בית"ר והפועל – אחיות בכל זאת
הדמיון בין היריבות המושבעות גדול מהשוני, וימיהן הגדולים בדרך להפוך לפולקלור ימי עצמאות – בין גבעת חלפון למציצים
ליגת העל נמצאת בישורת האחרונה, כש נשארו רק כמה סידורים אחרונים לסגור, בעיקר לגבי זהות שתי היורדות. דבר אחד כן סגור, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים סיימו את העונה, ועשו את זה כמו שהן רגילות כבר יותר מעשור – בצליעה קשה.
עורכי מוספים אוהבים לבקש בערבי החגים טורי קונספט, כאלה שמתארים מגמה, תהליך או התנהלות שאפשר לאפיין ולהגדיר. בישראל המ פולגת, יום העצמאות אמור להפוך ליממה מאחדת בין אויבים ומחנות, ואין כמו לנסות לערער מעט את בלוף היריבות והשנאה בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים. האמת, ככל שאני מעמיק יותר אני מוצא הרבה יותר קווי דמיון מאשר שוני בין השתיים, ותמיד אני נזכר בטלפון ההוא ממספר לא מזוהה בשעת צהריים של 29 במאי .2006 על הקו היה אריק איינשטיין. "מה שמעתי, הוא?", אני שומע אותו אומר, ומבין לגמרי למה ולמי הוא מתכוון. "כן, זה נכון", זיהיתי את המצוקה ועניתי בזהירות, "שמעון גרשון חתם בבית"ר".
בצד השני של הקו השתררה שתיקה, שהתא רכה מהרגיל, ואז טריקת טלפון קשה. בלי לומר מילה. זה מה שהיה לו להגיד על המעבר של קפטן האדומים לבית"ר.
אריק ייצג עולם הולך ונעלם של רעיון הנאמ נות, שהתאפיין בכך ששחקן ייוולד בקבוצה אחת - וגם ימות בה. יומיים אחרי שטרק, התקשר שוב ואמר שהוא מרוסק. לדעתי, מעולם לא התאושש מזה. "פצ'ימו גרשון?", אמר מי שאמר אחר כך.
טבעה של תקשורת שהיא רוצה ואוהבת להעמיק וללבות פערים, להציגם כתהום. שקט הוא רפש מבחינתה, נו ניוז. כדי למצוא חן בעיניה, לשני המחנות אין ברירה אלא לשתף פעולה. היחידים באמת שמתחברים לזה לגמרי הם מחנות הקיצון בתוך האוהדים, וכשהקבוצות שלהם גרועות - אנחנו מקבלים תסכול של הקהל ואת הרפרטואר השנוא של אלימות, גזענות ורשעות יצירתית במיוחד, שלא נבלמות בגלל אכיפה מגוחכת.
המקום הרביעי בפלייאוף העליון לא מספר את הסיפור האמיתי של הפועל העונה. מקום אחד בלבד מפריד בינה למכבי ת"א, אבל גם בעונה חלשה במיוחד של מכבי, שלא תזכה בשום תואר, נדמה שהפערים כרגע לא ניתנים לסגירה. אפי לו הדרבי האחרון, שאליו הגיעה הפועל בתודעה כוזבת שהיא מסוגלת לנצח בגלל "מצבה" של מכבי, הסתיים בחורבן מקצועי ותדמיתי מושלם. רק רחמ נות של השופט איתן שמולביץ', שלא הוסיף שנייה אחת מעבר לדקה ה ,90 חסכה להפועל שיא השפלה חדש עם ספיגה שישית, אולי שביעית.
על הפתולוגיה בבית"ר כבר נכתבו ספרים וגם טובי המערכונים, אבל בכל זאת חגגנו השבוע עצמאות, ושמעון גרשון היה רק דוגמה קטנה למשותף בין הקבוצות.
קחו למשל את בלומפילד. ביתה הישן והטוב של הפועל, עוד בימים שהיה בעיקר שלה ולא עירוני, שימש בית של בית"ר בעונת האליפות הראשו נה שלה ב 1987-1986 - השבוע לפני 35 שנה. היו"ר שלה דאז, שר האוצר לעתיד רוני בר און, חשב כלכלית והציע להפועל הצגות כפולות לפי חלוקת הכנסות של 70 אחוז לבית"ר ו 30 להפועל. בהפועל דרשו את ה 70 אחוז לעצמם, אז בר און הלך לשמשון ת"א על אוהדיה הזעומים, שגם היא שיחקה בבלומפילד, והציע לה 12.5 אחוז בתמורה לכך ששמשון תשחק במשחק המוקדם, לפני בית"ר. היו"ר עמי פזטל קפץ על המציאה.
ימק"א היה אולי מבצר, אבל בבלומפילד עשו כסף ואליפות הסטורית. זה היה גם סוג של תיקון לאליפות שהיתה צריכה להגיע שנתיים קודם, אבל נלקחה באכזריות על ידי סמלי הפועל משה סיני ושות', דווקא בימק"א. 23 שנה אחר כך לא תעמוד בית"ר בפני הפועל בטדי, וערן זהבי יבקיע ברגע האחרון שער אליפות בעונת דאבל נדירה.
עשור לפני האליפות הראשונה של בית"ר, בסוף עונת ,1975-1974 היא למעשה ירדה לליגה השנייה. בזכות ח"כ יוסי שריד, אוהד הפועל מוש בע, ויריבו הפוליטי אהוד אולמרט, שעמדו בראש ועדה שחקרה שחיתויות ומשחקים מכורים בליגה, הירידות הוקפאו.
ויש גם את יוסי אבוקסיס. הוא מסיים את העונה הנוכחית כמאמן שהשאיר את בית"ר בליגה. יום לפני החתימה שם, ב 3 בפברואר, הגעה שלו לשם נחשבה לא סבירה, לא הגיונית, מופרכת, הרבה יותר מהגעתו של פיני גרשון למכבי ת"א בזמנו. תזכרו מה נגמר עם פיני, ותראו מה היה עכשיו עם יוסי. 20 שנה של "שנאה תהומית" בגלל היותו אחד מסמלי ההצלחה של הפועל - הפכו לאבק.
ונמשכת שיירה, ואלו שמות - דרור קשטן, אלי "השריף" כהן, רונן חרזי, דן איינבינדר, אוראל דגני, כאמור שמעון גרשון, עידן ורד, אפילו אלי טביב שמגיע לכל מקום שמריח ממהומה. כל אלה היו כאן ושם.
והיה אישטוון פישונט, שכבש בבית"ר שער אליפות במשחק השרוכים מול בית שאן וחיסל להפועל אליפות, מה שלא הפריע לו להיות שחקן ראשי בעונת הדאבל של קשטן בהפועל.
עכשיו שתי ספינות הדגל האלו התנגשו בש רטון. המקום הרביעי הכוזב לא עושה רושם על אוהדי הפועל, כי באין חזון ייפרע עם. ובית"ר? שם נחלצו מירידה בעור שיניהם, אבל צרות הקיום לא הולכות לשום מקום. אם לא יקרה דבר, ימיהן הגדולים של השתיים יהפכו לפולקלור בערוץ ההיסטוריה, בעיקר בימי עצמאות - בין גבעת חלפון למציצים.