לרקוד עם אלקינים

המציאות ההפכפכה שנכפתה עלינו באחרונה הצמיחה ז'אנר עיתונאי חדש שאותו אכנה: כתבות פרסה. לרוב, אלו כתבות שנוצרו בעקבות שינוי הנסיבות הפוליטיות בשילוב היעדר יושרה ושיטתיות מקצועית: כאשר, למשל, מי שהיה עד תמול שלשום פרסונה נון־גרטה, נניח "פשיסט מצוי", נמצא כעת כמי שיכול לקדם את האינטרסים/ערכים, של העיתון שרוחו וערכיו בקוטב השני. או אז העיתון יאיר את דמותו של המרואיין באור יקרות, ויבצע פניית פרסה ביחס לדרכו הקודמת.

דוגמה לכך נמצא בראיון המפנק שהעניק מוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות" בשישי האחרון לשר השיכון זאב אלקין. הרקע: המהלך הנועז של אלקין לפני כמחצית השנה כאשר הודיע על פרישתו מהליכוד והצטרפותו למפלגת "תקווה" של סער תוך שהוא מטיח ביקורת קשה בנתניהו. אלקין שהעז "להטיל ספק בכושרו (המוסרי) של נתניהו להנהיג את המדינה", נפל לידי "ידיעות אחרונות" כפרי בשל.

כדי להבין נכונה את התעלול העיתונאי, הנה בתמצית הרקורד של אלקין. הוא עלה מברית־המועצות כצעיר ציוני נלהב; בשנות ה־09 הצטרף לליכוד; בשנות האלפיים הצטרף ל"קדימה"; 2009־ב חזר לליכוד; לפני כמחצית השנה הצטרף למפלגת סער. 2018־ב ניסה את כוחו בבחירות לראשות העיר ירושלים וכשל. חשוב להזכיר: בשנת ,2006 כאשר הסקרים ניבאו מפולת קשה לליכוד ונסיקה של קדימה, אלקין, כמו רבים, נטש את הספינה הטובעת.

אפשר שההיסטוריה תאיר את הרקורד הבעייתי הזה ככתם, אולי כביטוי לאופורטוניזם, אך אל דאגה: אם העיתון חפץ ביקרו של המזגזג, הוא יאיר את מעלותיו ביד אמן. ואכן, להוציא עדות אחת של מכר המעיד על האופי האופורטוניסטי של אלקין, הראיון התנהל על מי מנוחות, אלקין הופיע ממש פה מפיק מרגליות, איש שברגע האמת לא עשה לביתו כי אם לעמו.

תהליך קימום דמותו של אלקין לווה בכמה טכניקות פשוטות. למשל, גלוריפיקציה. המראיין, אולי מבלי משים, ממסגר את המרואיין כקדוש מעונה הסובל ייסורי נפש בשל הכרעתו. אלקין היה צמוד לנתניהו כעשור, אך פרש. "מתי אמרת: 'איני יכול עוד?'" שואל המראיין. לישראלים הוותיקים האסוציאציה ברורה: מי שנודע בביטוי "איני יכול עוד" הוא מנחם בגין כשהחליט לפרוש בשנת .'83 כך הקוראים מזהים את אלקין עם מי שנודע כבעל שיעור קומה מוסרי.

מוטיב רקע מעניין שנועד לעורר הזדהות עם נשוא הכתבה נקשר במעטפת המשפחתית: הראיון עם אלקין נשזר עם סיפור אהבה רומנטי שהתקיים בינו לעוזרתו הפרלמנטרית, וכיום רעייתו. תיאורי הצבע והתיווך העיתונאי הדגישו את דרך החתחתים שליוותה את בני הזוג עד לנישואין: ייסורי נפש ותיוג חברתי, שבסופו הפיאנד. בכלל, אוצר המילים שליווה את האייטם הזה מילא את לב הקוראים בניחוח פרחים ובמראה פרפרים מלבב.

שיטת פינוק נוספת היא ניסוח שאלות פשוטות שאינן מחייבות חיבוטי נפש ודילמות מוסריות. במחצית השנה האחרונה התגודדו סביב ביתו של אלקין מפגיני ליכוד שמחו על דרכו. מעשה לכאורה דמוקרטי. אבל אלקין מצויר כקדוש מעונה: בשל העריקה ממפלגת האם, הוא ורעייתו סופגים "מתקפות קשות" ומשלמים מחיר אישי על עמידתם האיתנה. אלקין נדרש לעניין, אבל נוסח השאלה שהופנתה כלפיו הוא בבחינת "הרמה להנחתה": "אין הרבה אנשים שמכירים את מנגנון ההסתה הליכודי כמוך", מעיר המראיין, "היית בשני הצדדים, אתה יכול לתאר את המכניזם? מי מפעיל את האנשים האלה?" נוכח שאלה כל כך "קשה", אלקין אינו נדרש למענה מורכב. לא נותר לו אלא להתרווח בכורסה ולברור את מילותיו. כל מה שייצא מפיו יאיר את דמותו באור חיובי.

מה נדבר ומה נצטדק, מופת של עיתונאות "נושכת", "נטולת אינטרסים" מבית היוצר של "ידיעות אחרונות".

אפשר ששר ההיסטוריה ישפוט את הרקורד הזה של אלקין ככתם, אך אל דאגה. ביד אמן, העיתונאי ממסגר את הלקוח בטכניקות שונות שיוציאו אותו טוב