אבודים בטוקיו: היפנים מחפשים מוטיבציה

החגיגה בעיר המארחת והאוהדים בכל פינה היו חלק בלתי נפרד מכל אולימפיאדה אבל בטוקיו, שם נפתחים המשחקים היום, הכל יהיה אחרת: הספורטאים ייאלצו לשהות בבועות, לשמור על פרוטוקולים נוקשים ולהתחרות על רקע הדממה ביציעים וכשמחצית מהתושבים המקומיים מעידים שהיו רוצים ב

בתקופה מטורפת ובלתי נגמרת של קורונה, גם ההכנות לקראת הנסיעה לסיקור האולי מפיאדה בטוקיו היו משימה לא פשוטה. ימים מתישים של טופסולוגיה. זה היה שבוע עם הרבה לחיצות מקשים והרבה תהיות לגבי האירוע. כמות הביורוקרטיה שמתלווה לנסיעה הזאת יוצאת דופן ונעה בין הפרטים הרגילים של טיסה - מלון, תחרויות ספורט שארצה לסקר וכדומה - לבין עניינים הקשורים לנגיף הקורונה, שאם נרצה או לא, עדיין מכתיב את הקצב.

לקראת האולימפיאדה שתיפתח הערב, דאגו המאר חים לאפליקציות איכון שמוודאות כי המגיעים לטוקיו נמצאים היכן שהם מורשים להימצא, וכמובן גם אפ ליקציות המדווחות על המצב הבריאותי של האורחים בכפר האולימפי בכל רגע נתון, וזה מבלי לדבר על בדיקות הקורונה שנאלצנו לבצע לפני העלייה למטוס ובכל הימים שלפני כן.

גם חובבי הטופסולוגיה )תאמינו או לא, יש כאלה( התקשו לנווט בין הדרישות השונות לאתרים השונים למסמכים השונים, ועבור רבים מאוד זה הרגיש כמו סינית )או יפנית, במקרה הזה(. קולגות שנחתו ביממה האחרונה בישרו שגם בשדות התעופה בטוקיו ממתינים לבאים מבחוץ כמה וכמה טפסים, כך שאני באמת מקווה שעכשיו - יותר מ 24 שעות אחרי שעת הנחיתה - כל העניינים האלה מאחוריי. כמו שאמר אחד העיתונאים שכבר נמצא שם: "תביא איתך הרבה סבלנות". אז כמו ילד שהולך לטיול שנתי ונדרש לארוז "מצב רוח", כך עשיתי. עם מזוודה עמוסה סבלנות וסובלנות, המרא תי לטוקיו.

כרטיס הכניסה לעולם

תשע שנים אחורה, ב ,2012 הרעיון של המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 בדיוק עשה את צעדיו הרא שונים. שינזו אבה נבחר לראשות ממשלת יפן והוא זה שהיה נחוש להגיש הצעה קונקרטית לאירוח האולי מפיאדה. באותה נקודת זמן מדריד ואיסטנבול היו הערים המועמדות לזכות האירוח, אבל אבה לקח את חידושים טכנולוגיים - רובטים שכמותם לא נראו - היפנים המתינו בקוצר רוח לפתיחת המשחקים. אולם מעל 11 אלף ספורטאים שיתחרו ב 339 תחרויות ספורט ביותר מ 40 מוקדים, מרחף כבר כמעט שנתיים נגיף אחד. ובגלל הנגיף הזה, הקורונה, הכל השתנה. אולימ פיאדת טוקיו הפכה לראשונה אי פעם שנדחתה בשנה, ולכזאת שתיערך ללא קהל ביציעים.

הספורטאים ייאלצו לבלות את זמנם בבועות, לשמור על פרוטוקולים נוקשים ולהתחרות כשרעש הרקע שמ לווה את הביצוע הוא הדממה הרועשת מהיציעים. "אני מאוד אוהבת לשאוב אנרגיה מהקהל" אמרה המתעמלת האמריקאית סימון ביילס, "לכן אני קצת מודאגת לגבי איך אני אצליח לתפקד בנסיבות האלה".

מבחינת התושבים, התשוקה שהיתה בתחילת הדרך כבר מזמן לא רלוונטית. את מקומה תפסו הדאגה, החשש, ואפילו הכעס על קיום האירוע בשעה שהמצב הבריאותי במדינה רע ובטוקיו מוכרז מצב חירום. על פי סקרים שנעשו, כמחצית מהתושבים היו מעוניינים שהמשחקים יידחו או יבוטלו, ואפילו בימים אלה - כשטקס הפתיחה מעבר לפינה - אפשר לראות הפגנות כנגד המשחקים.

הקורונה היכתה כל כך חזק, שגם ההשוואות לאולימפיאדה שנערכה ב 1964 נראות מופר כות. בהינתן ההפסדים הכספיים מדחיית המשחקים ומהיעדר הקהל, אין שום סיכוי שטוקיו 2020 אכן תציג התאוששות כלכלית כלשהי כפי שהיה המצב לפני 57 שנים. אפילו ראש הממשלה שינזו אבה, הוגה הרעיון, כבר לא נמצא שם על כיסאו. בספטמבר של השנה שע ברה, חודשיים אחרי המועד המקורי של האולימפיאדה, הוא נאלץ לפרוש מתפקידו בשל בעיות רפואיות. רה"מ הנוכחי, יושיהידה סוגה, נאלץ לשנות את הסיסמאות שליוו את טוקיו 2020 בתחילת הדרך. "אנחנו רוצים לשלוח מסר לעולם", אמר כשנכנס לתפקיד, "מסר של תקווה ואומץ".

בעקבות משבר הקורונה הפכו המשחקים האולימ פיים לסמל המאבק של העולם מול הנגיף, והמאבק הזה נמשך עד עצם היום הזה. ובטוקיו, כך נדמה, המאבק הזה מסובך הרבה יותר. לא רק חיי אדם ושגרת חיים עומדים על הפרק, אלא גם ספורט, פוליטיקה וכסף. הרי אחרי יורו 2020 וטורניר ווימבלדון שנערכו בנוכחות קהל המושכות, ניער את הצוות שהיה אמון על ההצעה, ובעזרת תוכנית פעולה משכנעת הצליח להביא את המשחקים לבירת יפן. מי שצפה בטקס הנעילה של המשחקים בריו 2016 ודאי זוכר את אבה, שגנב את ההצגה כשנכנס עם תחפושת סופר מריו לבמה ובעצם קיבל את זכות האירוח מהברזילאים.

כבר אז אפשר היה לראות כמה זה חשוב לראש ממשלת יפן, שראה במשחקים האולימפיים כלי להעב רת מסר בנוגע למצב המדינה שלו ולמעשה לטיב עבו דתו. התוכנית היתה להציג ב 2020 מדינה שהתגברה על בעיות כלכליות, מדינה פתוחה, שוויונית ומודרנית, שמזכירה לעולם את מה שהזכירה יפן ב ,1964 כשטוקיו אירחה את המשחקים האולימפיים בפעם הראשונה.

אז, כעשרים שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, יפן היתה המדינה הראשונה מחוץ לאמריקה ואירופה שבה נערכה האולימפיאדה. עבורה, האירוע הזה היה כלי שדרכו תוכל להציג את עצמה כמדינה שהשלימה את המהפך ממיליטנטית לליברלית ולחברה בקהילה הבינלאומית.

בתוך כמה שנים היא ביצעה את מה שכונה "השי נוי האורבני הקיצוני בהיסטוריה", כשבנתה את עצמה מחדש והתאימה את הסביבה לעולם החיצוני שנכנס לשטחה. עשרות אלפי בניינים, מלונות, רכבות עילית ותחתית, כבישים - את הכל הרימו היפנים מאפס למען האירוע. תשעה ימים לפני טקס הפתיחה הציג קיסר יפן דאז, הירואיטו, את הרכבת המהירה שעברה כ 400 ק"מ בשלוש שעות. ובאמת, האנשים שהגיעו ליפן עם צי פיות מסוימות פגשו מדינה אחרת, משוחררת, חופשייה. את ההצלחה הזאת, ספורטיבית ובעיקר תדמיתית, קיווה לשחזר אבה. "היינו אז הרבה יותר עניים", אמר ראש הממשלה כשהגיש את ההצעה ב ,2013 "אבל האנשים היו אז כל כך מלאי תשוקה לארח את המשחקים וזה מה שהפך אותם להצלחה".

תקווה, אומץ והפסד כספי

תשוקה, זה ברור, היתה גם הפעם. הזכות לארח את המשחקים לראשונה מאז 1964 הלהיבה את היפנים, שהכינו את עצמם לשלושה שבועות מותחים, מרג שים וספורטיביים. עם ענפי ספורט חדשים, ספורטאי ענק מכל העולם, ונוסף על כל אלה אפשרות להציג

ספורטאים וספורטאיות, כמו הטניסאית האמריקנית קוקו גוף, אובחנו חיוביים ונאלצו לפספס את המשחקים. המבחן שעומד כעת בפני היפנים הוא לנסות ולקיים את המשחקים בצל הנגיף