ספרים מקדש מעט

שמה של הנובלה, סוד שערורייתי ותככים בינלאומיים טומנים בחובם הבטחה לטקסט נפיץ ועמוק של זקן הסופרים יהושע נפרד בספר זה מקוראיו, ודומה שדווקא הוא, האחרון, מתאים יותר להמחזה בימתית

"ביקוע גרעיני" הוא התהליך הפיזיקלי שבמסגרתו מתפרקים אטומים לא יציבים ומייצרים אנרגיה בעוצמה שמסוגלת להשמיד עיר. החלקיקים הקטנים ביותר בהוויה נעשים לפצצה שמשנה את כל שבקרבתה. אך אם תהליך הביקוע, שמיוצר בכור האטומי, לא יבוצע כהלכה - האטומים יישארו חלקיקים קטנים ונטולי השפעה. זוהי התחושה שעלתה בי למקרא הספר החדש והקצרצר של א.ב. יהושע, "המקדש השלישי" - פצצה אטומית שאיימה להתפוצץ ולשנות סדרי עולם, אך כל שהותירה זה קול ענות חלושה. כותרת טעונה במטען שמכיל בו בזמן תקווה נצחית מחד ואימה לאחרים, סיפור שכולל תככים בינלאומיים, קדושים וטמאים, רבנים ומתגיירים ורצון לפתור את המתחים הבלתי נגמרים של היהדות והעולם - כל אלה מתרכזים לכדי טקסט בוסרי וגמלוני. לא קל להשתמש במילים אלו כדי לתאר את מה שמוצג כספר האחרון של אחד מגדולי הספרות העברית, אך עם אכזבה שכזו לא ניתן להתחמק מכך.

העלילה מתרחשת בלשכת הרב נסים שושני בבית הדין הרבני בתל אביב, מחלקת עגונות. סצנת הפתיחה מציגה את מזכירו המסור יחיאל, חוזר בתשובה צעיר, שדואג לשלום מצב הקפאין של רבו, תמה שמשום מה תחזור על עצמה פעמים רבות לאורך הדרמה, כמין תיבול חסר טעם למהלך העניינים. יחיאל מזכיר לרבו שאישה עם סיפור מיוחד תגיע הערב ללשכתו, סיפור שאמור להשפיע על מינויו של הרב למשרה בכירה יותר ברבנות. הרב רוצה לקרוא את התיק של האישה, אך המזכיר מתעקש שאין תיק, רק סיפור. המון רגעים בטקסט נעים סביב סוגיית חוסר התיק והרצון של האישה לספר את סיפורה, כנראה כדי לייצר דרמה פנימית שלא באמת מצליחה להותיר חותם משמעותי על הקורא ולא באמת משפיעה על העלילה.

האישה, אסתר אזולאי, בת לגיורת צרפתייה, מגיעה אל הרב כדי לספר לו על מעללי הרב מודיאנו הפריזאי שמלווה את חייה מילדותה. הסיפור משמעותי עבורו כיוון שסיפורה יכול לסייע להדיח את הרב של פריז מתפקידו, מה שיוביל למינוי רב ישראלי שלשכתו תתפנה והרב שושני ישודרג במעמדו. האישה חושפת לאט־לאט את היחסים הקרובים בינה לבין רבה הפריזאי ואת הפעולות שעשה כדי למנוע ממנה לממש את אהבתה ליהודי ממוצא איראני שהכירה בקבוצת ְּ ִליָלה של עסקנות רבנית ומלודרמה יהודית חוצת עולם. אך כותרת הספר מבטיחה ממד נוסף, משיחי, שאמור לרחוש מתחת לכל ההתרחשות, כפי שהעיסוק במקום הקדוש והשנוי במחלוקת בתבל אמור לעורר. אלא שבסופו של דבר מתגלה כי מדובר בסערה בכוס תה - שום דבר מעבר לגחמה של גיבורת הסיפור, רק חלום שמתבטא במפה מודפסת של ירושלים שבה מקום המקדש מוסט מחוץ לחומת העיר העתיקה, "בין יד אבשלום לגיא בן־הינום". חזון אוניברסלי לנטרול המתח המשיחי של היהדות - מקדש נטול קורבנות שאינו בהר הבית. על פניו, מדובר ברעיון שמסוגל להחזיק מתח ועוצמה ספרותית עמוקה ומשמעותית. אך בפועל, החזון המדובר נמסר כמעט כבדרך אגב, מבלי שום קשר מעניין בין הדרמה הרומנטית שהתרחשה בפריז לשאיפה הרליגיוזית שמוצעת. הגיבורה אמנם עוסקת בענייני גיור ויחסי גויים־יהודים בסיפור, אך מה שאמור להיות דרמה דתית־אנושית נעשה לקוריוז פשטני. ביקוע גרעיני שנותר אטום חרישי. א.ב. יהושע עוסק בזהות היהודית ומשחק בה לאורך כל שנות כתיבתו. כמעט תמיד דמויותיו נושאות על גבן לא רק את זהותן האישית, אלא גם זהות קולקטיבית כלשהי. ספריו נקראים לא פעם כאלגוריות, וניתן למתוח קו בין דמות מסוימת לתופעה חברתית ממשית. במקרה של "המקדש השלישי", מדובר בטקסט שמתכתב באופן מובהק עם הנובלה הקודמת של יהושע, "הבת היחידה", שפורסמה 2021־ב ועסקה גם היא ביחסי יהדות־נצרות ודתות אחרות מנקודת מבטה של נערה/אישה אירופאית. ישנם גם מוטיבים שממש משוכפלים או משתקפים מחדש - אסתר אזולאי, גיבורת "המקדש השלישי",