תפקיד חייה

"למדתי לאהוב את עצמי מחדש, ואפילו להתרגש מעצמי". מיכל אלדר הפכה את הפגיעה המינית שעברה למחזה מעצים / בת חן אפשטיין אליאס

מיכל אלדר היתה רק בת ,14 נערה חרדית שקטה ומפוחדת, כשבעלה של אחותה החל לפגוע בה מינית המעשים נמשכו ארבע שנים, עד שהוא נתפס בשעת מעשה וגורש מהמשפחה בבושת פנים מיכל שתקה במשך שנים, ורק בגיל 21 העזה לדבר - ולהתלונן במשטרה בהמשך התרחקה מהדת, גילתה את עולם הריקוד והמוזיקה, והצטרפה לתיאטרון פלטפורמא שפועל בקאמרי, תיאטרון חברתי לקידום נשים נפגעות אלימות השבוע עלתה הצגה חדשה, שבה היא מספרת את הסיפור שלה על הבמה: "לשיתוף יש כוח. לאף אחת לא מגיע לחיות עם הכאב"

מיכל אלדר עומדת מאחורי הקלעים של בימת תיאטרון הקאמרי בעיניים בורקות. בעוד רגע תעלה על הבמה, תצא מהצללים, ותספר בגוף ראשון על הפגיעה המינית שחוותה כנערה. הבטן מתהפכת, הלב דופק במהירות, אבל היא רק מחכה לעלות על הבמה, להתמודד עם השדים שלה. היא מסתכלת על הקהל שנבלע בחשיכה ומיישרת את שולי השמלה הארוכה והגרבונים, הבגדים שמסמלים את מיכל הקטנה והמפוחדת של אז, שגדלה בחברה החרדית.

בת 14 היתה, נערה חרדית מפוחדת, כשבעלה של אחת מאחיותיה, המבוגר ממנה בכ 20 שנה, החל לפ גוע בה מינית. במשך ארבע שנים רמס את נפשה, והיא שתקה, אפילו אחרי שנתפס בשעת מעשה וגורש מהמ שפחה בבושת פנים.

היא הסתתרה במשך שנים, עד שהבינה שלא עשתה שום דבר רע ונתנה לעצמה לפרוח. התרחקה מהחברה החרדית, למדה לרקוד, ובעיקר לדבר ולשתף. בגיל ,22 באומץ רב, החליטה להתלונן במשטרה. הגבר שפגע בה הואשם במסגרת עסקת טיעון בריבוי עבירות מין בקטינה ונידון לתשע וחצי שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי כספי של 50 אלף שקל.

היום היא חיה לבד, עושה בעיקר את מה שהיא אוהבת, מלמדת ריקוד ופילאטיס, ואף מפתחת שיטה של טיפול בתנועה, כדי לאפשר גם לאחרות להאמין בעצמן.

בשנתיים וחצי האחרונות הפכה מיכל לבת בית בקא מרי, כחלק מפעילות של תיאטרון פלטפורמא - תיאטרון חברתי אקטיביסטי, שפועל כדי להוביל שינוי חברתי לקידום נשים נפגעות אלימות. כבר שנתיים היא מצי גה, מדברת וכותבת את הסיפור שלה. ועכשיו היא כאן, בהצגה "בעיניים שלי" של המחזאית קרן כהן והבמאית דנה דבורין, שתי מנהלות התיאטרון. אחת משלוש נשים, המציגות את סיפור חייהן לאחר שחוו אלימות.

בעוד רגע תעלה על הבמה לצלילי זמירות שבת, תפתח במונולוג קצר על המקום שבו התחיל הכל, בית מש פחתה בערב שבת. השחקנית נעמה שטרית תשחק את דמותה. אחרי כמה סצנות כואבות תתפוס מיכל את מקומה של נעמה.

"המסר במעבר בין השחקנית למונולוג שלי הוא שה שליטה חוזרת אלי. בהתחלה זה הסיפור שלי, אבל מישהו אחר מציג אותו. את חווה את הסיפור שלך שוב בתנאי מעבדה, תנאים שאת יכולה להתמודד איתם, כשמישהי אחרת משחקת אותך, עוברת את המעשים האלימים. את יכולה להסתכל מהצד, ועוברת תהליך של הבשלה והבנה עם עצמך לגבי מה שעברת, ויוצאת מחוזקת. יש בזה משהו מרפא.

"רק אחרי שהגעתי לתיאטרון, הבנתי ששיתוף זה הצעד הראשון של נפגעות לקראת עצמאות. זו הסיבה שאני עולה על במה. זו הסיבה שאני מוכנה לחשוף את הסי פור שלי. השיתוף, השיח על הכל, נתנו לי המון כוחות, שלא ידעתי שטמונים בי. וזה המסר שאני רוצה להעביר לכל הנשים שסובלות מכל סוג של אלימות: פיזית, נפ שית, מינית. לאף אחת לא מגיע לחיות עם הכאב, ויש חיים אחרי. אני למדתי לאהוב את עצמי מחדש, ואפילו להתרגש מעצמי".

רגע אחרי שהיא יורדת מהבמה במופע הבכורה, ההת רגשות לא פוחתת. "אנשים שאני לא מכירה, או כאלו

"התיאטרון הוציא ממני את הכוחות שהיו חבויים בתוכי. רק כאן נתתי לעצמי סוף־סוף את המקום לעשות את כל הדברים שאני רוצה לעשות, ושאני מרגישה לא מספיק טובה או חשובה כדי לעשות אותם. כי הנה, מישהו כן מתעניין בי"