טעם של דיקטטורה
התומכים בחרם, אחדים מהם בקואליציה, רואים בתוצאות התהליך הדמוקרטי בישראל מטרד מעיק, ותומכים בהטלת טרור פסיכולוגי על אזרחי ישראל עד שירימו ידיים בכניעה.
צודק הנשיא הרצוג בקובעו ש"חרם כלכלי על ישראל הוא סוג חדש של טרור". לא מהסוג הרצחני, אבל בפירוש טרור שנועד להפעיל לחץ מנטלי כבד על דעת הקהל. ומכיוון שחרם אינו חותר לשכנוע אלא להתשה ולהכנעה, יש להתייחס אליו כלוחמה פסיכולוגית, ואל התמיכה בו כיריקה בוטה בפרצופה של הדמוקרטיה. חברה דמוקרטית שואפת שאזרחים יגבשו השקפת עולם בהכרה צלולה ולא בכפוף לאיומים. שהם יאמצו עמדה מתוך הזדהות עם רעיון ולא תחת אולטימטום.
ישראל מקיימת פולמוס ער ביחס לסוגיות ליבה, ומשתדלת להכריע ויכוחים בשיטה של פוליטיקה הסכמית. דברים אלה נכונים גם ביחס לסכסוך הישראלי־פלשתיני. הציבור הישראלי חשוף לקשת הטיעונים ביחס לדרכי פתרונו ולסיכויי ההצלחה שלהן, והדמוקרטיה הישראלית גם אמרה יותר מפעם אחת "כן" להסדר או למנהיגים שהציגו יוזמות: מאוסלו ועד ההתנתקות.
וזה עניין שחשוב להדגיש: ישראלים הם לא עם "קשה עורף" ששום דבר לא יזיז אותו מתאוות ההתפשטות האימפריאלית שלו. ישראלים הם ציבור תבוני ושוחר שלום ביסודו, שבהסתמך על ניסיון מצטבר ועל בוחן מציאות בש־ הגיע ברובו למסקנה שדרכו של השמאל המדיני בישראל מסוכנת, או שהתנאים לא לים למימושה.
התזוזה הגדולה ימינה פגעה אנושות ביכולת של השמאל המדיני לשכנע את דעת הקהל הישראלית, מה שהופך עבורו כל סוג של לחץ בינלאומי - כלכלי, משפטי, דיפלומטי - לחמצן. כן, יש בשמאל הישראלי, ולא מאתמול, תקווה להתערבות חיצונית בצורת לחץ מדיני, ובאגפים מסוימים זה מתבטא בפנטזיה על חרם ש"יכאיב" לכולנו בכיס או באגו. "יתחולל פה שינוי", כתב רוגל אלפר ב"הארץ" בעקבות הודעת בן אנד ג'ריס, "רק אם לציבור יכאב, רק אם יושפל ויפחד... אם יאבד את כבודו העצמי ופרנסתו בעקבות חרם". מה שלא עשתה תעשיית הפובליציסטיקה והתעמולה, תעשה ההשפלה. והכסף. ד"ש מגנרל בארקר.
הלגיטימציה לשימוש בכלים עוקפי דמוקרטיה, כדי לכפות על ישראל מדיניות שנדחתה בקלפי, אינה חדשה. אמנון לורד מביא בספרו "מלחמה בבית" )הוצאת תמוז, (2003
קטע מכונן מתוך ראיון שהעניקה יולי תמיר ל"הארץ" בקיץ ,'99 קצת אחרי שמונתה לשרת הקליטה בממשלתו של אהוד ברק: "אם היו אומרים לנו - בסדר, רבותיי. תהיה פה דיקטטורה לשנה, ובסופה יהיה שלום, והשלום הזה יביא לרווחה ולצדק. האם אנו קונים את זה או ...?אל מבחן התוצאה פה הוא חשוב מאוד... אם היא תביא תוצאות, ישכחו את כל התהליך, את האופן שבו זה הושג". השלום, אפוא, דוחה דמוקרטיה - ולא חשוב אם זה יבוא בצורת "דיקטטורה לשנה" או בנבוט של חרם כלכלי.
לא רק שהנשיא הרצוג צודק בהגדירו את החרם כצורה של טרור, הוא אפילו אדיב כלפיו: מדובר במהלך מכוון וגלוי להשעייתה של הדמוקרטיה. התומכים בחרם, חלקם נמנים עם אליטת מזהי התהליכים, אחדים מהם בקואליציה, רואים בתוצאות התהליך הדמוקרטי בישראל מטרד מעיק, ותומכים בהטלת טרור פסיכולוגי על אזרחי ישראל עד שירימו ידיים בכניעה.
ואין פלא שהדברים צפים כל כך מהר תחת ממשלת לפיד־בנט: נעשה שם מהלך מקדים של ויתור מרצון על אידיאולוגיה. וכשאין אידיאולוגיה, אין סיבה לשכנע ואין טעם בדמוקרטיה.