עדר יהודי ללא רועה

ג'רמי קורבין, שסולק מהלייבור בשל דעותיו האנטישמיות, חוגג באמריקה וההנהגה היהודית לא נוכחת, דווקא כשהאנטישמיות משתוללת ברחובות, בקמפוסים ובחלק ממחנה השמאל

ב11 ביולי ניסו יהודי ארה"ב להוכיח שהם מסוגלים להילחם נגד האנטישמיות ולהישאר בחיים, או במילים אחרות - לשמור על מקומם במחנה הפוליטי הנכון. הם ארגנו הפגנה מול גבעת הקפיטול בחסות עשרות ארגונים יהודיים, וקיוו שיגיעו עשרות אלפים. ב 2002 עלו לוושינגטון כמאה אלף יהודים להפגין למען ישראל במהלך מבצע חומת מגן, אלא שהפעם הגיעו רק כמה מאות.

מה מסביר את הכישלון? נתחיל עם השם. הפגנת הנפל הת קיימה תחת הסיסמה "no fear" )לא לפחד(. מה שקורה זה ההפך. יש סיבה לפחד. יהודים מוכים, יש התנפלויות מלוות בדקירות סכין ברחובות. יהודים מופלים לרעה בקמפוסים ובמקומות עבו דה. הם מותקפים במסעדות כשרות. בבתי כנסת.

תוכן ההפגנה היה בעייתי מאוד. המארגנים הכינו "הצהרת קבלה" אוניברסלית עבור מחאתם נגד שנאת יהודים ובה נאמר: "אנו עומדים נגד כל השנאות. אנחנו יודעים שאין ביכולתנו להביס אנטישמיות אם אנו מתירים שנאות אחרות בקרבנו. הקואליציה הזאת לא תסבול ביטויים של גזענות, אסלאמופוביה, שנאת נשים, שנאה מעמדית, העדפת אנשים ללא מוגבלויות, הומופוביה, טרנ ספוביה, שנאת זרים או כל סוג אחר של שנאה. האוהל שלנו רחב אך אלו שמביעים שנאה חייבים לעמוד מחוצה לו".

על פי לורי ריגן, פעילה בולטת במאבק באנטישמיות בעשו רים האחרונים, המארגנים סירבו לאפשר למנהיגים רפובליקנים או לדיפלומטים ישראלים בולטים, כגון השגריר גלעד ארדן או השגריר לשעבר רון דרמר, לשאת דברים בהפגנה. הם פסלו ניצולי שואה ונפגעי טרור. במקום כל אלו, עלו לבמה בזה אחר זה דוב רים "פרוגרסיבים", דמוקרטים ורפורמים, שתקפו את הימין, את הניאו נאצים ואת הנשיא לשעבר טראמפ. הם שיבחו את הנשיא ג'ו ביידן ואת הדמוקרטים. הם גינו את "הכיבוש".

הדוברים לא תקפו את המחוקקים הדמוקרטים האנטישמים, ששוללים את זכות הקיום של ישראל ומפיצים תיאוריות קונס פירציה נגד יהודים אמריקנים התומכים בישראל. הם לא תקפו את ארגון Black Lives Matter האנטישמי, אף שבמהומות שלו מותקפים באופן שיטתי עסקים ומוסדות יהודיים. הם לא ביקרו את ההנהגה הדמוקרטית שמקדמת את חברי האגף האנטישמי במפלגה במקום להוקיע אותם.

יהודים שהמאבק באנטישמיות בוער בעצמותיהם לא טרחו לה גיע להפגנה, שנמנעה מלהניף דגל ישראל או לדבר על ישראל. ואנשי שמאל לא טרחו להגיע, כי המאבק באנטישמיות לא נוגע להם. כפי שריגן סיכמה זאת, "ההפגנה הכושלת הזאת העבירה את המסר שהקול היהודי והבוחר היהודי לא חשובים עוד".

כשהם אומרים אפרטהייד

הכישלון בולט וצורם במיוחד כאשר משווים אותו למאבק העיקש שהקהילה היהודית הבריטית הרימה נגד מפלגת הלייבור מהרגע שג'רמי קורבין נבחר למנהיגה ב .2015 ההנהגה היהודית בבריטניה בדרך כלל מפוצלת וחלשה פוליטית. אולם נגד האיש שכינה מחבלי חיזבאללה וחמאס "ידידיי הטובים" ופסל את זכות קיומה של ישראל, הם התאחדו. בשנת ,2016 בצעד חסר תקדים, שלושת העיתונים היהודיים בבריטניה פרסמו אותו מאמר מער כת בעמודם הראשון. המאמר כינה את האפשרות שתיכון ממשלה בראשות קורבין "איום קיומי לחיים יהודיים" בבריטניה.

ערב הבחירות ב ,2019 בצעד חסר תקדים, פרסם הרב הראשי של בריטניה אפרים מירוויס מאמר בעיתון ה"טיימס" ובו טען כי "נשמת האומה בסכנה" מול האפשרות שקורבין ייבחר. פרשנים רבים בבריטניה ייחסו את תבוסת מפלגת הלייבור לקמפיין שניהלה הקהילה היהודית. קורבין הודח מהנהגת המפלגה ועד היום מח ליפו, קיר שטרמר, פועל לגרש קבוצות אנטישמיות מהמפלגה.

הממסד היהודי אמריקני מורכב משתי קבוצות עיקריות. הרא שונה פרוגרסיבית. היא במיעוט אמנם, אך כמו במפלגה הדמו קרטית, היא קובעת את הטון. מכון סקרים שמנוהל על ידי אחד ממייסדי ג'יי סטריט פרסם בשבוע שעבר סקר עמדות של יהודי אמריקה שהתייחס גם לישראל. מניסוח השאלות, ברור שהסו קרים ביקשו לקבל תשובות שיקדמו את עמדות האגף הפרוג רסיבי במפלגה.

הנה כמה מהשאלות: מהי אנטישמיות? האם אנטישמי להגיד שאין לישראל זכות קיום? האם היא מדינת אפרטהייד והאם לגי טימי לומר שהיא כזו? האם ישראל מבצעת רצח עם והאם לגיטימי לומר שהיא עושה זאת? האם היחס של ישראל לפלשתינים הוא כמו היחס של ארה"ב לגזענות והאם לגיטימי לערוך את ההשוואה?

בעוד הציבור בארץ נבעת כששמע שרבע מיהודי ארה"ב סו ברים שישראל היא מדינת אפרטהייד, 22 אחוזים סוברים שאנו מבצעים רצח עם, תשעה אחוזים סוברים שאין לישראל זכות קיום ועוד 34 אחוזים אמרו שהיחס שישראל מעניקה לפלשתינים שווה ערך לגזענות האמריקנית - לא נקלטה העובדה הפשוטה שהממסד היהודי פרוגרסיבי כאילו הזמין את הנתונים האלה.

הרי אם מכון סקרים שמנוהל על ידי ניאו נאצים היה שואל אם טוב להרביץ ליהודים ברחוב, אין ספק שאחוז מסוים של הציבור האמריקני היה עונה בחיוב. אבל היהודים לא היו מגיבים לממצאים. הם היו מתקוממים נגד הסקר. הם היו אומרים שמטרתו להכשיר מתקפות נגד יהודים ברחובות.

על בסיס הסקר ינופפו מחר אילהאן עומאר וחברותיה בקונגרס בתוצאות כדי להצדיק הפצת עלילות דם נגד ישראל. הממסד היהודי אמריקני ברובו עשוי מאותו עור של הדמוקרטים. הם יוד עים שישראל לא מדינה גזענית, ושאנטי ציונות היא אנטישמיות. אבל כמו מקביליהם במפלגה, הם לא מוכנים לצאת למלחמה על האמת. צפוי שהם יפסיקו להתייחס לישראל. ידקלמו קלישאות מבלי להבין שאלו מטבעות הלשון של קורבין; הרי הוא אמר שהוא לא יכול להיות אנטישמי כי הוא נגד גזענות.

טובת המפלגה קודמת

הקורבן של ההנהגה היהודית המנוונת הוא היהודים עצמם. בחודש שעבר קיבל איגוד חברי הסגל של אוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY) החלטה שכינתה את ישראל "מדינה קולוניאליסטית מתנחלת" שמבצעת "טבח" בפלשתינים. הם קראו לביידן להפ סיק את הסיוע הצבאי לישראל ותמכו בהטלת חרם על ישראל מטעם האוניברסיטה.

פרופ' רוברט שפירו טען שהמצב מבלבל, בגלל התביעה ש"אם אתה באמת בעד צדק לקבוצה הספציפית שלך או לקבוצות מסוימות, אתה חייב להיות בעד צדק לכל מי שנראה לך מופלה לרעה". שלא לדבר על כך שקבוצות מיעוט שעטופות בבגדי "קורבן גזענות" הן מהמובילות במתקפה האנטישמית.

האנטישמיות בבריטניה לא נעצרה בעקבות תבוסת קורבין. המפלס ממשיך לגאות. אבל יהודי בריטניה הוכיחו שלא ניתן לבלבל אותם עם סיסמאות אוניברסליות. כשיש לבחור בין קיומם כיהודים לבין קידום אינטרסים רדיקליים, הם בוחרים לשמור על יהדותם. הממסד היהודי האמריקני הוכיח שאצלו המצב הפוך. הוא לא יילחם נגד אנטישמיות על חשבון המחנה הפוליטי שלו, גם אם המחיר הוא נטישת זהותו היהודית.

יהודים שהמאבק באנטישמיות בוער בעצמותיהם לא טרחו להגיע להפגנה, שנמנעה מלהניף דגל ישראל או לדבר על ישראל. ואנשי שמאל לא טרחו להגיע כי המאבק הזה לא באמת נוגע להם

צילום: אי.אף.פי דווקא מי שהמאבק בוער בעצמותיו לא הגיע. הפגנת תמיכה ביהודים