רק אני והמדליה שלי
רגעי התהילה הזוהרים, התגמולים הכספיים והמחיר הפיזי והנפשי: המדליסטים האולימפיים של ישראל חושפים את מאחורי הקלעים / אביעד פוהורילס
כשיעל ארד חזרה מברצלונה, חיכתה לה בנתב"ג אלפא רומיאו אדומה )ואחר כך התברר שעליה לשלם מס הכנסה על מחצית משווי המכונית( שחר צוברי קנה דירה באילת ירדן ג'רבי למדה מהג'ודו "איך להילחם ב'הישרדות' כאילו אין מחר" והיחיד שזכה בזהב, השייט גל פרידמן, פנה למסלולים אחרים לגמרי רגע לפני טקס הפתיחה בטוקיו, המדליסטים הישראלים חוזרים לרגעי הזכייה המרגשים - ולמה שקרה אחריהם
כמעט 16 אלף מדליות חולקו עד היום במשחקים האולימפיים, מאז אתונה 1896 ועד ריו .2016 כ 80 מדינות לא השיגו עד היום אפילו מדליה אחת. מצד שני, מדינה כמו הונגריה, שבה כמעט 10 מיליון תושבים, קצת יותר מישראל, קטפה 491 מדליות. פינלנד הקטנה, עם חמישה מיליון וחצי, קטפה .303
לישראל יש ערב פתיחת המשחקים בטוקיו תשע מד ליות אולימפיות, שהשיגו שמונה ספורטאים. חמש מהן הושגו בג'ודו, שלוש בגלישה, אחת בקיאק. מתוך התשע, רק אחת עשויה זהב, ועוד אחת מכסף. השבע האחרות הן מארד. מאז 1992 השיגה ישראל לפחות מדליה אחת בכל אולימפיאדה, למעט לונדון ,2012 שנותרה שחונה.
המדליה האולימפית הראשונה הושגה בברצלונה על ידי יעל ארד, במשקל של עד 61 ק"ג. זה קרה ב 30 ביולי ,1992 40 שנה אחרי ההופעה הראשונה של ישראל באולימפיאדה. יום למחרת השיג אורן סמדג'ה את המדליה השנייה, ארד במשקל של עד 71 ק"ג.
זוכה הזהב, שהוא גם הספורטאי הישראלי היחיד שזכה במדליה אולימפית פעמיים, הוא הגולש גל פרידמן. הוא קטף את הארד באטלנטה ,1996 וכעבור שמונה שנים, באתונה, זכה בזהב. הקיאקיסט מיכאל קולגנוב קטף את הארד בסידני ,2000 במקצה ל 500 מטר. הג'ודוקא אריק זאבי זכה בארד באתונה 2004 במשקל של עד 100 ק"ג; שחר צוברי זכה בארד בבייג'ין 2008 בגלישת מיסטרל; הג'ודוקא ירדן ג'רבי זכתה בארד בריו 2016 במשקל של עד 63 ק"ג; ושלושה ימים אחריה זכה גם אורי ששון בארד, במשקל של מעל 100 ק"ג.
רגע לפני טקס הפתיחה שוחחנו עם המדליסטים היש ראלים וניסינו להבין איך שינתה המדליה את חייהם, אחרי ששברו את תקרת הזכוכית הגבוהה. עבור כולם זו היתה הכרה בעבודת פרך של שנים, שגבתה מהם מחיר פיזי ונפשי גבוה. מתוך השמונה, ארבעה יהיו בטוקיו: אורי ששון ,(30) היחיד שעדיין מתחרה, שהיה עסוק בשבועות האחרונים בהכנות אינטנסיביות לתחרויות; אורן סמדג'ה, מתוקף תפקידו כמאמן נבחרת הגברים; יעל ארד, יו"ר הוועדה המקצועית של הוועד האולימפי הישראלי; ואריק זאבי, פרשן הג'ודו של ערוץ הספורט.
אחרי עשרות שנים של דשדוש והשקעה נמוכה, בארבע האולימפיאדות האחרונות זוכים הספורטאים הישראלים
לטיפול ולמעטפת מקצוענית בכל תחום, שמאפשרים להם להגיע למשחקים במצב אופטימלי. ההערכה היא שישראל השקיעה בהכנות לטוקיו כ־002 מיליון שקל. הפעם, מספר הספורטאים - כ־09 - הוא ענק במונחים ישראליים, הגדול בכל הזמנים, הרבה בגלל נבחרת הבייסבול, שבה כ־52 חברים. זו נבחרת הכדור הראשונה של ישראל מאז אולימפיאדת מונטריאול ,1976 שבה שיחקה נבחרת הכדורגל בכיכובו של ויקי פרץ ז"ל.
בשנה שעבר נקבעו המענקים לזוכים הישראלים במדליות בטוקיו. כל זוכה בזהב יקבל חצי מיליון שקל, והצוות המקצועי שלו יקבל עוד 350 אלף. ספורטאי שיזכה במדליית כסף יקבל 400 אלף שקל, והצוות סביבו יקבל עוד 280 אלף; וספורטאי שיזכה בארד יקבל 250 אלף שקל, ולצוות שסביבו יוענקו עוד 175 אלף שקל.
הוועד האולימפי הישראלי מתגאה בכך שישראל היא אחת המדינות המתגמלות ביותר בעולם מבחינת זכייה במדליה, וזה נכון: התגמול האישי הממוצע במדינות המערב עומד על כ־002 אלף שקל לזכייה במדליית זהב, כשהשיאניות הן סינגפור עם 740 אלף דולר וטיוואן עם 640 אלף. אלא שהתגמולים בישראל לא גרמו לה להפוך לאימפריה אולימפית. במערב מעדיפים להשקיע הרבה יותר בתשתיות הספורטיביות, וכך להביא להגדלת מספר הזוכים.
יעל ארד )54( מספרת שכבר כג'ודאית צעירה, לימדו אותה לדעת להפסיד בכבוד. "אף אחד לא דיבר באמת על ניצחון. כל מה שעשינו והשגנו היה בסדר, אבל לא היתה מטרה על הקיר".
היא התאמנה באגודת מכבי ת"א, ,1977־בו כשהיתה בת ,10 מכבי ת"א כדורסל זכתה בפעם הראשונה בגביע אירופה לאלופות. זו היתה ההשראה שלה.
בגיל 16 החליטה שהיא רוצה להיות הכי טובה בעולם. "הייתי במחנה אימונים גדול באירופה וראיתי שם 'זקנות' בנות ,25 אלופות עולם ואירופה. זה היה מפגש ראשון שלי עם הטופ העולמי. הסתכלתי עליהן וראיתי שהן בסך הכל בשר ודם כמוני. אבל הבנתי שאני צריכה לעבור מאימון של שעה וחצי ביום לשלוש פעמים ביום, כמוהן". הגעת לברצלונה עם ציפיות למדליה? ארד: "כן. הייתי שלישית בעולם. בפברואר ,1992 חצי שנה לפני האולימפיאדה, הייתי אלופת טורניר פריז. בחצי הגמר באולימפיאדה ניצחתי את הגרמנייה פראוקה אייקוף, ואז היה ברור שאני לוקחת מדליה. בקרב על הזהב הפסדתי לקתי פלורי הצרפתייה, שאותה ניצחתי כמה חודשים לפני כן בפריז".
ההפסד בקרב על הזהב, בהחלטת שופטים, ניכר היטב על פניה של ארד כשעלתה על הפודיום בברצלונה. משאת נפשה היתה לראות את הדגל עולה הכי גבוה ולשמוע את התקווה, וזה היה קרוב. אבל בישראל כבר חגגו את המדליה הציונית הראשונה, שהושגה 40 שנה אחרי ההשתתפות הראשונה שלנו באולימפיאדות, ולקח לארד כמה ימים כדי להבין את גודל המעמד.
התקשורת צבאה עליה וביקשה את מוצא פיה, וראשי המשלחת היו בעננים. "לא אפשרו לי להיות מאוכזבת לאורך זמן, כי לכולם כבר היו תוכניות עבורי. קיבלתי טלפונים מהארץ לחזור מייד, כי רוצים לעשות איתי ראיון חגיגי לעיתון, אבל אני רציתי להישאר ולהחזיק את דגל ישראל בטקס הסיום".
ארד, בת לשני עיתונאים (אריה ז"ל ונורית), היתה כבר אז אישה צעירה עם מודעות והבנה של העולם שבו היא חיה. לפני המשחקים פגשה את אלמנות חללי הספורטאים במינכן והבטיחה להן שאם תזכה במדליה - תקדיש אותה לזכרם. ואמנם, במסיבת העיתונאים הגדולה שקיים הוועד האולימפי הבינלאומי הגיעה ארד מוכנה עם טקסט שכתבה על הי"א.
כששבה ארצה, התקבלה ככוכבת הוליוודית. "עוד כשהייתי בברצלונה ההורים סיפרו לי על האושר בארץ. כשנחתנו, המטוס הגיע עד אזור האח"מים 'מצדה', ולמטה חיכו כל מי שאני זוכרת שליווה אותי מאז שהייתי ילדה עד אותו יום. אחרי כמה ימים נפגשתי עם ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו". הם דיברו על התחרות, רבין סיפר לה שצפה בקרב שלה בלשכתו. מה המדליה עשתה לך?
"הדבר המרכזי הוא הגשמה עצמית. כשעומדים ביעד גדול, המשמעות היא לאו דווקא כספית. תשאל את האנשים במובילאיי איך מרגישים. ברגע שנגעתי בחלום הגלובלי, הגדול, אני מרגישה שלמה. זה מאפשר לחיות את החיים בצורה טובה במישור הרגשי, האישי, עם המון ביטחון".
ארד, שהיתה בשנה שאחרי האולימפיאדה גם אלופת אירופה וסגנית אלופת העולם, פרשה 1994־ב כדי להיות סמוכה לאביה החולה. היא התמודדה שוב באטלנטה ,1996 הפסידה בקרב על הארד וסיימה חמישית. סיימת עם הכרה ציבורית חזקה.
"אבל לא של כוכבת ריאליטי", היא צוחקת. "היתה הכרה גם מצד הציבור וגם מצד מקבלי ההחלטות, שהיו מלאי הערכה ואהבה לדרך".
היא שמה מאחוריה את עולם הג'ודו וקיבלה החלטה לעבור לעולם העסקי. "פתיחת דלתות לא היתה הבעיה, אלא להיכנס לעולם הזה ולחשוב על מה שאהיה, ולא מה שהייתי".
כיום עוסקת ארד ביזמות ובפיתוח עסקי, יועצת לחברות בתחום הגיימינג ולסדרות טלוויזיה לילדים. כבר תשע שנים היא ביחידה לספורט הישגי בווינגייט, וברור לה שמאז הזכייה שלה, עשתה ישראל קפיצת מדרגה ענקית בטיפוח הספורטאים האולימפיים.
לפני משחקי ברצלונה 1992 הקים סגן שר החינוך לענייני ספורט, פנחס גולדשטיין, קרן מענקים לזוכי המדליות הראשונות. גולדשטיין גייס את היהלומן שמחה הולצמן, וחצי מיליון שקל הוקצו לטובת כל זוכה. כשהושגו שתי המדליות של ארד וסמדג'ה, הוועד האולימפי הכפיל את הסכום והעמיד אותו על מיליון שקל. ארד זכרה השבוע שקיבלה מיליון שקל, אבל היא גם הגיעה לברצלונה עם שני נותני חסות - שטראוס ויבואני נייקי לישראל. גם בנק הפועלים היה אז בעניינים, אבל בחר בסוף לתמוך בשייט עמית ענבר.
כשנחתה ארד בנתב"ג אחרי הזכייה, חיכתה לה בשדה מכונית אלפא רומיאו אדומה, מענק מיוחד שהעניקה לה יבואנית הרכב סמל"ת. רק אחר כך התברר לה שהיא תחויב במס הכנסה על 50 אחוז מערך המכונית.
בשלב מסוים במהלך אולימפיאדת בייג'ין ,2008 שחר צוברי נשאר התקווה הישראלית האחרונה למדליה. "כל הישראלים שהיו מועמדים למדליה כבר נפלו", הוא אומר. "מבחינת הוועד האולימפי, הפוטנציאל שלי לבייג'ין היה מקומות ."3־6
לשיוט המדליות, האחרון בתחרות, הוא הגיע מהמקום הרביעי, והיה חייב לעבור אחד משלושת היריבים שהקדימו אותו בדירוג - ניו־זילנדי, צרפתי ובריטי. בתחילת המקצה המכריע היה משוכנע שפסל, אבל כשהקיף את המצוף הראשון, ראה שהוא שלישי וחזק בעניינים. בסופו של דבר, אחרי דרמה בסיום, סיים את המקצה במקום השני, ועלה בדירוג הכללי למקום השלישי.
יעל ארד: "כשעומדים ביעד גדול, המשמעות היא לאו דווקא כספית. תשאל את האנשים במובילאיי. כשנגעתי בחלום הגלובלי, הגדול, הרגשתי שלמה. זה מאפשר לחיות את החיים בצורה טובה במישור הרגשי, האישי, עם המון ביטחון" אריק זאבי: "במרחק הזמן, רק הקרובים זוכרים את הפרטים. בהרבה הרצאות מציגים אותי כאלוף אולימפי, ואני מתקן. אנשים זוכרים כמה פעמים כריסטיאנו רונאלדו היה מלך שערים, או כמה אליפויות הביא? זוכרים אותו כרונאלדו"
כשאני שואל אותו עד כמה שינתה המדליה את חייו, הוא עונה אינסטינקטיבית: "שינתה מאוד", ומסביר: "הייתי ילד אילתי, ואילת זה מקום קטן. אם אתה מתבלט שם, אתה מייד הופך מוכר ומפורסם. כשהתחלתי להגיע להישגים, העיתונות המקומית היתה מלאה בכתבות עלי, כך שעוד לפני המדליה הסתובבתי כספורטאי מוכר, ועם סביבה תומכת.
"ואז זה יצא מהבועה המקומית לכל הארץ. בשנתיים שלפני בייג'ין כבר הייתי עמוק בתחרויות בוגרים, במבחנים לאולימפיאדה. כשעברתי מאילת למרכז, ההתעניינות כלפיי היתה בכל הארץ".
צוברי )34( היה רק בן 22 כשזכה במדליה. הוא אמנם הוביל את המענקים שקיבלו ספורטאי המשלחת, אבל קיבל בסך הכל כ־29 אלף שקל. ההערכה היא שהמדליה הכניסה לו בסופו של דבר יותר מחצי מיליון שקל, שסייעו לו לקנות דירה באילת, והביאה לו חוזה עם רנו, שהעניקה לו רכב חדש למשך שנתיים ושכר שנתי של 230 אלף שקל כפרזנטור.
בשנתיים שאחרי בייג'ין זכה באליפות אירופה, והזכיות והתגמולים אפשרו לו לתחזק תוכניות אימון אופטימליות, ובמקביל, לחיות הרבה זמן בחו"ל וליהנות מחיי רווקות נעימים. הוא התחרה גם בלונדון ,2012 והגיע למקום ה־91.
אחר כך החל ללמוד ממשל ודיפלומטיה במרכז הבינתחומי ("הלימודים היו כדי להרחיב אופקים, ולא לחיות רק מגלישה וספורט. ידעתי שביום שאחרי אצטרך כלים נוספים"). לקח הפסקה כדי להתכונן לריו ,2016 ובאולימפיאדה סיים במקום ה־71. אחריה השלים את התואר. 2018־ב נישא לליאת, וכעבור שנה נולדה הבת ניב. היום הוא מתגורר עם משפחתו ברמת אביב ג'.
באליפות העולם האחרונה בספרד הגיע צוברי למקום ה־41. לפני חודשיים וחצי החליט מאמן נבחרת הגלישה, גור שטיינברג, כי יואב כהן בן ה־12, אלוף אירופה ,2020־ב שסיים חמישי בספרד, נמצא בכושר טוב יותר, והוא ייצג את ישראל בטוקיו. מה חשבת על ההחלטה הזאת?
"התמודדתי עם זה ביני לבין עצמי. ידעתי שברגע שתיפול החלטה לא יהיה טעם להילחם בזה, וזה גם לא יהיה נכון - לא לי, לא ליואב ולא למערכת".
במרכז המסחרי של רמת אביב ג' חלק מהעוברים והשבים מזהים את צוברי, ואחרים לא. "אני לא כזה מפורסם היום כדי שזה יגרום לי לאבד את הפרטיות, ואני ממש אוהב את זה. מצד שני, אני גם אוהב שמזהים אותי, אומרים לי 'מחזיקים לך אצבעות' ומבקשים סלפי, אבל במינון מרוסן".
צוברי נזכר שחלק מהחוויה הגדולה באולימפיאדה היא האפשרות לפגוש בכפר האולימפי את האגדות הגדולות ביותר. הוא ראה בבייג'ין את רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' מהטניס, וגם את שאראס, לשעבר מכבי ת"א ונבחרת ליטא בכדורסל ("הוא אפילו זיהה אותי").
באולימפיאדה הקרובה יהיה פרשן בערוץ הספורט, אבל הפנטזיה הגדול שלו היא לחזור למכורתו, אילת, להשתלב במועדון השיט, לקבל תפקיד ניהולי. לפני זה הוא יצטרך לשכנע את ליאת, בעברה יועצת פרלמנטרית והיום בכירה בחברה בת של אשטרום, לעבור לדרום. תפקיד ניהולי זה גם ראשות עיריית אילת?
"אני לא פוסל שום דבר. כרגע טוב לנו במרכז, ואני דואג שהילדה תלך הרבה יחפה, כמו שאני הייתי הולך פעם".
חמש שנים אחרי שעלה לישראל לבדו מאוזבקיסטן, ייצג מיכאל קולגנוב את ישראל באולימפיאדת סידני. הוא השאיר מאחוריו את הוריו ואח אחד, וחווה שנות קליטה לא פשוטות. בשבוע שעבר הוא סיפר לכתבנו ניר וולף איך נאלץ עם בואו לארץ להתאמן בנחל הקישון המלוכלך, ואיך היה קרוב להתייאש. אבל לאוסטרליה הוא כבר הגיע כמועמד למדליה ועם לחץ ציבורי גובר, לאחר שקצר הישגים יפים באליפות העולם.
קולגנוב בן ה־62 הוביל את המקצה ל־005 מטר בסידני כמעט לכל אורכו, אבל התעייף לקראת הסיום, והגיע למקום השלישי. כמו יעל ארד, גם הוא סירב בהתחלה להתנחם, כי הרגיש שהיה שווה את הזהב. אבל קבלת הפנים בישראל, השיחה מראש הממשלה אהוד ברק ותשומת הלב שקיבל ריככו את האכזבה היחסית.
הוא נשאר להתאמן ולהתחרות, השתתף באולימפיאדת אתונה ובאולימפיאדת בייג'ין, אך התקשה לשחזר את הישגיו מסידני, ופרש. הוא נפרד מהחוויה האולימפית שלו ,2008־ב כשנשא את הדגל הישראלי בטקס הפתיחה בבייג'ין. התהילה שלו הלכה והתעמעמה, אולי כיוון שלא היה יליד הארץ, ולא היו לו משפחה תומכת וחיבורים מסועפים שימנפו את הקריירה שלו, ואולי בגלל החיים בצפון, הרחק מהמרכז העשיר, שבו קורים דברים.
היו לו חיבורים למפלגת ישראל ביתנו, והעסקנים שם הבטיחו לו להקים את ענף השיט בטבריה, תמורת ריצה למועצת העיר. בחירתו למועצה דווקא חסמה אותו באפשרויות פרנסה. ח"כ פאינה קירשנבאום סידרה לו עבודה כרכז סטודנטים בעמותת "איילים", אבל כסף הוא לא ראה מזה. באותה עת כבר היו לו שני ילדים, והוא מצא את עצמו עובד כמציל בחופי הכנרת.
מבין כל המדליסטים הישראלים, קולגנוב לא הצליח להתרומם באמת לתודעה הציבורית, וקורות חייו השאירו אותו כמעט אלמוני. הוא לא כיכב בקמפיינים פרסומיים, וההערכה היא שהמדליה הכניסה לו כ־001 אלף שקל בסך הכל. "כל המדליות שזכיתי בהן לאורך הקריירה מאופסנות בשקיות בארון, גם זאת מהאולימפיאדה", אמר לנו. "אני חושב שבגיל 67 אשלח אותה לביטוח לאומי בישראל, אולי אוכל לקבל עליה איזו תוספת של 300-200 שקל לפנסיה שאין לי".
את אריק זאבי )44( פגשתי באזור מגוריו בצפון ת"א. הוא בדיוק חזר ממיונים של ילדים לבייבי שלו, מועדון הג'ודו מכבי רפאל ת"א, שזכה השנה באליפות ישראל לקבוצות עד כיתה ו', והשיג הכי הרבה מדליות עד כיתה ח'. במועדון שלו מתאמנים כ־09 ספורטאים מכיתה ג' ומעלה, שמגיעים מחוגי ג'ודו בצהלה, בבלי, אפקה, וכו'.
לזאבי יש גם בית ספר לג'ודו בהדר יוסף עם 70 ילדים, ואת זה הוא עושה כבר יותר משלוש שנים אחרי שסיים לאמן את נבחרת הקדטים. עבודתו עם הקדטים הופסקה על ידי איגוד הג'ודו בעקבות עימות מתוקשר עם מאמן הנבחרת, אורן סמדג'ה. אבל כשמדברים איתו, הוא עוסק לגמרי בעתיד, ולא במה שהיה. וגם אחרי כל השנים, ההישגים והתארים, מדהים לראות את הברק שיש לו בעיניים כשהוא מדבר על ג'ודו. מדליה אולימפית זו אובססיה ישראלית?
"בתודעה, כל ספורטאי מרגיש שהוא צריך מדליה אולימפית בשביל החותמת הסופית. לי קורזיץ היתה ארבע פעמים אלופת עולם, ולא הצליחה להשיג מדליה אולימפית. אליפות עולם היא יותר חזקה מבחינה מקצועית, אבל לאולימפיאדה יש ההילה המיוחדת שלה - התחרות יותר גדולה, יש תקשורת ועיתונאים מהארץ שלך שבאים לסקר מקרוב, ויש חשיפה אדירה לענף שמקבל בקושי שורה בעיתון לאורך הרבה זמן".
זאבי נגע במדליה בסידני ,2000 אבל סיים חמישי לאחר טעות שיפוט. לאתונה 2004 הגיע כשהוא פייבוריט לזהב, אחרי שהיה שלוש פעמים אלוף אירופה. אתה זוכר את הלחץ אצלך להשיג מדליה? "המון לחץ. כמה חודשים לפני אתונה היתה לי דלקת בעין, והיא עברה לי חודש אחרי האולימפיאדה, כשהייתי בהודו והלחץ ירד. אם תסתכל טוב, תראה אותי
אורן סמדג'ה: "אולימפיאדה היא אירוע דרמטי בחיים של ספורטאי, אפילו טראומטי. אם זכית, זאת התגשמות של חלום, שאתה לא מבין את המשמעות שלו עד לאותו רגע. ואם לא, יש תחושות לא פשוטות של פספוס ואכזבה" גל פרידמן: "היו לי חלומות לנצח באולימפיאדה ולהיות אלוף עולם. את שניהם הגשמתי. היה לי חלום להקים משפחה ושיהיו לי ילדים. הגשמתי אותו. היום אני נשוי ואב לארבעה. אני יודע שפרשתי בשיא. מיציתי"
אחרי ההדחה מאליפות העולם לפןני חודש, כתב אורי ששון באיןנסטגרם: "האם אןני מסוגל להביא עוד מדליה בטוקיו? ברור שכן, ושום הפסד בדרך לא יזיז אותי מהמטרה הסופית. אין ברירה אחרת מבחיןנתי, ואןני בוחר לקום למטרה הכי גדולה בחיי כרגע" ירדן ג'רבי: "כשפורשים מעןנף אולימפי אין דמי אבטלה, אין חל"ת. יוצאים עם משכורת אפס, ואתה צריך להמציא את עצמך מחדש. לא היה לי 'פלאן בי', ולא ידעתי מה לעשות. רק ידעתי שבג'ודו אןני לא אהיה, כי אין לי מוטיבציה"
על הפודיום עם עין חצי עצומה. היה עלי לחץ שהתבטא בכובד, לא הרגשתי טרי, משקולות על הכתפיים. אתה זוכר את הגמר של מונדיאל ,1998 ברזיל־צרפת? רונאלדו, שהיה הכוכב של ברזיל, קרס נפשית, ואני לא הבנתי מה הוא קורס פתאום. כשהייתי באתונה חשבתי עליו, והבנתי איך ההרגשה כשכל העם יושב עליך".
זאבי לא התכוןנן להסתערות של הישראלים על היציעים של אולם הג'ודו באתונה. בתרבות האולימפית לא ממש מקובל שאוהדים ייסעו במיוחד כדי לעודד ספורטאי מסוים, אבל הישראלים מילאו את היציעים עם דגלים ותפאורה ססגונית, והלחץ עלה עוד יותר, והשפיע עליו בשני הקרבות הראשונים.
ברבע הגמר הוא התמודד מול יריב דרום־קוריאני. "אחרי חצי דקה אני מפיל אותו", הוא חוזר לקרב ההוא. "השופט הספרדי קבע איפון, אבל שני שופטי הצד שינו את ההחלטה לווזארי. המשכתי להוביל בקרב, אבל דקה לסוף נפלתי על צד הבטן. שופט אחד שרק ווזארי, שני שופטי הצד שינו לאיפון. אולי זה רק מקרה, אבל נשיא איגוד הג'ודו העולמי באותם ימים היה טייקון קוריאני".
זאבי התאושש וזכה בארד. במשך שישה ימים הוא נהנה מתהילת המדליה היחידה באולימפיאדה, עד שבא גל פרידמן וזכה בזהב.
"בסוף, במרחק הזמן, רק הקרובים זוכרים את הפרטים. בהרבה הרצאות מציגים אותי כאלוף אולימפי, ואני מתקן אותם. אנשים זוכרים כמה פעמים כריסטיאנו רונאלדו היה מלך שערים, או כמה אליפויות הביא? זוכרים אותו כרונאלדו". הספונסרים זרמו אחרי המדליה? "היו חברות גדולות שפרסמו שהן תמכו בי ונתנו לי כל מיני מתנות. בתכלס לא קרה כלום, אבל רפי עגיב, הסוכן שלי, לא התבייש והתקשר לכל החברות שהתגאו בי, וביקש את המוצרים עבורי. ככה קיבלתי מיטה נהדרת מהולנדיה, וג'ונסון אנד ג'ונסון שלחו לי חבילה קוסמטית באלפי שקלים, שלא היה לי מה לעשות איתה ונתתי כמתנות לידידות".
ההערצה והאהבה לזאבי, אז רווק מבוקש, התעצמה אחרי המדליה. באחד מאתרי האינטרנט הוא ניצח את דיוויד בקהאם בסקר מיהו הספורטאי הסקסי בעולם. הספונסרית המרכזית שלו, חברת הביטוח מגדל, העניקה לו תמיכה חודשית של כ־02 אלף שקל, הוועד האולימפי נתן לו מלגה פלוס רכב, והוא הרגיש מיליונר. ההערכה היא ש"מגדל" השקיעה בזאבי כשני מיליון שקל לאורך השנים.
הוא זוכר עד היום את העיתון שבו היה יוסי בניון מרוח על השער עם שיער ירוק, והוא - שזכה באליפות אירופה - קיבל בקושי שתי שורות. "המקצועות האולימפיים בקושי היו אז בתודעה. לא היתה קורלציה בין המאמץ וההישגים שלי לבין החשיפה התקשורתית. זה היה מתסכל מאוד".
הסיום המר של הקריירה שלו הגיע 43 שניות מפתיחת הקרב הראשון בלונדון ,2012 מול יריב גרמני שאותו ניצח עד אז ארבע פעמים.
"הייתי אלוף אירופה מכהן, והפסדתי לאחד שהמאזן שלי מולו היה .1:4 נכשלתי. אבל לאט־לאט הבנתי שאנשים מזדהים עם סיפור של אכזבה, ועם צמיחה מכישלון. רבים פוחדים לרדוף אחרי החלום שלהם, כי הם חוששים להיכשל".
בסופו של דבר, הסיפור של זאבי אפשר לו להתפתח בתחום העיסוק שלו, ולהרחיב את החשיפה. היום הוא מעביר כ־51 הרצאות בחודש לארגונים, חברות גדולות ומפקדים בצבא. הוא מחזיק מועדון ג'ודו משגשג, נשוי ואב לשלושה, ומסתובב כל הזמן עם חיוך גדול על הפנים.
אורן סמדג'ה )51( זכה במדליה האולימפית השנייה של ישראל ביום שישי, למחרת זכייתה של יעל ארד. חברים עיתונאים שהיו בברצלונה מספרים, שבאותו ערב נסעו כל העיתונאים למשחק של נבחרת הדרים־טים של ארה"ב בעיר בדאלונה, כי אף אחד לא ידע מי זה סמדג'ה, וגם בנבחרת לא דיברו על אופציה של זכייה. אבל סמדג'ה טרף את הקלפים, ניצח בששת הקרבות שלו במהירות שיא, וגרם לכל התקשורת הישראלית לתפוס מוניות ולדהור חזרה לכפר האולימפי, כדי להבין איך נולדה לישראל מדליה שנייה בן־לילה.
אולי זו הסיבה שסמדג'ה, בניגוד למשל לארד ולזאבי, לא ניהל רוב הזמן יחסים נינוחים עם התקשורת, שבדרך כלל נותנת יחס VIP למדליסטים האולימפיים. הוא טען לאורך שנים שקיבל יחס פחות מפרגן, למרות שכבר יותר מעשור הוא מאמן את נבחרת הג'ודו ונחשב בעל בריתו של האיש החזק בענף, יו"ר האיגוד משה פונטי. בשנים האחרונות השלים תואר בניהול ספורט בווינגייט. סמדג'ה הוא הישראלי היחיד שהביא מדליה אולימפית גם כמתחרה וגם כמאמן (עם חניכו אורי ששון בריו).
הוא גדל באופקים, ואביו מוריס אימן אותו בעצמו והעמיד בפניו דרישות וציפיות עד השמיים. עד כדי כך, שכשחזר מברצלונה ,'92־ב שאל האב את הבן "למה רק ארד". באליפות העולם ביפן 1995־ב זכה סמדג'ה במדליית הכסף, והיה מועמד חזק למדליה באולימפיאדת אטלנטה. אבל שם הודח בסיבוב השני. 1996־ב התחיל לפתח את קריירת האימון.
שתי הזכיות של הג'ודאים בברצלונה העניקו לענף דחיפה ציבורית אדירה, ואלפי ילדים ובני נוער נהרו ללימודי ג'ודו. סמדג'ה היה עבורם מנטור גדול שעשה את הלא ייאמן, והכריזמה החזקה שלו על המזרן עשתה את שלה. אחרי שפרש הקים מרכז ג'ודו גדול באבן יהודה, ומאז ינואר 2010 הוא מאמן את הנבחרת.
מבחינתו, ההצלחות הגדולות של חניכיו - מדליית הארד של ששון בריו, הזכייה של שגיא מוקי בזהב באליפות העולם ביפן לפני שנתיים, והזהב של פיטר פלצ'יק באליפות אירופה ובגרנד סלאמים באבו דאבי ובפריז - הן המשך ישיר למה שקרה לו בברצלונה לפני 29 שנה.
השבוע, רגע לפני שטס לטוקיו, כתב סמדג'ה בפייסבוק על האולימפיאדה החמישית שלו, ועל חניכיו - אורי ששון, שגיא מוקי, פיטר פלצ'יק, טוהר בוטבול, לי קוכמן וברוך שמאילוב, שאותם הוא מגדיר "החבורה הטובה ביותר בספורט הישראלי". "גם אני מכין את עצמי פיזית ומנטלית", כתב. "אני יודע שכולנו, הספורטאים והצוות, הולכים לעלות על רכבת הרים מטלטלת, עם תהפוכות רבות וקשת מגוונת של רגשות. אני יודע שלאורך ימי התחרות לא אשן הרבה, וב־42 ביולי, כשיעלה הג'ודאי הראשון של הנבחרת על המזרן בבודוקאן, אולם התחרויות בטוקיו, הדופק שלי יעלה כאילו אני על המזרן.
"אני יודע איך ההרגשה לעלות על המזרן האולימפי, כשמדינה שלמה מחזיקה לך אצבעות ומאמינה בך. תמיד תהיה התרגשות במעמד הזה, ולא חשוב כמה ניסיון יש לך, וכמה תארים יש לך.
"אולימפיאדה היא אירוע דרמטי בחיים של ספורטאי, אפילו טראומטי. אם זכית, זאת התגשמות של חלום, שאתה לא מבין את המשמעות שלו עד לאותו רגע. ואם לא זכית, יש תחושות לא פשוטות של פספוס ואכזבה. יש לנבחרת הג'ודו שישה קליעים בקנה, ולכל אחד יש אפשרות אחת לפגוע בול במטרה. אני בטוח שהם יעשו הכל כדי להתעלות על עצמם ברגע האמת, להילחם עד הנשימה האחרונה ולייצג את המדינה בדרך הטובה ביותר".
דווקא גל פרידמן ,)45( יחיד הסגולה שמחזיק בשתי מדליות, מהן אחת מזהב, הוא הפחות תקשורתי מכל המדליסטים הישראלים. הוא גר בקיבוץ שדות ים שליד קיסריה, הֶמכה של ענף השיט,
שחר צוברי: "אני לא כזה מפורסם היום כדי שזה יגרום לי לאבד את הפרטיות, ואני ממש אוהב את זה. מצד שני, אני גם אוהב שמזהים אותי, אומרים לי 'מחזיקים לך אצבעות' ומבקשים סלפי, אבל במינון מרוסן" מיכאל קולגנוב: "כל המדליות שזכיתי בהן בקריירה מאופסנות בארון, גם זאת מהאולימפיאדה. אני חושב שבגיל 67 אשלח אותה לביטוח לאומי בישראל, אולי אוכל לקבל איזו תוספת של 300-200 שקל לפנסיה שאין לי"
רחוק תודעתית מהמרכז התקשורתי. ולא נראה שזה חסר לו. בב02 השנים האחרונות הוא הפך להיות טבב עוני, והצליח לקחת לשם גם את בתו הבכורה אלה.
2005בב נגנבו שתי המדליות האולימפיות מבית הוריו בפרדס חנה. מדליית הזהב נמצאה על ידי ילדה ביער באזור פורידיס, מדליית הארד לא נמצאה עד היום. "כל הזמן שואלים אותי אם יש חדש, אבל זה לא שמישהו מחפש אותה", אמר פרידמן השבוע לכתבת "שישבת", שיר זיו. "בשבילי זה לא משנה, זה היה נחמד רק כדי להראות לילדים ולנכדים, כי בסוף זו חתיכת מתכת. לא לקחו לי את ההישג".
אחרי שפרש משיט עסק פרידמן באימון, אבל עזב, כי הרגיש מתח יותר גדול מאשר כשהתחרה בעצמו. האחריות על אחרים הכריעה אותו.
"אנשים נוטים להישאר באזור הנוחות שלהם, לצאת לתחום חדש זה קשה", הוא אומר, "אבל אתה מרוויח דברים אחרים. אני יצאתי מאזור הנוחות שלי. הייתי בתחום אופני שטח ואופני כביש, השתתפתי בהרבה ענפי ספורט. אני עדיין רוכב, אבל מעט. כל הזמן לומד משהו חדש ומחליף תחומים. עסקתי בצילום, אני ממשיך לצלם וגם עוסק בתחום החדש שלי, הכב שרת מטיסי רחפנים.
"היו לי חלומות לנצח באולימפיאדה ולהיות אלוף עולם. את שניהם הגשמתי (פרידמן זכה באליפות העולם ;2002בב א"פ). היה לי חלום להקים משפב חה ושיהיו לי ילדים. הגשמתי אותו. היום אני נשוי (למיכל, אדריכלית), ואב לארבעה (שתי בנות ושני בנים, גילאי שלוש וחצי עד .)12 אני יודע שפרשתי בשיא. מיציתי.
"יוצא לי לדבר די הרבה עם אנשים ברחוב. כשב מזהים אותי, אומרים לי 'תודה רבה', 'איך שימחת אותנו' ו'כל הכבוד, אנחנו גאים בך'. אנשים זוכרים ממש איפה הם היו בזמן ששודר הגמר באתונה, איפה זה פגש אותם. זה מרגש".
ירדן ג'רבי חושבת שישראל תחזור מטוקיו עם שתיים או שלוש מדליות, מהן שתיים מהענף שלה. כן, היא מתגעגעת לתחרויות, לאווירה, לאדב רנלין, לפרפרים בבטן. לא, היא ממש לא מתגעגעת לאימונים. "אם היו מוצאים פתרון של תחרויות בלי אימונים, הייתי חוזרת", היא אומרת.
ג'רבי )32( זוכרת את היום ההוא בריו הכי לטוב בה, למרות שהתחיל לא קל. 22" שנים של קריירה התנקזו בסוף ליום אחד, שהיה מאוד מורכב. בסיבוב הראשון קיבלתי יריבה קובנית קשה. ברבע הגמר התמודדתי מול ברזילאית, והיה שם שיפוט די לא הוגן, היה סיכוי גבוה שזה ייגמר שם. אבל הצלחתי להתעלות מנטלית, ובהמשך ניצחתי בנות חזקות. בקרב על הארד הורחק המאמן שלי, שני הרשקו, כי השופטים טענו שהוא נתן לי הוראות במהלך הקרב, ולא בזמן עצירת הקרב, כמקובל.
"זה נכון שהייתי רוצה זהב באולימפיאדה, אבל עברו מאז חמש שנים, וכבר עברתי את השלב הזה. אני שלמה ומאושרת".
"מלאנוקס" ובCAL תמכו בה בכל התקופה לקראת ריו במאות אלפי שקלים, והיו אמורות לתמוך בה גם בטוקיו, אבל לג'רבי היו תוכניות משלה. הפרישה שלה מג'ודו, בתחילת אוקטובר ,2017 היתה תהליך. אחרי אולימפיאדת ריו היא עברה ניתוח במרפק וניב תוח בעיניים, ממש טיפול עשרת אלפים, כדי לחזור להתאמן כמו שצריך.
"התאמנתי והכל היה כיף, אבל אחרי תקופה חזב רתי לשגרה של שני אימונים ביום, ראיתי את אותן בנות, עשיתי את אותם מחנות אימונים. ידעתי שאני צריכה להציב לעצמי מטרה חדשה, וזו היתה אליפות אירופה, באפריל 2018 בתל אביב. רציתי להופיע מול הקהל הישראלי.
"ואז התחלתי להרגיש שאין לי כוחות לקום כל יום בב6 בבוקר כדי להגיע לקצה גבול היכולת בכל אימון. זה ממש לתת פקודה למוח, והרגשתי שאני לא מצליב חה. המוטיבציה ירדה, והאש דעכה. הבנתי שאת כל מה שרציתי השגתי כבר - מדליה אולימפית, אלופת עולם, עשרות מדליות, וספורטאית השנה בישראל". ידעת מה תעשי ביום שאחרי?
"כשפורשים מענף אולימפי אין דמי אבטלה, אין חל"ת. יוצאים עם משכורת אפס, ואתה צריך להמב ציא את עצמך מחדש. הייתי צריכה לחשוב במה אני טובה. לא היה לי 'פלאן בי', ולא ידעתי מה לעשות. רק ידעתי שבג'ודו אני לא אהיה, כי אין לי מוטיבציה".
עד כמה היכולות הגבוהות שלך בג'ודו הכשירו אותך להצליח במשימות הפיזיות והמנטליות ב"הישרדות", שם סיימת במקום השלישי?
"כל המהות שלי באה מהג'ודו. כוח רצון, נחישות, איפוק, סבלנות, ודברים שלמדתי ביומיום. לכן הג'ודו הוא כל כך מיוחד ומדהים. זה בא מהתרבות היפנית: יפנים, כשהם אומרים שלום, הם קדים אחד לעבר השני, ממקום של כבוד - כבוד למאמן וכבוד לזולת. אלו הערכים שגדלתי עליהם. כל המכלול הזה בא לידי ביטוי ב'הישרדות': איך להסתכל על דברים, סבלנות ברגעי משבר, ואיך להילחם במשימות כאילו אין מחר. זה הכל מהג'ודו".
עכשיו היא חיה בפורטוגל ועובדת שם בעסקי נדל"ן. "חוץ מזה, המצאתי קורס דיגיטלי לחוסן מנב טלי לילדים, שנקרא 'הכוח במוח', ואני מקבילה בו את המוח לשריר. אני מקווה גם לפתח דברים חדשים, וחיה את הרגע. בסופו של דבר, הכלים שרכשתי בסב פורט גורמים לי להאמין ולדעת שאני צריכה לעבוד קשה עבור המטרות שלי, ואם אני עובדת קשה, אני יכולה להשיג אותן". בפורטוגל לא עוצרים אותך כל רגע ברחוב לבקש חתימה או סלפי. "נכון. לא מכירים אותי שם. כשאני חוזרת לישראל אין אנונימיות, וזה בסדר. כרגע אני בצילומי העונה החדשה של נינג'ה ישראל, כפרשנית. נכנסתי ללמוד את הנושא בצורה יסודית, וזה מרגש אותי".
אורי ששון, המדליסט היחיד שיתחרה בטוקיו, מגיע למשחקים במצב לא אופטימלי, שלא דומה כלל לזכייה שלו בארד בריו .2016 בהתחשב במצבו הפיזי ובהכנה הבעייתית, אפשר לומר שזכייה שלו במדליה תהיה הפתעה גדולה לטובה. לפני חודש, בהכנה החב שובה האחרונה, אליפות העולם בבודפשט, הודח ששון כבר בקרב הראשון על ידי יריב מקזחסטן כשהוא ספג שלושה עונשים בדרך להפסד ונראה עייף אחרי הליך כירורגי שעבר לפני היציאה לאליפות. בפברואר 2019 הורידה אותו היחידה לספורט הישב גי מסגל הזהב, כיוון שלא השיג מדליות באליפויות העולם או באליפויות אירופה במשך שנתיים. בשל כך קוצצה המלגה החודשית שלו 8,500במ שקלים בחודש .6,000בל מאמנו אורן סמדג'ה לא אהב את ההחלטה על הקיצוץ ואף דאג להעביר את מורת רוחו בפוסט בפייסבוק, אבל הודה לבנק יהב, הספונסר של ששון, על התמיכה, וכן לאיגוד הג'ודו שהחליט להשלים את סכום הקיצוץ. נוסף על כך, תקופת הקורונה שגרמה לביטול תחרויות ולאי ודאות, גרמה לששון לחפש את עצמו גם בכיוונים אחרים, וכך מצאנו אותו מופיע בתור פלאפל בתוכנית "הזמר במסכה". אובייקטיבית, המשימה שלו באולימפיאדה תהיה קשה, כי כל המתחרים הגדולים במשקל שבו הוא מתחרה (מעל 100 ק"ג) - טדי רינר הצרפתי, הרסוואה היפני ורפאל סילבה שזכה איתו בארד - ישתתפו גם הפעם. נוספו להם גם מתחרים קשים במיוחד, וביניהם אלוף העולם מגאורגיה גוראם טושישווילי, והאלוף האוליב מפי עד 100 ק"ג מריו לוקאש קרפאלק הצ'כי, שעלו משקל ויתחרו בקטגוריה של ששון. אחרי ההדחה מאליפות העולם לפני חודש, כתב ששון בחשבון האינסטגרם שלו: "האם אני מסוגל להביא עוד מדב ליה בטוקיו? ברור שכן, ושום הפסד בדרך לא יזיז אותי מהמטרה הסופית. אין ברירה אחרת מבחינתי, אני בוחר לקום לעבר המטרה הכי גדולה שלי בחיים כרגע, המטרה שהיא על גבול העלבאנושית". Aviadp65@gmail.com