עד שתימס השנאה
"ישראלים מעדיפים קרם עוגיות, זה סולידי. לפעמים שוקולד פאדג'. אמריקנים לוקחים בדרך כלל חמאת בוטנים באטר קאפ ומגוונים בבצק עוגיות", אומר אשי גודמן ומעביר יד אוהבת על מקרר הבן אנד ג'ריס שעומד במרכז הפיצרייה המפורסמת באפרת, בירת גוש עציון הידועה כמעוז דוברי אנגלית. העסק המשפחתי הוא הסימבול האזורי המובהק לסערה שהתרחשה השבוע במחוזות ה BDS והשמנת, או אם תרצו - מה שמקבלים כשמערבבים חרם אנטישמי עם גלידה ממותגת.
ההורים של אשי עלו לארץ ממנהטן ב 1986 והתיישבו באפרת, יישוב חדש שהרב ריסקין הקים רק שלוש שנים קודם. ב 1988 הקימו אן ומר דכי את הפיצרייה שלהם, שמראש יועדה להיות פנינה אמריקנית, וגם היום מהווה מוקד קולינרי שכזה: הפיצות כמו בשיקגו, מקרר המשקאות מציע פחיות של "ד"ר פפר", "ד"ר בראון", "צ'רי קולה", ו"קולה וניל", לברד פה קוראים ."freezee" על הדלפק יש דונאטס ובלב האירוע שני מקררי גלידה שמקבלים יחס נורא הוד כמו כספות בבורסת היהלומים.
"מגיעות לכאן בכל שנה משפחות של עולים חדשים שעוד בניו ג'רזי סיפרו להם שבאפרת יש בן אנד ג'ריס בכל הטעמים", אומר אשי. "אחד הצעדים הראשונים להתאקלמות עובר כאן, כי הישראלי והאמריקני משתלב. שנים זה ככה. עוד לפני שהתחילו למכור בסופרים אנחנו מכ רנו, וגם היום באים אלינו כי כאן תמיד יש מבצעים וכי אצלנו המק ררים הכי מסודרים". כרגע, אגב, מוכרים פה 10 אריזות ב 150 שקלים, ויש גם את ה"צ'אנקס" - התוספות שבאות בתוך הגלידה אבל נמכרות בנפרד בתור חטיף. ידעתם שמשהו עתיד להשתנות? "בדיעבד כששמענו בחדשות, הבנתי מדוע לפני כמה שבועות משאית האספקה הגיעה בלי סמל המותג. המדבקה הענקית פתאום כוסתה בלבן, כנראה תוצר של הלחץ שהופעל עליהם". איך הרגשת כששמעת על ההחלטה? "אני די לוקח ללב, כי אצלנו בבית לוקחים את בן אנד ג'ריס מאוד ברצינות. קודם כל מבחינת העסק הכל מסודר ומוקפד. יש לנו קשרים מאוד טובים עם הסוכנים ועם ההנהלה והעובדים במפעל הישראלי. כילד גדלתי על הגלידות האלה, האחים שלי ואני תמיד היינו עוזרים לפרוק את המשאיות עם הסחורה והנהגים היו שומרים לנו אריזות אישיות ומפנקים אותנו; כשחנכו את המפעל ב 2010 הזמינו אותנו ונסענו כל המשפחה, זה היה יום מרגש עבורנו; וכשגדלנו קצת, ואחי יוסף נהרג כשהיה חייל במגלן, הגיעו מההנהלה לנחם אותנו; כשאבא שלי נפטר באו אלינו לש בעה; הכל ביחד לאורך השנים.
"מצד שני אני חושב שזה לא יקרה בסוף. יש עוד שנה וחצי עד שההכרזה תתממש, אני שומע שגם בארה"ב נוצר הד נרחב ונראה לי שארגוני החרם קבלו את היח"צ שהם רצו והזמן יעשה את שלו בדרך לשגרה".
כשהייתי ילדה קטנה בתל אביב, הלכנו לים בשבת ואחר כך עברנו בגלידרייה ההיא שאבא שלי כינה "בנימין וגרשון". אפרת התחברה אצלי לקבר רחל, ולא חשבתי שיש הבדל בין הערבים שגרים בבית לחם לבין היהודים שנשארו על אם הדרך. מי חלם שיום יבוא, הציונות תקשור את גורלה בטופי קראנץ', וטעם מגניב כמו קרם מנגו ימצא את מותו בבית הקברות לטעמים שיצאו מהאופנה.
בשבוע שבו יאיר לפיד בודק מה אנטישמי בעיניו ושרת הכלכלה לוקחת את החרם של "יוניליוור" טיקטוק פופוליסטי אחד יותר מדי, נעים לגלות שבמדינה שבה "מתנחלים" הוא בדרך כלל כינוי שלילי - נוצר קונצנזוס, וכל כך הרבה אנשים מוחים עד טיפת החלב האחרונה כדי שגם מעבר לקו הירוק תהיה את הזכות לחטוף סוכרת סוג .2