שמונה ראשי ממשלה: היחסים טובים, אבל כל סיעה מושכת לכיוונה

חברי קואליציית נפתלי בנט ויאיר לפיד נתקלו בשבוע החולף בבשורה רעה ובבשורה רעה יותר.

הבשורה הרעה גלויה לעין, ולמעשה שודרה בכל מהדורות החדשות: הממשלה החדשה לא מצליחה להעביר חוקים מש מעותיים בכנסת. זה אירוע דרמטי. העמ דות הניציות בין הימין לשמאל, בין מרצ לבין רע"מ ולבין ימינה הן משמעותיות, ואפילו ויתור על הערכים והתפשרות על האידיאולוגיה מצידן לא עוזרים, ונתק לים בחומת ח"כ שיקלי )ימינה( שחצה את הרוביקון. הפסד בהצבעות בכנסת הוא גם מכה מורלית קשה, וגם כדור שלג שעלול לאיים על יציבות הקואליציה והממשלה.

אלא שההפסדים בכנסת הם רק הפרומו למה שהתחולל בין ראשי הסיעות המרכיבות את הממשלה: בנט ושקד סיימו את פרשת אביתר בפשרה של הקמת ישיבה, אבל ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, התייצב מול המצלמות ואמר שהוא נגד.

בני גנץ אומר לכל מי שמוכן לש מוע שצריך להקים ועדת חקירה לבדיקת

פרשת הצוללות, וגם זאת בניגוד לעמדה המפורשת של ראשי ימי נה. אם לא די בהבטחות הבחירות של ימינה שהופרו, גם אביגדור ליברמן לא התחשב בה בטחה של בנט "לא אתן לפגוע בחרדים", והדליק את סערת סבסוד מעונות היום. ואילו גדעון סער, שר הפ נים לשעבר וחבר הקבינט המדיני ביט חוני, בכלל נעלם השבוע במהלך הסערה של חוק איחוד המשפחות ונתן לשותפיו לפריטטיות מימין לאכול את כל הלקרדה לבד, בזמן שהוא מוציא הודעות על פגי שות עם מקבילו הגיאורגי.

אמנם היחסים האישיים בין ראשי המפ לגות טובים, הדוקים ואפילו חבריים, אבל התחושה היא שאין ראש ממשלה אחד, אלא שמונה. חודש להקמת הממשלה, כל אחד מנסה לחטוף את ליטרת הבשר החשו בה לו, שאותה יוכל להציג לבוחריו. האם התנגשויות דומות שבדרך לא יפרקו את הממשלה? רק הזמן יגיד.