דרך הייסורים להוצאת היתר בנייה
מבקר המדינה בחן את הליכי רישוי הנדל"ן. בשורה התחתונה: בישראל הוצאת היתר נמשכת 319 יום בממוצע, לעומת 114 במדינות אחרות. מומחים: המציאות קשה עוד יותר
ווה, נתניה, אשדוד, באר שבע, בני ברק וחולון. לפי צורך שנתי של 55 אלף דיי רות חדשות לפחות, יש לבנות בערים אלו 12-כ עד 13 אלף דירות בשנה. בתוספת החסר בתל אביב ובירושלים, הגדולות יותר, מספר הדירות החדי שות 10-ב הערים הגדולות אמור להיות סביב 22 אלף בשנה.
בפועל, מציין נועם כהן, מנהל המי חלקה הכלכלית בגיאוקרטוגרפיה, בין השנים 2015-2020 נבנו ב-8 הערים הנ"ל כל שנה 7,500 עד 8,500 דירות בלבד. כלומר, נוצר גירעון שנתי של 4,000 עד 5,000 דירות, ובמצטבר במהלך 6 שנים 25-כ אלף דירות חסי רות. בתוספת הפערים שנוצרו בירושי לים ותל אביב, החסר המצטבר הוא של 40-כ אלף דירות.
כיון שהביקוש לדיור קשיח תושבי הערים הגדולות מוצאים פתרונות זמי ניים או מאולתרים, כמו מגורים אצל ההורים, פיצולי דירות, בנייה פיראטית בקומות מרתף ועוד. מסיבה זו החסר החמור פחות מורגש בערים הגדולות.
ד"ר דגני מדגישה שבכל אחת מהי ערים הגדולות חייבים לבנות לפחות 1,400 עד 1,600 דירות בשנה כמעי נה לביקוש ולהתחיל לסגור את הפער המצטבר. בתל אביב ובירושלים נדרי שת בנייה של לפחות כפול דירות ויותר, בהתאם לגודל ולהרכב האוכלוסייה.
המאמץ האדיר בבניית דירות בערים בנות עד 100 אלף תושבים, כמו נתיי בות, יבנה, ראש העין, נהריה, אופקים, קריית גת, חריש ועוד, אינו מספיק. גם תאוצת הבנייה בערים הבינוניות, כמו בית שמש, רחובות, רמת גן ואשקי לון 130( עד 170 אלף תושבים), עדיין אינה מספיקה ומכסה רק חלקית על החסר בבנייה בערים הגדולות.
אחריות הרשויות
ראשי הרשויות, שיודעים לדרוש העי ברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשי לטון המקומי בתחומים כמו חינוך ובי ריאות, צריכים לקחת אחריות גם בתחום הדיור. זאת למרות החסמים הרבים לבנייה: חסר בקרקע, הבשלה ארוכה של התחדשות עירונית, סרבול של תהליכי תכנון, חסר במבני ציבור.
הרשויות המקומיות טוענות שתושב הוא גרעוני מבחינה כלכלית, ולכן מני סים לווסת את גודל האוכלוסייה, כדי לא לפגוע בסל השירותים לתושב. התוי צאה היא עלייה חדה במחירי הדירות.
נכון שתושב עולה כסף, אבל הוא גם מייצר ביקוש למקומות תעסוקה, למי סחר ולשירותים, שמעודד פיתוח של נדל"ן מניב נוסף, שנותן תוספת ארי נונה לרשות המקומית. עיר גדולה יכוי לה לייצר מסה קריטית של מועסקים ולעודד חברות להתמקם בה. הגדלת האוכלוסייה יכולה לייצר הזדמנויות כלכליות.
לסיכום, ד"ר דגני סבורה כי ללא ויסות הביקוש והגדלה משמעותית של ההיצע גם ביישובים הגדולים, בנוסף להאצת הבנייה בערים קטנות יותר, לחצי הביקוש לא יקבלו מענה הולם וימשכו מעלה את מחירי הדירות.
השינויים המבוקשים בתמ"א ,38 הרצון לפעול במתחמים במקום בבניינים יכול לעכב את המשך הבי נייה. כך גם הרצון של הרשויות המקוי מיות לא להגדיל צפיפויות וגובה בנייה ימשיכו לפגוע ביכולת להגדיל את מספר הדירות ביישובים הגדולים. נדי רשת חשיבה מחודשת, למרות שחלק גדול מהתוכניות בערים הגדולות כבר הסתיימו.
המומחים מסבירים שכמחצית מהחסר שנוצר הוא בשל עיכובי הבנייה בערים הגדולות, בנות 200 עד 300 אלף תושבים תאוצת הבנייה בערים הקטנות והבינוניות אינה מספיקה ומכסה רק חלקית על החסר החמור בבנייה בערים הגדולות