דייויד סלע 70 שנים אחרי
ראש הממשלה דוד בן־גוריון מציג את תוכנית "מפעל השיכון העממי". אז מה באמת השתנה ב־07 שנה?
ביולי 1951 התברר שמתחילת השנה הקימה הסוכנות היהודית 27 יישובים חדשים בלבד, לעומת 250 שהוקמו במהלך .1950-1949 כ־331 אלף עולים חדשים הבינו שפתרונות לשכנם מחוץ למעברה לא נראים באופק.
ראש הממשלה דוד בן־גוריון הבין מייד את הסכנה האלקטורלית. אחרי הכל, בין הבחירות הראשונות, שנערכו בינואר ,1949 לבין השניות, שתוכננו לסוף יולי ,1951 הצטרפו כ־021 אלף בעלי זכות בחירה חדשים מקרב העולים, ובן־גוריון חשש שהם עלולים להגיע ממורמרים לקלפי.
באמצע יולי 1951 פרסם משרד העבודה תוכנית "חדשה" בשם "מפעל השיכון העממי". עשרות אלפי חוברות הודפסו בן־לילה ונשלחו לכל ראשי מפא"י, שהיו אמורים להופיע מדי ערב בהרצאות במעברות, עד יום הבחירות. לנואמים ניתנו הוראות "בימוי", שלפיהן עליהם לפתוח את ההרצאה במשפט הדרמטי "בעיית הדיור בישראל כה גדולה - עד שאנשים לא יוכלו להתחתן כאן!" ואז, אחרי הפסקה מתוחה של כמה שניות - נדרש הנואם לשלוף את החוברת, לנפנף בה לעיני העולים, ולזעוק: "תוכנית השיכון החדשה של בן־גוריון תפתור את הבעיה!"
עורך "מעריב", עזריאל קרליבך, תקף את ראש הממשלה, בכותבו ש"בן־גוריון מוכר לנו דופליקטים (העתקים) של אותה תוכנית שפרסם כבר לפני חודשיים. לא בשיכון עממי עסקינן, אלא בשיכון ערמומי".
ב־32 ביולי ,1951 שבוע בדיוק לפני יום הבחירות, יצאה הודעה ממשלתית שהזמינה את הציבור "לבוא לתחנות ברחבי הארץ ולהירשם לתוכנית השיכון העממי". כבר למחרת נרשמו לתוכנית כ־11 אלף אזרחים, מבלי שידעו כלל את פרטיה, ובכל אחד מהימים עד הבחירות נצפו תורים ארוכים בכל תחנות ההרשמה. עד אמצע שנות ה־05 נבנו במסגרת מפעל השיכון העממי 53 אלף דירות. בעקבות התוכנית, אגב, שמרה מפלגת השלטון, מפא"י, על כוחה בבחירות לכנסת השנייה.