השאלון הקטן | עם לאה שדה, מחברת קובץ הסיפורים "אדון הלילה", הוצאת מטר

נולדה וגדלה בגבעת שמואל. פסיכותרפיסטית. "אדון הלילה" הוא ספרה הראשון.

מה מגלה האפילה?

"באפילה יש סודות ואיסורים. האפילה לא מקיימת דיאלוג עם הסביבה, ולכן היא מסקרנת יותר מהאזורים המוארים. באפילה של הדמויות מסתתרות פגיעות, בדידות, עליבות. אלה אנשים פשוטים שחיים בינינו ואיש אינו נותן עליהם את הדעת, אנשים בודדים שכמהים לקשר גם כשהם נמצאים בתוכו. ההזדקקות שלהם לאחר מתניעה אצלם תגובות לא צפויות. לגיבורים שלי אין תובנות ומודעות לגבי עצמם. הם פועלים על סמך אינסטינקטים, על סמך הסיפור שהם מספרים לעצמם - מה שמחזק עוד יותר את בדידותם. הם לא מחפשים את האפילה, נהפוך הוא, הם מחפשים גאולה. הם לא נמשכים לאפילה, הם חיים ופועלים מתוכה".

הרבה מהסיפורים כתובים בגוף ראשון וידויי, אך אלה וידויים מתעתעים.

"הדמויות בסיפורים בוחרות בעצמן על מה הן רוצות להתוודות, מה לספר לקורא ולעצמן ומה לא. הכתיבה בגוף ראשון חושפת את הפער בין הסיפור שהדמות מספרת לעצמה, ובין הסיפור שמתהווה אצל הקורא שמתבונן בה מהצד, ורואה לפעמים מציאות שונה לגמרי. התבוננות על העולם דרך מבט אחר שהוא לא אני (ובכל זאת אולי קצת כן אני) היא מסע רצוף הפתעות, שלכל אורכו אני תוהה איך זה להיות מצוי בתוך כאבים ומצבים שהם לא שלי. רק חלק מהאמת מתפענחת לי תוך כדי הכתיבה".

זהו ספר הביכורים שלך. מה מאפשר לך הפורמט של סיפורים קצרים לעומת רומן?

"הסיפורים הקצרים מאפשרים לי להכיר דמויות רבות ולייצר להן עולם. הסיפורים המשיכו לבעבע בתוכי גם אחרי שהסתיימו לכאורה. שבתי אליהם שוב ושוב, הוספתי, שיפצתי, שיניתי, עד שהגיעו לצורתם הנוכחית. גם כיום, כשאני קוראת אותם, יש לי עדיין רצון להמשיך לשפר אותם, להוסיף ולגרוע. התחלתי לכתוב בסדנת כתיבה שנקלעתי אליה במקרה, לפני כ־21 שנה. הכתיבה היתה תגלית, כמו רשות להיכנס לחנות ממתקים ולמשוך מהמדפים כל מה שמתחשק. נתתי לעצמי חופש לכתוב בשפה שלי בלי להתאמץ 'לכתוב טוב'".

סופרים וסופרות שהשפיעו עלייך.

"הרבה סופרים וסופרות השפיעו עלי. פלאנרי אוקונור, רואלד דאל, ז'ורז' סימנון, קארל צ'אפק, אליס מונרו, אורלי קסטל בלום, אתגר קרת, פיליפ קלודל, יהושע קנז. לאחרונה קראתי ואהבתי את 'אהבה' של מעיין איתן ואת 'האדון שנפל לים' של הרברט קלייד לואיס". ●

קרן דותן