לסגור את תיק זדורוב

על פי דיווחים שונים, אמורה פרקליטות המדינה להכריע בימים אלו אם יש לקיים משפט חוזר בע ניינו של זדורוב. לדעתנו, טוב תעשה אם תימנע מכך. הגשת כתב אישום דורשת סיכוי סביר שבית המשפט ירשיע. מאז שהוגש התיק כנגד זדורוב ניתנה חוות דעת מזכה של השופט דנציגר, וכן החלטה של השופט מלצר לקבל את בקשת זדורוב למשפט חוזר, שנאמר בפרק הסיכום בה כי קיים סיכוי שאיננו משולל יסוד להביא לשינוי בתוצאות המשפט. אם שניים משופטי העליון סבורים כך, כיצד תוכל הפרקליטות להיות סמוכה ובטוחה כי מרב הסיכויים שהרשעה אכן תושג?

נוסף על כך, על התביעה לבחון אם בחומר הראיות בתיק עולה השערת חפות, שיש בה להסביר ולפרש באורח לא מפליל את הראיות שבתיק. קשה לראות כיצד ניתן יהיה להתמודד כיום עם עקבות הנעליים הבלתי מזוהות - חרף חוות הדעת בדבר נזילת הדם על עקבת הנעל, שלפיה הדם לא יכול היה לזלוג בשל הזזת גופת המנוחה; חרף קיומה של טיפת דמה של המנוחה על מתקן נייר הטואלט בתא השלישי; וחרף היעדר טביעות נעל מחוץ לתא הזהות לטבי עות הנעליים הבלתי מזוהות - כפי שהראינו בספר "אולי נפלה טעות? התיאוריה של המשפט החוזר וניתוח פרשת זדורוב".

מעבר לכך, המשקל שניתן לראיות המפלילות בהר שעה מוטל בספק. למשל, ניתוח תמליל הדיבוב מראה כי קודם להודאתו, איים המדובב שאם זדורוב לא יספר לו כי רצח את המנוחה, הוא ידווח למשטרה שזדורוב הודה בפניו )בפני המדובב( ברצח המנוחה. מצב דברים זה, שלא תואר בהכרעת הדין המרשיעה, מסביר גם את הדפוס הקולי המחשיד לכאורה של הודאה בלחש )באוזני המדובב( והכחשה בקול רם )בפני החוקרים(. בעיה אחרת היא ההתבססות הפסולה של ההכרעה המרשיעה על האופי הרע של זדורוב. ראיות על עברו האלים, אלימות אצורה, סטיות מיניות, חיבה לסכי נים וכיוצא הן פסולות בדין. גם הראיות בדבר ידיעה מוכמנת של זדורוב הן חלשות.

אין על התביעה לגלגל את תוצאות מחדליה על כתפי הנאשם. על הפרקליטות להימנע אפוא מניהול משפט חוזר, לחזור בה מכתב האישום ובכך להביא לזיכויו של זדורוב

לדעתנו, אין שום אינטרס ציבורי בהעמדה מחו דשת של זדורוב לדין. יש לזכור כי זדורוב מרצה 15 שנות מאסר. בהינתן הקציבה המקובלת למאסר עולם, ובהתחשב באפשרות לשחרור מוקדם לאור משך המאסר הצפוי לו, הרי בכל מקרה לא מדובר במקרה שבו שוקלים אם ייתכן שמבצע רצח ישוחרר ללא עונש. כמו כן, נראה כי החלטה לקיים את ההליך תסתום את הגולל על האפשרות לפתוח מחדש את תיק רצח המנוחה לגילוי.

לבסוף, מחדלי החקירה. בפרשת זדורוב היה מספר לא מבוטל של מחדלים כאלה, למשל: אי העברה של כמה שערות שנמצאו בידה של המנוחה למעבדה, השמדת מבחנות עם החומר שנלקח מתחת לציפורני המנוחה, ועוד. גם אם לא היה במחדלים כדי לפסול את ההרשעה מלכתחילה, הרי בכל זאת הם תוצר של התנהגות לא נאותה של המאשימה, ויהיה בהם דה פקטו לפגוע בהגנת הנאשם. אין על התביעה לגלגל את תוצאות מחדליה על כתפי הנאשם. על הפרקליטות להימנע אפוא מניהול משפט חוזר, לחזור בה מכתב האישום ובכך להביא לזיכויו של זדורוב.