"אף אחד מבני דורי כבר לא מאמין בשינוי"
לו שיתלבש וינוע לעבר הכנסת מייד".
כל שר שהיה נוסע לחו"ל היה צריך לקבל את אישורו של ברוורמן, אבל היה מי שהעדיף להודיע בדיעבד, אם בכלל. "במקרה מסוים נתניהו היה אמור לטוס לחו"ל ליום אחד והחליט למנות לממלא מקומו את אחד הש רים. היות שאני בודק הכל, אני תמיד מתואם עם כל שר שממלא את מקום רה"מ. אני מנסה להשיג את אותו השר, והטלפון לא זמין. מנסה להשיגו דרך לשכתו, ואחת המזכירות פולטת 'הוא לא זמין, הוא באוויר'. מתברר שהוא נסע בלי אישור, בשעה שהוא צריך להיות ממלא מקום רה"מ. כשאותו שר נחת בחו"ל הוא הרים אלי טלפון מבוהל עם הסברים ילדותיים".
כיצד הרגשת כמזכיר ממשלה, שהוא המוציא לפו על, במשך שנת ממשלת השיתוק של ביבי גנץ? גם אתה מנהל חשבון נפש אישי על התקופה הזו?
"ממשלה פריטטית היא טעות מיסודה. אי אפשר ששני קברניטים יחליטו ביחד על סדר היום של הממשלה. הש תדלתי לנהל את הכל בצורה מקצועית ולהגיע להסכמות בין הצדדים כדי שכל סדרי היום יעלו. אבל היו מצבים שבהם נושאים חשובים לא באו להחלטות ממשלה עקב וטו שהוטל, ועל כך אני רק יכול להצר ולהצטער, כי ההחלטות הן למען אזרחי המדינה.
"להגיד שהממשלה לא תפקדה זה לא דבר נכון, כי המ שרדים כן תפקדו, ועוד בשנת קורונה. מזכירות הממשלה עבדה באינטנסיביות שלא ידעו עליה, ושברנו שיאים בשעות עבודה".
איך הסתדרת עם כובד האחריות הכפול בשנה האחרונה בתפקידי מזכיר הממשלה ומנכ"ל משרד רה"מ בפועל?
"מבצע שומר החומות הוא דוגמה טובה. היה לי תפ קיד כפול - מזכיר קבינט ביטחוני על כל המשתמע מכך, ומנכ"ל פתרון בעיות לרשויות המקומיות, שכלל הגעה לשטח. כמזכיר קבינט מדיני ביטחוני היה עלי לתכלל עבודה בנוגע להחלטות קשות ומורכבות שהיו על השולחן. מדובר בחיי אדם. שרי הקבינט פונים אלי ורוצים לקבל סקירות ועדכונים ביטחוניים, והצוות דואג שכך יהיה. כשמתכנסים, צה"ל, השב"כ והמל"ל נותנים סקירות וכיווני פעולה להמשך - הפסקת אש או המשך לחימה - כדי שבסופו של דבר תתקבל החלטה והיא תעבור לביצוע. מייד בתום הקבינט צריך להכין פרוטו קול ולהעביר לגורמים שונים. כאן כובד האחריות מוטל עלי שדבר לא ישתבש". כמי שהיה שעות רבות לצד רה"מ לשעבר, מה אנשים לא יודעים על נתניהו?
"סבלנות היא התכונה הגדולה שלו. ייאמר לזכותו שהוא לא קטע אף פעם אף אחד, ותמיד נתן לכל אחד לומר מה שהוא רוצה. נתניהו רצה לשמוע את כולם. רק במקרים מאוד חריגים נאלצנו לקצץ זמנים של ישיבות".
שיעור ברשת החברתית
צחי אינו בן המשפחה הראשון מבית ברוורמן שנמ צא שעות רבות ביום לצד ראש הממשלה. אביו שמואל, כיום בן ,97 היה מאבטחו של דוד בן גוריון בעת שירו תו במשטרה הצבאית. "אבא ציוני פטריוטי, דור תש"ח, לא מזייפים, אומרים את מה שהם חושבים בפנים", הוא מספר, "אבא גדל בפנימייה בגבעת השלושה באותו החדר עם רפי איתן וגנדי זכרם לברכה".
ביום הבחירות לכנסת ה 24 פרסם ברוורמן בפייסבוק תמונה שבה הוא נראה מצביע למפלגת הליכוד. בעק בות פרסום זה הוחלט באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה לזמן אותו לבירור, לאור העובדה שעבר על הנחיית התקשי"ר שלפיה לעובדי מדינה ברמת דרגה בכירה אסור להביע עמדה פוליטית.
"הכל נבע משגגה", הוא מסביר, "בטעות העליתי את התמונה הזו למזכרת אישית. הסרתי אותה והתנצלתי, בפעם הבא אשתפר בניהול הרשת... לא היתה כוונה מצידי, אבל הפכו את זה לאירוע של רצח ארלוזורוב. אם תפני לכל אחד משרי הממשלות שעבדתי איתם, ויש בערך ,50 לא תשמעי מאף אחד מהם מילה רעה עלי, להפך".
קוד הלבוש המחויט הפך לאחד מכרטיסי הבי קור הבולטים אצלך. איך הוא מתכתב עם המנטליות הישראלית?
"מי שנמצא בתפקיד בכיר צריך להיות ייצוגי, גם בלבוש. כשהגעתי לעבודה במשרד רה"מ ראיתי אנשים שמגיעים עם חולצות טריקו וכפכפי ים, והזדעזעתי. באמצע ימי הקיץ להיות מחויט זה לא דבר נוח, אבל התפקיד מחייב". √
נאווה אברהימי, גרמנייה ילידת איראן, עוסקת בספריה בפער הגדל שבין הגולים האיראנים למולדתם ● בראיון מסבירה הסופרת המצליחה מדוע אין רצון לחזור למקום שבו שולטים הייאוש והדיכוי: "זה תהליך פרידה קשה, מהול ברגשות נוסטלגיים" ● ומספרת על הפער בין השלטון בטהרן לבין האוכלוסייה ביחס לישראל: "אצל האזרחים אין עוינות כלפיכם, הם רוצים כסף לאוכל ולא למלחמה" אלדד בק, ברלין הדיביזיות ם נשלחו בהמוניהם לחזית הלחימה כבשר תות חים, רבבות נערים בני ,17-13 לעיתים צעירים עוד יותר, כשבידיהם מפתחות לגן עדן ומולם
שריון של הצבא העיראקי. שטיפת מוח של ״מיטב״ מחנכי המהפכה האסלאמית הביאה או אילצה אותם להתנדב להקריב את נפשם במערכה הברברית שהתנהלה בין איראן לעיראק של סדאם חו סיין לאורך שנות ה .80
העיראקים היו מצוידים גם בנשק כימי, מתוצרת המע רב - בעיקר גרמניה - שאותו הפעילו נגד היריב האירא ני, בכלל זה נגד אלפי הילדים והנערים שנשלחו לפרק בגופם שדות מוקשים ולסלול בגופם, גם על גדרות תיל, את הדרך ליחידות צבא איראן בשדות הקרב.
גם לסוריה שלחו האייתוללות והמולות נערים ש״נלחמו״ לצד אנשי משמרות המהפכה. זו אחת מדר כיו של המשטר ״לדלל״ אוכלוסייה לא רצויה - בקרב מתנגדיו או בקרב השכבות החלשות יותר בעם. מעטים מאותם ״ילדים חיילים״ חזרו מהחזית, נושאים עימם צלקות נוראות בגופם ובנשמתם. היו שהוריהם הצליחו למנוע מהם את הגורל הנורא הזה, אם בתשלום כופר גבוה או באמצעות הברחה.
סוד גורלם המשותף והשונה של נער איראני שנש לח לחזית ונער איראני שהוברח לגרמניה, עומד במרכז העלילה של הספר ״גן העדן של שכני״, מאת הסופרת נאווה אברהימי, שזכתה לאחרונה בפרס אינגבורג בכמן, מהפרסים היוקרתיים לספרות בשפה הגרמנית. ספרה הראשון, ״שש עשרה מילים״, שיצא לאור ב ,2017 זכה בפרס הספרות האוסטרית לרומן ביכורים. אברהימי, שנולדה בטהרן ב 1978 - שנה לפני המהפכה האסלאמית