לאף אחד אין מונופול

לפיד צודק. דבריו של שר החוץ ורה"מ החליפי, יאיר לפיד, על שואת היהודים, נתקלו במחוזותינו בביקורת לא מעטה. ההשוואה שעשה בין השמדת שליש מן העם היהודי למקרי טבח גדולים בהיסטוריה המודרמ נית, התקבלה כסוג של חילול הקודש, מתוך תחושה כי השואה היא רק "שלנו", ואי אפשר להשוות אליה שום אירוע אחר.

אבל השואה היא הפצע הפתוח של העם היהודי, ולא סוג של נכס. היא מאפשרת לנו להזהיר מפני סימנים שונים, ובעיקר - מפני הסתה ארסית, שהיא דרך ודאית כמעט להתפרצות אלימה, שאחריתה מי ישורנה. וגם לאחור: כך, למשל, אין מקום לחשש להכיר בשואה הארמנית משום ש"רק" מיליון וחצי ארמנים נרצחו ואי אפשר להשוותה לשואה שלנו.

לדור שלי, שנולד מייד לאחר השואה, וכאשר עמד על דעתו לא יכול היה לתפוס את עוצמת האכזריות האנושית שבה - הסבירו הורינו שאיננו צריכים לחשוש לשובה, משום שהיא התרחשה הרחק מן הארץ, ולפני זמן רב. משפט אייכמן והרבה גילויים אחרים הבהירו לנו כי על מנת להרגיע אותנו שיקרו לנו. רבים מאיתנו הבינו את שהבינה חנה ארנדט על הבנאמ ליות של הרוע: כי לא חבורת מטורפים, אלא דווקא אנשים נורמליים היו אחראים לרצח שישה מיליוני אחינו, וכי נסיבות מסוימות עלולות לגרום לאנשים רגילים להפוך למפלצות.

הסתה אנטישמית עלולה לגרום לאנשים להאמין שיהודים משתמשים בקורבן אדם ערב הפסח כדי להכין מצות, למשל, ומי שמאמין בכך עלול לדרוש נקמה או לנקום בעצמו. האנטישמיות היא סוג של הדק המפעיל נכונות לאכזריות בלתי צפויה. אין לנו שום אינטרס לייחד אותה דווקא לנו, כקורבנותיה. הקלות הבלתי נסבלת של הפצתה, והניסיון המר של העם היהודי כמושא שלה, מעניקים לנו את האפשרות להזהיר אחרים ולהזדהות עם קורבנות אחרים, וזה בדיוק מה שעשה לפיד.

פרדוקס מתנגדי הרפורמה. זעקת מתנגדי הרפורמה במנגנון הכמ שרות (תעשייה שממדיה השנתיים מתקרבים למ4 מיליון שקלים), נשמעת בימים האחרונים וקורעת לב, אבל יכול להיות שרק ראש ממשלה חובש כיפה יכול לעמוד מולה ולחייך. הוא יודע בדיוק כי הטענה על פגיעה, כביכול, בכשרות, כתוצאה מן הרפורמה - רחוקה מאוד מן האמת. האמת הפוכה. מדובר ברפורמה חשובה, שתותיר בידי הרבנות הראשית את תפמ קיד הרגולטור, ותשים קץ למצב שבו היא גם קובעת את הקריטריונים וגם מעסיקה את עובדי המערכת.

האפשרות שתהיה בידי בעלי המסעדות ובתי הקפה לבחור בין שלוש רמות כשרות, ולפרסם באיזו רמה בחרו, עושה חסד עם הלקוחות ותעשה חסד עם המחירים. היא גם עשויה לשים קץ לצביעות: מי שזועק מרה על הפגיעה ברבנות הראשית הם אנשים שלעולם לא יאכלו מזון שהיא מעמ ניקה לו הכשר, משום שאינם סומכים עליה, ותמיד יעדיפו את הגורמים הפרטיים, המבטיחים כשרות למהדרין.

לאופוזיציה יש קייס. רוב ועדות הכנסת משותקות בשל מחאת האופוזיציה על הקיפוח במספר חבריה בהן, ובכך שניתן רק למעטים מנמ ציגיה לעמוד בראשותן. אכן, אי אפשר להשלים עם המצב הנוכחי.

המשטר בישראל אינו המשטר האמריקני, שבו מי שזוכה לרוב, אפילו קטנטן, בבית הנבחרים או בסנאט, מוביל את כל הוועדות. המסורת שלנו היא שחברי האופוזיציה מקבלים מקומות בוועדות על פי כוחם בכנסת, וכמה מראשויות הוועדות המשמעותיות נמסרות להם. זו אינה שיטת "המנצח לוקח הכל", ואין שום הצדקה לפעול מעתה אחרת.

את המשבר הפרלמנטרי יש הכרח לסיים, והנטל מוטל על הקואליציה. הפתרון המתבקש הוא לאפשר בכל ועדה רוב של אחד לקואליציה, ולהמ ציע לאופוזיציה כמה ראשויות בוועדות משמעותיות. ממשלת בנטמלפיד אמורה להיות דוגמה בהתנהגותה המשטרית, ובהיבטים אחדים היא אכן עושה זאת. היגררות משבר הוועדות רק גורעת מתדמיתה, ובידיה הדבר. ●

צילום: אורן בן חקון רפורמה חשובה. שר הדתות מתן כהנא בכנסת