"עוד שנה כזו והנזק יהיה בלתי הפיך": הורי התלמידים קורסים תחת הבידודים

מעבר לשדות המזגן הנצחיים ולנתזי הבריכות, הולך ומתלהט בשבועות האחרונים דיון מהותי על אופי מתווה שנת הלימודים הבאה הילדים מותשים מהזום, וההורים מדווחים על עלייה אדירה ברמות החרדה והפרעות הקשב והריכוז, וגם על שימוש בסמים ובאלכוהול "אי אפשר להפקיר את הילדים האלה עוד שנה בבית", זועקים נציגי הנהגת ההורים "ניהלנו קרב נסיגה. אם זה יימשך כך, אנחנו מובסים" אמצע השיחה הפרעת הקשב שלי מנתקת אותי משטף הדיבור של אודליה כהן־שינדורף, ואני מקשיב גם לטון דבריה ולא רק לתוכנם. חז"ל כבר לימדונו ש"ניכרים דברי אמת". לא צריך להיות מומחה לשפת גוף כדי להבין שבדברי כהן־שינדורף בהחלט ניכרים דברי אמת, אך כך גם להט המחויבות ומשא השליחות הציבורית. כה קל לראות שאכפת לה קשות.

כמה אכפת? מדי יום, לאחר שהיא מסיימת את עבודתה כעורכת דין לפיתוח עסקי ויבוא ויצוא סחר בינלאומי, קחו נשימה, ולאחר שהיא מסיימת להיות אמא במשרה מלאה לשלושה ילדים, במקום להישכב בכוחות אפסיים על הספה מול הטלוויזיה - מצליחה כהן־שינדורף לדחוק עוד "משרה וחצי", היא מצחקקת, בלהיות יו"ר הנהגת ההורים של רעננה, אחראית תחום החינוך העל־יסודי בהנהגת ההורים, ולכהן גם כיו"ר הנהגת ההורים הארצית.

את כל זה עושה כהן־שינדורף בזמנה הלא פנוי ובהתנדבות מלאה. מצדיקה את האמירה שאם אתה רוצה שמשהו ייעשה, מהר והיטב, תן אותו לאדם העסוק ביותר בסביבה. הוא כבר יידע איך לתקתק אותו.

מרחוק, "הנהגת ההורים הארצית" נשמעת כשם שדרוגי לוועדת קישוט בית־ספרית העוסקת בעיקר בענייני טיולים שנתיים ומתנות למורה נחמה. פעם בכמה שנים, כשענני שביתה צובאים על תחילת ספטמבר, גופי התקשורת מוסיפים בפה רפה גם את תגובת "הנהלת ההורים הארצית", כמו היה זה זנב לחדשות שהם מחויבים לנפנף.

אולם מקרוב אתה למד שמדובר בגוף רשמי המייצג את אחד הקהלים הגדולים ביותר בישראל, כולל הורים ליותר משני מיליון הילדים במערכת החינוך, ובתוכם כנראה גם אתם, ההורים הקוראים את זה.

"שמעת על רפורמת הסרדינים?", שואלת כהן־שינדורף, "זה שבנט יישם אותה זה נהדר, אבל מי שיזמו את המחקרים, רתמו את השלטון המקומי והובילו את ההפגנות היו אנשי הנהגת ההורים. אנחנו אלו שמבטאים את הקול והמצוקה העולה מהשטח. 270 נציגים מכל רחבי הארץ ושכבות החברה הישראלית, שבוחרים 32 נציגי הנהלה ארצית.

"פעם בחודש אנחנו נפגשים כדי לשמוע את קול המצוקות בשטח, לדון ולכבות שריפות בשדה החינוך, להיות הגשר בין המנהלים לשלטון המקומי, להוביל בג"צים כנגד משרד החינוך. הבג"ץ האחרון שהגשנו היה כנגד מתווה החזרת תלמידי כיתות ה'-י"ב. בעקבות הבג"ץ שר החינוך היוצא החזיר לאלתר תלמידים לבית הספר".

"גם לחזקים קשה"

מילה משונה, "מתווה". לכאורה מלאה בתווי חופש מרחפים המתנגנים כסקיצה למציאות. אולם מעבר לשדות המזגן הנצחיים ולנתזי הבריכות, הולך ומתלהט בשבועות האחרונים דיון מהותי על אופי מתווה שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, או מגיפה.

"זו שנת לימודים שלישית בקורונה! חייב להיות לה מתווה נכון, כדי לא לחזור בשנית על הטעויות של השנה שעברה. זו היתה שנת חינוך אבודה!", מזדעקת כהן־שינדורף, ואם יש לכם ילדים בכיתות ה'-י"ב, אתם יודעים בדיוק על מה היא מדברת.

"אי אפשר לחזור בשנה הבאה למתווה הקודם. פשוט אי אפשר לחזור לקפסולות. מעבר לזה שמפסידים לימודים, הילדים הולכים לאיבוד. הם נאבדים בבית, במסכים, במכשירים ובכל המקומות הלא נכונים. עוד שנה כזו לא נוכל לתקן את הנזק, זה יהיה פשוט בלתי הפיך", מוסיף איל לבנון, יו"ר הנהלת ההורים של תל אביב־יפו.

"הדבר היחיד שעוד איכשהו החזיק את הילדים, הוא צוותי החינוך בשטח. הם הגדילו ראש ועשו הכל עם כל מה שלא עמד לרשותם. הם התנהלו בתוך מתווים שהשתנו כל הזמן, זו היתה משימה סיזיפית ובלתי אפשרית. ועם כל ההערכה לעבודת צוותי החינוך, אסור ששנה כזו תחזור. במדינת ישראל אוהבים דוגמאות מעולם הביטחון, אז צריך להבין שמה שהתנהל עד עכשיו היה קרב נסיגה ולא קרב בלימה. ואם זה יימשך כך, אנחנו מובסים".

"היתה שנה קטסטרופה", אומרת יו"ר הנהגת ההורים של רחובות, צופית גולן, "הילד שלי התחיל השנה חטיבת ביניים חדשה, מורים חדשים, בית ספר חדש, והוא פשוט לא ראה את בית הספר. איך אפשר? עם לימודים שהם יום כן, יום לא, ובעיקר ימי - למה לא! אתה מבין איזו פגיעה זה עשה לילדים ולחוויה שלהם מבתי הספר? כל הנושא החברתי מרוסק".

ביום־יום מרצה גולן על תחום הנגישות, "ובפועל אמא במשרה מלאה לארבעה ילדים, ששלושה מהם במערכת החינוך". בדומה לכהן־שינדורף, גולן משועשעת מהגדרות תפקידה ותפקיד עבודת חייה. יסלחו לי האבות המחויבים שבחבורה, מבחינתי, ראוי להדפיס להן חולצה עם הכתובת "אימהות עם להט־טיוד". יו"ר הנהגת ההורים של רחובות, צופית גולן: "היתה שנה קטסטרופה. הילד שלי התחיל השנה חטיבת ביניים, ולא ראה את בית הספר. אתה מבין איזו פגיעה זו לילדים?"

"אחרי שנה של ריחוק חברתי", מוסיפה גולן, "קשה מאוד לילדים ליזום קשרים חברתיים. אני מההורים שמאוד מקפידים ומגבילים זמן מחשב, ואפילו אני בשנה האחרונה נאלצתי לשחרר. אין לי מושג איך נחזיר אותם חזרה מהשנה הזו. השנה הזו יצרה אצל הילדים בעיות קשב וריכוז, הזום הזה עשה להם קטסטרופה, המורים לא יכולים לראות אותם בזום. בכלל, הגיע הזמן שמשרד החינוך יבין שזום זה לא כלי ללמידה מרחוק. אתה לא יכול להעביר מרצה מהכיתה לזום ולקוות שזה יעבוד, גם ילדים חזקים הולכים שם לאיבוד".

"מלכתחילה אמרנו שהזום הוא לא פתרון ארוך