שמור על האמונה
חיי: מהלכה למעשה )עונה ,(1 נטפליקס
במשך פרק וחצי ג'וליה הארט יוצאת מגדרה כדי להוכיח לצופי סדרת הדוקו ריאליטי בכיכובה עד כמה היא אישה מועצמת, מצליחה ופמיניסטית. אנחנו למדים איך זנחה בגיל 40 אורח חיים אורתודוקסי וקפדן, נפלטה מהשכונה החרדית שבה גדלה, התגרשה ולקחה איתה לחיים החופשיים שלושה מארבעת ילדיה, שעוברים כעת תהליכים משלהם. למשל, כשהבעל של בתה הבכורה מבקש זמן לעכל את הבשורה שאשתו מעוניינת לצאת לרחוב במכנסי ג'ינס, הוא זוכה לתגובה תוקפנית וביקורתית מהארט.
ואז, בפרק השני, מגיעה סצנה לא פשוטה שמסבירה יותר מכל את מהות סדרת הדוקו טראש החדשה שעלתה אתמול בנטפליקס, "חיי: מהלכה למעשה". בשמלה ירוקה וחושפנית חוזרת הארט אל השכונה החרדית, כדי לאסוף משם את בן הזקונים שלה, אהרון, שמתגורר חצי מהזמן אצל הגרוש שלה כחלק מהסכמי המשמורת.
הילד בן ה ,14 חובש כיפה וחמוש בציצית, שב ממחנה קיץ של שישה שבועות, שם קיבל על עצמו החלטות דרמטיות: הוא הפסיק לדבר עם בנות ונפרד מחברתו, וגם הפסיק לצפות בטלוויזיה כי זה ביטול תורה. "אם היה לי דולר על כל פעם שאמא שלי אמרה את המילה פונדמנטליסטי בשיחה הזאת, הייתי יותר עשיר ממנה", הת לונן אחר כך הילד באוזני חברו. הארט אמנם סיימה את השיחה עם בנה שבורת לב, אבל די מהר התאוששה והמשיכה להתעסק בתצוגת אופנה ובצרות אחרות.
ג'וליה הארט - שמאז יציאתה בשאלה הפכה לטייקונית של אופנה ונעלי עקב - היא באמת טיפוס ששווה סדרת ריאליטי. ממש כמו עם הקרדשיאניות, גם הסדרה של הארט מתעסקת בה ובני משפחתה, היא בנויה על סצנות חצי מבוימות, על ויכוחי סרק והרבה גלמור. היא נעה בין ברוקלין לפריז, בין העולם האורתודוקסי לחיים המוד רניים, יש בה מגוון מילים בעברית )אמא, אבא, מניין, שומר נגיעה וכד'(, בדיחות על כשרות ומיניות, תצוגות אופנה מפוארות וארוחות משפחתיות בסוכה.
הניגודיות הזאת היא שמצליחה להחזיק את הסדרה לאורך תשעת פרקי העונה הראשונה. מעברים מבולבלים בין עולמות מנוגדים, שמ תערבבים עם טראש חסר תוחלת. "חיי: מהלכה למעשה" היא סדרת ריאליטי טראש שעשויה ממש לפי הספר הכי נדוש בז'אנר, אבל יש בה מזוזה ושמירת נגיעה וזה מוזר ומבלבל.
● ● ●
לסדרת הדוקו ריאליטי "תנו לעבוד", שהושקה אמש בכאן 11 ,(21:00) יש חשיבות עצומה. היא עוקבת אחר תשעה צעירים מספק טרום השונות הנוירולוגית והקוגניטיבית )אנשים על הרצף האוטי סטי, עם תסמונת טורט ובעלי שיתוק מוחין(, שמתקשים להשתלב בשוק העבודה. והסדרה אכן מלווה אותם לאורך הקשיים הרבים, מציגה דרכי התמודדות, נעזרת במומחים, ובעיקר משתדלת להנגיש לצופים את הדמויות ואת בעיותיהן הפיזיות, הנפשיות והחברתיות.
אז נכון שזה מיוחד שיש סדרת ריאליטי בפריים טיים, שבה כל הדמויות מוגדרות "עם מוגבלות", וזה נהדר שמטרתה היא להחדיר את הנורמליות שבשילובם בשוק העבודה, אבל זה מזכיר לנו שה טלוויזיה היא גם המדירה הגדולה שלהם. תנסו להיזכר מתי ראיתם אותם מלוהקים לסדרת ריאליטי סתם ככה ולא על תקן גימיק, מתי ראיתם אותם משתלבים איכשהו בשידורי האקטואליה או הבידור, או נגיד משתתפים בסדרות קומיות?
צעד ראשון לשינוי של תפיסה חברתית מתחיל תמיד על מסך הטלוויזיה, וזה נהדר ש"תנו לעבוד" תצליח להיכנס ללב שלכם, אבל כדאי קודם שהטלוויזיה תפסיק בעצמה לפחד מאנשים עם מוגבלות לפני שהיא משליכה את הבעיות על החברה כולה.