שיר זיו מתי בפעם האחרונה
היא גאה בזהות המזרחית )"הוריי ויתרו עליה כדי להשתלב, בקושי עשו מימונה"(, מדברת באומץ על טיפולי הפוריות שהחלה, וחולמת להיות שגרירה במרוקו, שם ביקרה 35 פעמים )"קודם אהיה שרה"(. ראש עיריית ירוחם טל אוחנה גרה עם ההורים ויוצאת לדייטים במדבר
ראש עיריית ירוחם, טל אוחנה, בשיחה אינטימית על פוריות, דייטים, פמיניזם וקריירה
מתי בפעם האחרונה הקשבת לעצה מועילה במיוחד?
"יש סביבי אנשים מעוררי השראה שאני לומדת מהם יום יום ושעה שעה, והם הצוות המסור שזכיתי בו. יש אנשים שאני נושאת אליהם עיניים, כמו מרים פרץ, שהיא דמות גדולה של השראה בחיי. נפגשנו כשהיא באה לניחום משפחה של מורה מירוחם שבנה נהרג באסון במירון, והיא אמרה לי 'משברי החיים של אדם הם לא גורל, הם ייעוד'. במקום האמוני שלי, המשפט הזה חיבר אותי לשליחות הציבורית שאני עושה ולדברים שאני חולמת לעשות. "בסוף, מה שנותן לי כוח לקום כל בוקר מלאת תשוקה ובידיעה שהחיים שלי מלאים בערך ובמשמעות, זו חוויה של מלאות. אני רוצה לזמן לכל אדם ביישוב שלי את אותה חוויה ואני ראש העיר היחידה שרוצה למדוד הצלחה בתפקיד על פי מדד האושר של התושבים. אני מאמינה שאם נפעל נכון במדדי איכות החיים והמוביליות החברתית, האנשים אצלנו יהיו שמחים ומאושרים".
מתי בפעם האחרונה פגשת את המשפחה?
"אני גרה ביחידת דיור ליד ההורים וזה מאוד נוח לי. אני נהנית משני העולמות, גם מהקרבה ומהפינוקים וגם ממקום שלי ומפרטיות. בשבת האחרונה כולם היו אצל אמא ואבא, אני והאחים שלי עמרי, שירה, שקמה ושקד. הם באים אחת לחודש ומשתדלים לתאם ככה שכולנו ניפגש. שירה ושקד גרות בתל אביב, וגם עמרי גר שם עד לא מזמן. אני לא אדם עירוני, וכשאני מגיעה אחת לשבוע לתל אביב אני שואלת את עצמי איך אנשים שורדים את זה. האחים שלי לא מוכנים לזוז ממרכז ת"א, הם אוהבים את חוויית העירוניות הזו, שאצלי יש לה פחות ערך. אני אוהבת את המדבר, את הירוק ואת השקט, פעם בשבוע אני שמחה להגיע לת"א, לנשום אוויר מגדלים ולחזור. "גדלתי בבית שבו לא שמעתי על אפליה או קיפוח. תמיד אמרו לנו שהגענו לארץ הקודש מתוך ציווי התורה שצריך לעלות לירושלים, וכשהגענו למדבר נישקנו את האדמה ואמרנו תודה לקדוש ברוך הוא. לא היה לאיש מהמשפחה שלי רע במרוקו, ועדיין היה בהם רצון לעלות לארץ. ההורים שלי נולדו במרוקו, אני הדור הראשון שנולד בארץ והסבתות רבתות שלי קבורות בירוחם".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הזהות שלך?
"הזהות המזרחית שלי מאוד דומיננטית. בשונה מדור ההורים, אנחנו מוצאים הרבה גוון ועומק בתרבות, בהלכה ובמסורת של יהדות מרוקו, שנמשכת לאורך אלפי שנים, ואנחנו מספיק גאים וחזקים לשים אותה בקדמת הבמה בלי להתנצל. אני חושבת שבהרבה מובנים אנחנו חיברנו גם את ההורים בחזרה לשורשים האלה. אבא שלי, בגיל ,64 בחר לכתוב תזה על יהדות מרוקו. לא היה לו תואר ראשון ועכשיו הוא בדרך לדוקטורט, ואני מרגישה שיש לזה קשר למסע שלי. השורשים לא היו נוכחים, אפילו מימונה בקושי עשינו. ההורים שלנו היו צריכים להוכיח שהם השתלבו, וויתרו על כל סממן שייחד אותם. אבא שלי למד בשדה בוקר והיה מחכה לפגוש את בן גוריון. הסביבה לא עודדה אותו לחקור ולבטא את הזהות שלו".
מתי בפעם האחרונה התנתקת מהנייד?
"בשבת. שבתות הן הזמן היחיד שלי בלי הנייד, ואולי בחמש השעות שאני ישנה בלילה. חוץ מזה אני מחוברת היטב. יש ישיבות ארוכות שבהן אני לא קרובה לנייד וחשה התקף חרדה קל. בשישי, סמוך לכניסת השבת והכי קרוב להדלקת הנרות, אני מנסה להתנתק מהנייד. במוצאי שבת אני אומרת 'ברוך אתה השם המבדיל בין קודש לחול', ונכנסת להתעדכן מה קרה. זה המצב רק כמה חודשים, בקורונה הייתי זמינה גם בשבתות ובחגים, מקבלת עדכונים על חולים חדשים ומסייעת לצוותים שלי בכל דבר. רק בחודשים האחרונים אני חוזרת לשגרה הטובה שאני יכולה להיות 25 שעות בלי נייד".
מתי בפעם האחרונה לקחת חופש אמיתי?
"באוקטובר ,2019 אחרי שנתיים שוחקות ואינטנסיביות, נסעתי לפסטיבל האנדלוסי במרוקו. זו היתה הפעם השלישית שלי בפסטיבל, ובאוקטובר הקרוב אני מקווה שאוכל לנסוע שוב. הייתי במרוקו 35 פעמים, המדינה הזו היא הבית הראשון שלי וזכיתי גם לעבוד שם. "הפעם הראשונה שלי במרוקו היתה ב ,2008 כשהצטרפתי עם חברה לטיול מאורגן שבו היינו כמובן הכי צעירות. בפעם השנייה כבר לקחתי את כל הסטודנטים שלי מירוחם ומנתיבות למסע מיוחד תחת הכותרת 'בבואנו לעצב את העתיד בעיירות הפיתוח שלנו, בואו נראה איפה הכל החל'. זה היה מסע של כמה שבועות, שגרם לי לרצות לקחת אחריות דווקא בבית שלנו, בניגוד לכל מה שהורגלנו אליו, שאם אתה מוכשר ומסוגל - עליך ללכת להגשים את עצמך בחוץ. "קיבלתי החלטה לחזור לירוחם ל 100 אחוז מהזמן שלי. הפכתי למנכ"לית עמותת 'צעירים ירוחם' ואחר כך נבחרתי לסגנית יו"ר המועצה, כשאף אחד לא ידע שזה היה בהתנדבות. התפרנסתי מתנועת עלייה שהקמתי עם מרים לסר במרוקו והעלתה לארץ 100 צעירים שסיימו שם י"ב. אני מאוד מחוברת לקהילה הזו, אירחתי אצלנו את השגריר בחגיגות המימונה ויש לי חלום להיות השגרירה במרוקו, אחרי שאהיה שרת הרווחה או הכלכלה".
מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל רופא?
"בימים אלה אני מבקרת לא מעט. אני מסוג האנשים שלא היו שנים אצל רופא, לא זוכרת מתי לקחתי חופשת מחלה, אבל לפני שנה התחלתי תהליך של שימור פוריות, ובן לילה הייתי צריכה לו"זים אחרים של בדיקות דם ותורים לרופאים. אני עטופה באחיות וברופאים מקומיים, שהופכים את החוויה לנעימה הרבה יותר. אני בדיוק שנה אחרי תחילת התהליך, ומודה לקדוש ברוך הוא על התוצרים. אמא שלי אמרה לי 'עשרים שנה לא היית במרפאה, ופתאום צמצמת את הפער בשנה'. "אני מאוד רוצה להיות אמא ומקווה שבשנה הקרובה אהיה. טיפולי פוריות הם תופעה שמדברים עליה בציונות הדתית ורווחת במגזרים חילוניים. משהו השתנה, והיום אנחנו הנשים זוכות להגשים את עצמנו בכל מיני תפקידים וגיל הנישואין מתאחר. לצד זה יש לנו טכנולוגיות ורופאים שמאפשרים להגשים את חלום האימהות בגילים מתקדמים, והרגשתי שאני צריכה לעורר מודעות גם בקרב נשים שגדלו בסביבה מזרחית, פריפריאלית ודתית, שבה יש פחות שיח על זה. קיבלתי המון תגובות, כולל עשרות טלפונים מנשים חרדיות ודתיות שמרביתן מגיעות מרקע דמוגרפי
דומה לשלי ודיברתי מגרונן ומליבן. הן הודו לי על ההשראה ואני משתדלת להילחם עבור כל מי שפונה אלי, לתת לה הפניות ולחבר אותה למומחים. אני מרגישה אחריות. התא המשפחתי בונה את החברה ואני רוצה שנשים ירגישו שהן גם וגם, ושאין דבר שימנע מהן לעשות את זה. אני כותבת פוסטים על המקום האנושי, על כאב ועל הדרך שלי, ועל חובת ההשתדלות שהיא החובה היחידה המוטלת עלינו. להראות את הפגמים והמורכבויות נותן כוח להמון אנשים".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"אין שבוע שלא. אני לא עושה לעצמי ויתורים. אין לי כוח ואני שונאת את זה, אני יותר מדי מתרגשת מזה, אבל אין ברירה. דייטים זה פורמט גרוע פשוט, אבל אני עושה אותם במדבר היפהפה, שלא חסרות בו נקודות מהממות להיפגש. צריך להסיר הרבה קליפות בזמן קצר בדייטים, כי אנחנו כבר לא בגיל שמאפשר לנו להשתהות. אני בן אדם מאוד משימתי, והחלטתי שאני לא מוותרת על הזכות להקים בית. "מבחינתי, אני האדם הכי מאושר עלי אדמות, אין עוד תפקיד כל כך עוצמתי ומשפיע ואני שמחה וגאה בו, בטח כשאני עושה את זה בקהילה שגדלתי בה, אבל אני מחפשת שותף לדרך ומקווה שהמסע שלי איתו יהיה בגובה הלב".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אנשים ברחוב?
"אין שעה שאני לא פוגשת אנשים ברחוב. כשאני רצה בבוקר ללשכה אני פוגשת אנשים בדרך למרכז המסחרי, למרפאה או לסופר. אתמול פגשתי את שרה רוחמה, אשתו של הרב הליטאי שלנו מרדכי קראוס, שאמרה לי 'תמשיכי לעשות את מה שאת עושה כשאת מחייכת'. היא גרה בקהילה חרדית, ולשמוע את זה ממנה נתן לי הרבה כוח. אני פוגשת אנשים בחתונות, שברוך השם יש לי כל יום, באירועי תרבות וגם בהלוויות ובניחום אבלים. יש שמבקשים עזרה, יש ברכות מסבתות ויש הרבה מילים טובות על תאורה חדשה ברחוב או על הופעת תרבות לילדים. הרגעים שבהם אני פוגשת אנשים מלמדים אותי הרבה".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"היום. ברכות השחר ושמע ישראל אני מתפללת כל בוקר. אני מסורתית, אמא שלי דתייה ואבא שלי לא, אבל שניהם אוכלים כשר. גדלתי בבית דתי שבו שומרים שבת וקיבלתי חינוך דתי. אני חושבת שההפרדה בין היכולת להתעסק כל היום בטכנולוגיה, שזה מה שאני עושה, לבין המסורתיות והשורשיות שמאפיינת אותי, זו הפרדה שאנחנו יצרנו והיא לא הכרח המציאות. כל פעם ששומעים אותי מדברת באנגלית על הפיתוח הכלכלי בתחומי הרחפנים והלוויינים ואחר כך רואים שאני מברכת לפני שאני שותה מים, אנשים חושבים שזה לא סביר או לא הגיוני, אבל זו הפרדה שרק אנחנו יצרנו. אני גאה בכל מה שאני, והסיפור שאני מספרת לעצמי על עצמי בעולם צבוע בכל אחד מהגוונים האלה, שהם הכוח שלי ואני שמחה בהם".
מתי בפעם האחרונה כעסת מאוד?
"אין יום שזה לא קורה לי. אני עובדת על ויסות רגשי. זה קורה כשאני שומעת על תושב שהביורוקרטיה הממשלתית פוגעת בו פגיעה אנושה, או כשאני נתקלת בבעיות בנושאים כמו הדיור הציבורי או בריאות הנפש. אלה רגעים שמוציאים ממני משהו נחוש וכועס, שנובע מהזדהות רגשית גדולה עם התושבים. כשאני לא מצליחה לפתור לתושבים שלי בעיה, אני רוצה לצאת למלחמה. "בקורונה ממש צרחתי על מתפללים, עד שאמרו לי לשמור על הבריאות שלי. שאלתי אותם אם הם מבינים שמדובר בחיים של אנשים, ושלחתי את אנשי אגף התיקון לנעול את בית הכנסת. אחר כך התברר שאישה עם רקע אונקולוגי נדבקה מבעלה, שהתפלל בבית הכנסת כשהוא עוד היה פתוח, ולצערי נפטרה אחרי כמה שבועות. אמרתי למנכ"ל שלי, אתה זוכר שאמרת לי 'איבדת את זה?' אז לא איבדתי את זה. הרגשתי את הסכנה בלי לדעת שאלה יהיו ההשלכות".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"לפני כחודש, כשפתחנו את החממה הטכנולוגית שבה הושקעו 160 מיליון שקל. זה היה רגע מרגש מבחינתי, להסתכל על כל הדרך שעשינו מהרגע שקיבלתי טלפון מאוליגרך רוסי שרצה להקים פה מפעל לקנאביס רפואי ועד שאנחנו הופכים לעיר שיש בה עוגנים טכנולוגיים, תעשייתיים וחקלאיים".
מתי בפעם האחרונה הרגשת פמיניסטית?
"אני לא מרגישה פמיניסטית. אני בוחרת נשים לתפקידי מפתח כי אני מאמינה ביכולות שלהן. אני מקימה מרפאת נשים מובילה בירוחם ואני חושבת שלנשים יש ערך מוסף גם בפוליטיקה, בגלל סגנון הניהול והמנהיגות שלהן. האם הדוגמאות האלה גורמות לי להיות פמיניסטית? לא מבחינתי. פמיניזם זו הזכות של אישה להגשים את עצמה. אני לא בוחרת בנשים כי הן נשים, אלא כי יש להן את היכולות הגבוהות והרלוונטיות שאני מחפשת".
"בקורונה ממש צרחתי על המתפללים. שאלתי אותם אם הם מבינים שמדובר בחיים של אנשים ונעלתי את בית הכנסת"