לילה בלי זיקוק

יש שמוותרים על זיקוקים בחג מתוך אהבה ללוחמים, ויש כאלה שמנצלים את האהבה הזאת כדי להיפטר ממרכיבי זהותנו הקולקטיבית כך מוסרת עוד לבנה מחומת הגאווה הלאומית

לפני כשנה

הצית את עצמו איציק סעידיאן, לוחם צה"ל ונפגע פוסט טראומה, מול אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה. סעידיאן נפצע קשה, ועד היום הוא מאושפז בבית חולים. מעשהו הנואש הפנה את תשומת הלב הציבורית למ צוקתם של לוחמים שיצאו משדה הקרב בנפש מצולקת, ושלא תמיד זוכים להכרה ולעזרה שהם ראויים להן.

סעידיאן לא היחיד: תושבי עוטף עזה ובעיקר ילדיהם נושאים איתם מטען של פחד, ריצות מבוהלות למקלטים, שריקות של רקטות, נפילות של פצמ"רים, פיצוצים ואז עקות. נפגעי פעולות טרור גם הם עלולים להגיב בפחד לרעשים בלתי צפויים, לבומים על קוליים, לנפצים בפורים - וגם לזיקוקים ביום העצמאות. השנה, בעקבות פנייה של אחד מהארגונים שמטפלים בהלומי קרב, "לוחמים לחיים", ביטל שר התרבות והספורט חילי טרופר את מופע הזיקוקים שחותם את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

לפני שנתיים תרם טרופר כליה לאדם זר. הוא בחור טוב בה רבה מהממוצע. אין פלא שהחלטתו לבטל את הזיקוקים בטקס הממלכתי סחפה בין היתר את הוד השרון, רעננה, גבעתיים, הרצליה, תל אביב. טרופר שיבח את ראשי הערים ש"קיבלו את ההחלטה הנכונה והערכית לחבק את הלוחמים שלנו. ככה נוהגת חברה שיש בה ערבות הדדית. אני קורא לראשי הרשויות שטרם נהגו כך - עוד לא מאוחר לעשות זאת".

ייתכן שאלמלא טרופר, היה הקמפיין של "לוחמים לחיים" וארגונים אחרים נרשם כעוד בקשה כואבת שלא נענתה. כמו למשל זו של משפחות שכולות שביקשו להפריד את יום הזי כרון מיום העצמאות. המעבר מאזכרות לחגיגות מוסיף על צערן התמידי. ראש הממשלה של ראשית המדינה, דוד בן גו ריון, התעקש על הצמדה בין הימים לא כי היה אדיש לפגיעה ברגשות המשפחות השכולות, אלא כדי להזכיר לחוגגים את מחיר החגיגה. "גם ביום חג יש להעלות על ראשינו את זכר אלה שמיידם באה לנו עצמאות", כתב. הקרבה בין שני הימים היא שבירת הכוס בחתונה, ריבוע קיר עירום בבית חדש - זכר לחורבן הבית ולכך שישראל לא נולדה מקצף גל ועננה, אלא מגבורתם של בניה ובנותיה. חשיבות הכאב הלאומי עלתה בעיניו על הכאב האישי של מי שקורבנם היה הגדול ביותר.

על פי נתונים של משרד הביטחון משנת ,2021 יש ביש ראל 5,200 הלומי קרב. יש כאלה שלא הוכרו על ידי המשרד, וניסיון ההתאבדות של סעידיאן העלה למודעות את מצוקתם ואת הליקויים של אגף השיקום, שפורטו בוועדת בן ראובן. הוועדה המליצה על רפורמות נרחבות, ואלה לוקחות זמן. אבל הלב היהודי הרחום רוצה, ובצדק, להושיט יד ללוחמים. ביטול הזיקוקים נראה כמו מחווה יפה לטובתם, והוא דרמטי יותר מפ שרות כמו זיקוקים שקטים או תזמון מדויק של מופעי הזיקוקים.

אלא שזיקוקים הם לא

רק קולות נפץ ופוסט טראומה. לרוב האנשים הם גם צבעוניים ומשמחים, והם חלק מהמסורת של חגיגות העצמאות לא רק של ישראל, אלא גם של מדינות רבות אחרות. יש משהו נשגב בזיקוקים. הם תלויים בין ארץ לשמיים, קשת מעשה ידי אדם. הוויתור עליהם הוא ויתור על שמחה וצבע, וגם על השתאות. יש שמוותרים עליהם מתוך אהבה ללוחמים, ויש כאלה שמנצלים את האהבה הע ממית הזאת כדי להיפטר מהמרכיבים הבסיסיים ביותר של זהותנו הקולקטיבית, בתהליך שמתחזה לבקשה צנועה לחמול על החלש, ולא בפעם הראשונה.

בשנות ה 90 חש משרד החינוך אי נעימות מיום האם הוותיק. הרי יש ילדים שאין להם אמא, ומי הרשע שלא יחוס על רגשות יתומים? יום האם הוחלף ביום המשפחה. לא חלפו 30 שנה, וכמה משרדי ממשלה וגופים ציבוריים כמו מד"א החליפו את עמודות אב ואם בטפסים ל"הורה "1 ו"הורה ."2 גם כאן העילה הרשמית היא רחמנות. בישראל, בכל שנות קיומה, יש רק 5,000 אנשים שיש להם שני אבות או שתי אימהות, אך החמלה האותנטית של הקולקטיב היתה הסדק שדרכו נכנסה אג'נדה של פירוק מושג המשפחה בכלל והמשפחה היהודית בפרט.

כך גם החמלה האותנטית כלפי הלומי הקרב מנוצלת כדי לשנמך את שמחת העצמאות ולהוציא עוד לבנה מחומת הגאווה הלאומית. המצעד הצבאי בוטל. הוא יקר ומיליטריסטי. חיל השריון כבר לא מתארח בכיכר רבין. אולי בגלל נזק למרצ פות. המטס על הכוונת, משום שהוא יקר וגורם עוגמת נפש לפלשתינים.

ביום הזיכרון אנחנו נדרשים

להתייחס ליום הזיכרון האלטרנטיבי כאל טקס שבמרכזו משפחות שכולות, ולא כאירוע פוליטי של ארגוני שמאל קיצוני במימון זר שאחד מהם, "לוחמים לשלום", ערך בין היתר ביקור הזדהות בכפר עוורתא, אצל משפחות רוצחי משפחת פוגל. אנחנו מתבקשים לא להתרגש מתליית דגלי אש"ף וחמאס על הר הבית. "אנחנו לא נלחמים בדגלים, אנחנו נלחמים בטרור", אמר השבוע שר התקשורת יועז הנדל. "לא צריך להסיט את קו המחשבה למקומות שוליים". גם ההמנון הוא שולי, ואולי פשוט לא מתאים. שופט בית המשפט העליון או קפטן נבח רת ישראל לא שרים את "התקווה", כי הם ערבים ואי אפשר לצפות מהם לשיר על נפש יהודי. בכמה אוניברסיטאות וית רו על שירת ההמנון מטעמי התחשבות בסטודנטים הערבים. תמיד אפשר למצוא מישהו חלש או שנחשב חלש, שבשמו ראוי להקריב את סמלי הלאום.

ראובן לדיאנסקי, סגן ראש עיריית תל אביב מטעם סיעת "חילונים ירוקים", הודיע בשמחה: "הצלחנו! השנה לא יהיו זיקוקים בתל אביב!!". על מה יש פה לשמוח עם כל כך הרבה סימני קריאה? "תודה לתושבים רבים שהביעו תמיכה, כתבו והתנגדו לזיקוקים, תודה לעמותה למען לוחמים ולארגוני בעלי החיים", כתב. כמוהו, גם עיריות אחרות ציינו את צער בעלי חיים כמניע לביטול, והיו כאלה שצירפו את איכות הסביבה. לוחמי ישראל הגיבורים, כלבים ואקלים חולקים אותה קטגו ריה של נפגעי זיקוקים. אבל מה חשובה הסיבה? העיקר שעם ישראל לא ישמח יותר מדי ביום חגו.

איור: שמעון אנגל