על הכישלון
לא בכדי הוצאת הספריה החדשה עיכבה את תרגום "מדריך לציור ולקליגרפיה", ספרו היחיד של סאראמאגו שטרם תורגם לעברית מדובר בניסיון ספרותי מלא בלהג, שמנסה להפוך היעדר יכולת לכישלון מפואר
הספרות הגדולה של המאה ה 20 היתה כרוכה כמעט תמיד בה תבוננות רפלקסיבית על עצם מעשה הכתיבה. קפקא, בורחס, ז'ורז' פרק, פרננדו פסואה - כולם הבליעו ביצירתם את הדיון על הס פרות עצמה, על היכולת שלה לשקף את החיים, להשפיע עליהם ובמידה מסוימת - לכונן אותם. ספריהם עסקו במהלכי חיים של גיבורים, שבמובהק השליכו על מהותה של הספרות והכתיבה.
ז'וזה סאראמאגו שייך לקבוצה הזו - שבה מעשה היצי רה עצמו, אף הוא, נמנה כדמות לכל דבר. קוראי העברית סבורים שהכירו את סאראמאגו לפני ולפנים - ולא רק בזכות התהילה שהתווספה לו לאחר זכייתו בפרס נובל לס פרות. 14 מספריו תורגמו עד כה לעברית, ולמעשה מחוץ לקורפוס התרגומי שלו נותרו רק שני ספריו הראשונים. לרומן הראשון שכתב, בגיל ,25 סירב הסופר הפורטוגלי להתייחס במשך חייו, ועל כן לא יתורגם. אולם לאחרונה הופיע בעברית הספר השני שפרסם, "מדריך לציור ולקליגרפיה", שחותם את מפעל התרגום של מרים טבעון לכתביו.
גיבור "מדריך לציור ולקליגרפיה" הוא ה., צייר פורטרטים בן 50 שמתעמת עם כישלונו ליצור פורטרט מוצלח של תעשיין שהזמין ממנו את היצירה. ה. מתחיל לצייר דיוקן נוסף, בתקווה שיחזיר לו את האמון בכישרונו, אך הוא יודע שגם ניסיון זה לא יצלח, והוא מוצא מפלט ונחמה בכתיבה.
מכאן ואילך מתחיל המספר לגולל את מסכת חיבוטי הנפש של ה. סביב הציור והיצירה, שהופכים לניסיון לכתוב אוטוביוגרפיה. הכתיבה, במובן זה, היא מפלט מן הכישלון, עיר מקלט, מקום לברוח אליו. היא אמורה לאפשר לצייר, שעיסוקו הקבוע הוא התבוננות במציאות והעתקתה, מרחב להתבוננות שמציגה את הבלתי נראה והבלתי ידוע - זה שאינו ישוב מולו ומחכה לתיעוד. ה. עומד על כך כי הציור מגיע בשלב מסוים לנקודת סיום, כזו שאין להוסיף עליה תנועה אחת, בעוד הכתיבה "מתארכת עד אין קץ", תמיד פתוחה להוספות, לשינויים, לנקודת מבט חדשה. אלא שלמרבה הצער, במקרה זה, הכתיבה המתארכת עד אין קץ היא כישלון מסוג חדש. הצייר שנכשל פעמיים לצייר את הדיוקן שהוזמן ממנו, מנתב את כל כישרונותיו להיכשל אל הכתיבה. אנו, הקוראים, מצטרפים אל רצף מחשבות של כותב שמעיד על בוסריות כתיבתו, וכדי לסגל לעצמו סגנון מהוקצע הוא מעתיק אל דפי הספר פסקאות שלמות מספרי אחרים - דניאל דפו הכותב על רובינזון קרוזו, ז'אן ז'אק רוסו ואחרים. כמו צייר המתאמן בהעתקת אובייקטים נייחים, סאראמאגו מנסה לאמץ סגנון וידויי שאותו הוא שואל מאחרים. האוטוביוגרפיה שה. מחבר נחלקת לחמישה חלקים - כל אחד מהם מתאר סיור אחר שלו באיטליה, שאותה הוא מציג כמקום האידיאלי, המָּה של האדם המערבי. הוא קופץ ממוזיאון למוזיאון, נשאב אל יצירות בזו אחר זו, ומפליג בכתיבה על ההוד והפאר של ארץ המגף. זו רשימת מסע שמתעדת נקודות ציון שהגיבור הגיע אליהן, אך ללא עומק רגשי כלשהו. את הרשימה האוטוביוגרפית הראשונה שהגיבור כותב, "תרגיל ראשון בכתיבת אוטוביוגרפיה בצורת סיפור מסע. כותרת: הכרוניקות הבלתי אפשריות", פותח המחבר בהתנצלות, ומתריע כי אין לצפות לנפלאות מסיפור שמתחיל בזהירות שכזו. "לא יומרה של מה בכך היא לחשוב שמסע חטוף במחוזות איטליה ייתן למישהו את הזכות לדבר עליהם באוזני מישהו שאינו חבר מתעניין", הוא כותב. לאורך כל הרשימות ה. לא מצליח לחרוג מתיאור המסע היבשושי ונתלה ביצירות הפאר שהוא מתאר, כמו מייחל שדי בהן כדי ליצור יופי. הוא כותב כמו צייר פורטרטים שמעתיק פני אדם - בכתיבתו האישית הוא בסופו של דבר מעתיק ציורים מפוארים לכתב. ייתכן שסאראמאגו ביקש להציג ביצירה זו את הכישלון המוב נה בכתיבה, ושאף להציג את הכישלון הכללי ליצירה כפסגה בפני