויקטים על פי מה שיביא תוצאה מהירה. אותי זה לא מעניין, אלה לא השי קולים שלי. באופן כללי, התפיסה שלי היא שהשרים שיבואו אחריי יוכלו לגזור את הסרטים".
איפה אתה רואה את ישראל בשנים הבאות?
"באולימפיאדה בפריז, ב ,2024 אני חושב שנהיה משלחת שתעבור את 100 הספורטאים, המשלחת הכי גדולה של ישראל אי פעם. יש לנו כישרונות צעירים שיכולים להגיע למדליות בג'ודו, בשחייה, בהתעמלות אמנותית ובשיט. באולימפיאדה של 2028 נהיה חזקים גם באופניים. הקמנו תשתית טובה. צריך הרבה יותר סבלנות".
ששואלים את טרופר מה סיכוייה של הממשלה החדשה להחזיק מעמד - הוא נשמע נחרץ.
"זאת קודם כל ממשלה שנותנת תקווה. המ דינה היתה פה בסחרור מסוכן של מערכות בחירות, ואני מרגיש את האווירה היום, היא מאוד עניינית. זה לא שאין מחלוקות, פשוט הכל מנוהל בשקט ובענייניות.
"מינויים במועצה לתרבות ואמנות היו תקועים שנה. השבוע מינינו 11 חדשים, מה שבעבר נתניהו לא אפשר לנו. מיניתי מנכ"ל לרשות העתיקות. זה כמו שסתום שנפרץ.
"בסוף זה לשרת את האזרחים. יש פה ממשלה מת פקדת שמשרתת את האזרח. בעניין הסיכויים שלה לשרוד - אני איש אופטימי. המבחן הגדול שלה יהיה תקציב המדינה, ונדע בחודשים הקרובים".
מה חשבת על נפתלי בנט, שעורר הרבה זעם וביקורת?
"יש הרבה מאוד צביעות מכל הצדדים בשיפוט הכאילו ערכי של המהלכים הפוליטיים, של כולם. בסך השיקולים, אני חושב שבנט קיבל את ההחלטה האחראית, לחסוך למדינה בחירות חמישיות, לנסות להקים פה ממשלה מאוד מורכבת, אבל שמאפשרת העברת תקציב. יש בה ערך דווקא בגלל השונות שבתוכה. אם זה יצליח - זו אמירה חשובה לחברה שסועה, שהפוליטיקאים סוף סוף הצליחו להתחבר".
אישית, הוא הבטיח לך משהו? אתה מהשרים הבודדים שנשארו בתפקידם.
"לי הוא לא הבטיח כלום. היתה אמירה עקרונית של כחול לבן שעבור המדינה נכון לייצר המשכיות.
"חלק מהעבודה שלנו היה להביא את התרבות למקום גבוה, גם תפיסתית. בסך הכל הצלחנו. אנחנו מסיימים את שנת הקורונה בלי אף מוסד תרבות נתמך שנסגר, וזה בעיניי הישג משמעותי. תסתכלי כמה מסעדות ומוקדי תיירות נסגרו מסביב" "סיפור שנגע בי אישית היה הסרט 'תמונת הניצחון' של אבי נשר. המפיק אמר שהם מול שוקת שבורה, ושהסרט חשוב. דאגנו להם לא רק לכסף, אלא גם לאישור לצלם בזמן הסגר הכי קשוח, כשרחובות היו ריקים. ראיתי בזה סוג של קסם, תרבות פועמת"
בני גנץ נשאר בביטחון, פנינה תמנו־שטה בעלייה והקליטה - ואני בתרבות ובספורט. בכל מקרה, מאוד רציתי להישאר".
היית מהבודדים שנשארו עם גנץ עד הרגע האחרון.
"נכון. חברות היא מעל הכל בעיניי. מבחינתי, המינוי המחודש לתפקיד הוא לא פרס ניחומים. אני אוהב את זה ורוצה את זה, ואחרי שנה שבה התעסקתי בעיקר בקורונה אני רוצה להתעסק בכל הדברים הנוספים, לטווח הארוך".
לפי השמועות, גנץ לא ממש מרוצה מהמצב. אומרים שאם הממשלה תתפרק - זה יתחיל ממנו.
"אני מכיר את השמועות. הממשלה הזאת לא היתה קמה בלעדיו. הוא גם היחיד שיכול היה להיות עכשיו ראש ממשלה - וויתר על זה. הממשלה הזאת קמה כי בני החליט שטוב שהיא תקום, והוא מחויב אליה. זה שיש לפעמים קשיים, שצריך להתגבר על צלקות העבר, זה ברור. כולנו בני אדם. אבל בסוף המחויבות הענקית שלו היא לממשלה הזאת, ואנחנו נעשה הכל כדי שהיא תצליח".
בפברואר 2020 נכנס טרופר לפנתיאון הלאומי כשקיבל חיקוי ב"ארץ נהדרת".
"זאת היתה הבלחה קצרה, ולא זכור לי שהחיקוי היה מעליב. אני זוכר שהתקשרתי פעם לשחקן שחיקה אותי (אורי לייזרוביץ'; מ"כ), להחמיא לו, אבל אני מעדיף שלא יחקו אותי. זה מביך אותי. תני לי לעבוד בשקט".
מה אתה רואה בטלוויזיה?
"אין לי כמעט זמן לצפות, אבל בתקופות פחות עמוסות אני עושה בינג' על סדרות. ראיתי את 'פאודה' ומאוד אהבתי. גם מ'המורדת' ו'שטיסל' נהניתי מאוד". אתה איש של תרבות גבוהה?
"ברגע שמדרגים מי גבוה או נמוך - זה בעייתי. מי אני שאקבע? לפני שבוע, בפרימיירה של הסרט 'לשחרר את שולי', שאלה אותי כתבת על טיילור ובן זיני. לא הראיתי בקיאות, אבל אני לא מזלזל בזה. האם אני צרכן של תרבות כזאת? לא. אבל כל אחד ומה שהוא צורך. אני לא מתנשא ולא קובע מהי תרבות ראויה". אנחנו
נפגשים ב"אנו", מוזיאון העם היהודי הגדול בעולם, שנפתח במארס האחרון בקמפוס אוניברסיטת תל אביב (בית התפוצות לשעבר). לאחרונה הצטרף המוזיאון המושקע למיזם "שבת ישראלית", גאוותו הגדולה של טרופר, שבמסגרתו פותחים מוסדות תרבות את דלתותיהם בסוף השבוע בחינם, בתקצוב משרד התרבות, מתוך רצון להנגיש את התרבות הישראלית לכולם. מנכ"ל המוזיאון, דן תדמור, מספר לשר בגאווה על 1,000־כ מבקרים שמגיעים לכאן בכל שבת.
טרופר: "זה מיזם שמבטא את התפיסה שלי, כמו מודלים שונים בעולם, שם מוסדות תרבות פתוחים בחינם בימי ראשון. התחלנו בזה בארץ במארס, והיום 49 אתרי מורשת ומוזיאונים פתוחים בשישי או בשבת בחינם. השבת, שתמיד היתה קרקע למריבה, קיבלה מעמד מרכזי של תוכן, אורך רוח".
זה לא מתנגש עם היותך חובש כיפה ששומר שבת?
"אני לא שופט את מי שרוצה ללכת למוזיאון בשבת, ולא נכנס לשיקולים של אף אחד. שכל אדם יעשה את השבת שלו איך שהוא רוצה. מה גם שהרוב המוחלט של המוסדות האלה ממילא היו פתוחים בשבת, אז אני בעצם מנגיש אותם".
נדמה שמאז פתיחת התרבות טרופר לא נח. פה הוא מכבד בנוכחותו את ההצגה "בוסתן ספרדי" שחזרה בהבימה, שם הוא מתענג על מופע של שלמה ארצי באמפי שוני. ובתווך - מופעים, מוזיאונים, פתיחות גלריות, ערבי שירה ופסטיבלים.
"המופע האחרון שהייתי בו היה של להקת המחול קולבן דאנס, ושל הלהקה הקיבוצית. בשבוע שעבר
נסענו לגלריה באום אל־פחם. ראיתי גם את דודו טסה בזאפה ירושלים. בחודש שעבר הייתי במופע של רמי פורטיס וברי סחרוף. הספקתי לשמוע ארבעה שירים, ואז נסעתי לכפר המכביה לסגור את ההסכם הקואליציוני".
הוא מודה שלקריירה התובענית יש מחיר אישי. "רוב הזמן הילדים שלי מרוצים שאני שר, אבל יש רגעים שנמאס להם. למשל, כשזה פוגע בחופשות משפחתיות. אני רואה אותם בעיקר בבקרים ובשישישבת. זה לא מספיק, וזה המקום היותר כואב. הקשר שלי עם ילדיי מאוד חשוב ומשמעותי לי.
"חשוב לי להעביר להם קודם כל אהבה וללמד אותם מידות טובות: צניעות, נתינה, התנדבות, לראות את האחר. זה שאני שולח אותם לבית ספר דתי־חילוני חוסך ממני את הצורך לדבר איתם על אחדות ישראל, כי מבחינתם זה מה שהם מכירים. הם גדלים דתיים וחילונים יחד". אפרופו, בפברואר 2020 תרמת מגופך כליה לחולה שנזקק לה.
"חשבתי שאם יש לי סיכוי לתת חיים למישהו בסיכון מינימלי עבורי, אז למה לא?"
לא כל אחד מוכן להיפרד מאיבר למען הזולת. איך אתה מרגיש היום?
"אני מרגיש מצוין. גם פיזית - ובעיקר אנושית. כאב הניתוח עובר, אבל התחושה שנתת חיים למישהו נשארת. כשי', האיש שקיבל את הכליה שלי, מספר לי בכל שישי כמה טוב לו - אני לא צריך יותר מזה".
בשיאו של המתח הפוליטי שהסתיים בהקמת ממשלת בנט־לפיד, סומן גם ביתו של טרופר כמוקד להפגנות מחאה מצד מתנגדי הקואליציה החדשה.
"כשהיו הפגנות מול הבית שלי, זה היה קשה. אולי החוויה הכי קשה. כשמדובר בהפגנות של כאב אני תמיד יוצא לתת שתייה ולהקשיב, אבל כשיש הפגנות אלימות, בשפה קשה, זה מלחיץ יותר. זה קשה כשהילדים שלי שומעים שמקללים את אבא שלהם, שקוראים לו 'נוכל'. אז יש אבטחה ומשטרה, ואני בטלפון איתם, מסביר להם, מבקש מהם לסגור חלונות, ללכת לחדר ולשים אוזניות במחשב. רק שבסוף זה גם חודר אוזניות, ולאו דווקא מבחינת הווליום".
טרופר, בעל תואר ראשון במדעי הרוח ומדעי החברה מהאוניברסיטה הפתוחה, ותואר שני בהיסטוריה ובחינוך יהודי ממכון לנדר, כתב עד כה שלושה ספרים בנושאי חינוך ועשייה חברתית מעוררת השראה: "מקום בעולם", "שביל בעולם" ו"מרד של תקווה" (עם יהודה שוחט).
"עכשיו אין לי זמן לכתוב, למרות שאני אוהב לכתוב", הוא אומר. "לפני המון שנים הוצאתי דיסק שירים בשם 'חשבתי לעוף', שאת המילים שבו אני כתבתי, והלחין ושר יוני יעיש, מורה ומוזיקאי שהוא חבר טוב. היום אני פחות כותב שירים, אבל בהמשך אני לא פוסל. אני אוהב לרוץ בבקרים, ובין לבין שומע מוזיקה ישראלית וקורא ספרים".
מה אתה שומע?
"הכל. מהגבעטרון ועד דודו טסה. שלמה ארצי, פוליקר, הבנאים, חוה אלברשטיין. אני לא רוצה להעליב אף אחד. אני באמת שומע את כולם. אני גם מאוד אוהב לקרוא ספרות מקור, אבל קורא גם מתורגם".
מה הספר האחרון שקראת?
"עכשיו אני קורא את 'לשרוף אדמה לפעמים', ספר ביכורים של דבורה זגורי, ותמיד יש לי ליד המיטה ספרים. דויד גרוסמן, עמוס עוז, א.ב יהושע, אבל גם ספרי שירה של רוני סומק, אגי משעול, דליה רביקוביץ'".
שהראיון הזה יתפרסם, טרופר יהיה הרחק מעבר לים, בטיסה רשמית לפסטיבל קאן, שנפתח השבוע בריביירה הצרפתית. ימים ספורים אחרי שיחזור לארץ הוא צפוי לטוס לאולימפיאדה בטוקיו,
ובאוגוסט יבקר שוב ביפן - הפעם לכבוד משלחת ישראל שתשתתף באולימפיאדת הנכים.
טוקסידו לכל הטקסים כבר הכנת?
"אין לי טוקסידו", הוא צוחק במבוכה.
כשמירי רגב היתה בקאן, ,2017־ב כולם דיברו רק על "שמלת ירושלים" שלה.
"אנחנו שונים גם בסגנון הלבוש. חליפה תהיה, אבל לא יהיה פפיון".
אם כבר מדברים על הסגנון שלך: יכול להיות שהוא גורם לך לפספס קרדיטים? אביב גפן ונתניהו גרפו בזמנו את הקרדיט התקשורתי על העברת הכספים לעולם התרבות, כשאתה היית מי שפעל מאחורי הקלעים. לא התעצבנת מזה?
"אני בוחר לא להתעצבן, ואני לא במריבות על קרדיטים. תמיד כיף לקבל פרגון ומילה טובה, אבל זה לא מה שמניע אותי. אביב הוא אחלה, והוא באמת עזר, ונתניה הוא נתניהו, למה להתעסק בו? אני לא אוהב הכרזות גדולות. אני אוהב מעשים משמעותיים. אין לי צורך בכותרות. המתינות שלי היא להט, אני איש מרכז קיצוני. אני אשאר ענייני וממלכתי.
"זה משהו שלקחתי מאמא שלי: היא גידלה עשרה ילדים, ובחיים לא שמעתי אותה צועקת. היא לא הרימה את הקול שלה אפילו לא פעם אחת. אנשים שעובדים איתי יודעים שמה שסגרו איתי בחדר - נשאר בחדר. אני רוצה להאמין שלא יהיה מי שיגיד עלי 'הוא נוכל, הוא עבד עלי, הוא הדליף'. כאמור, זה לא בקודים שלי".
לסיום, לנוכח התגברות הקורונה בווריאנט התורן, קיימת סכנה שנחזור לאחור ושעולם התרבות והספורט ייסגר, חלילה, שוב?
"נכון לעכשיו אין הגבלות על הפרק. ואם יהיו - זה יהיה התו הירוק, אבל לא כמו שהכרנו בעבר. זה יהיה כנראה בלי קפסולות ובלי הגבלה על התקהלות, אלא רק כניסה של מחוסנים ומחלימים.
"מובן שישנה בעיית הילדים, משהו שיש לי הרבה שיחות עליו עם משרד הבריאות. אנחנו מדברים על מציאת פתרונות יצירתיים, כמו בדיקות מהירות על חשבון המדינה, כי לא הגיוני שהורים ששילמו 40 שקלים לכרטיס ישלמו עוד 50 שקלים על בדיקה. אני אעשה כל מה שאני יכול, אבל בכנות אני אומר שכרגע הנתונים לא טובים. אני מאוד מקווה שלא נצטרך להגיע למצב הזה בכלל". ● Maya19.10@gmail.com
"ההפגנות מול הבית שלי היו אולי החוויה הכי קשה. כשמדובר בהפגנות של כאב אני תמיד יוצא לתת שתייה ולהקשיב, אבל הפגנות אלימות, בשפה קשה, זה מלחיץ יותר. וקשה כשילדיי שומעים שמקללים את אבא, שקוראים לו 'נוכל'" "אני מרגיש מצוין אחרי שתרמתי כליה בשנה שעברה, פיזית - ובעיקר אנושית. כאב הניתוח עובר, אבל התחושה שנתת חיים למישהו נשארת. כשי', האיש שקיבל ממני את הכליה, מספר לי בכל שישי כמה טוב לו - אני לא צריך יותר מזה"