"הגדר היא משימה לאומית"
מחסום תרקומיא, 04:30 לפנות בוקר: אלפים עוברים בדרך לעבודה בישראל - אבל לכולם ברור שבפרצות מסביב עוברים אפילו יותר ● "אתה רואה את הגבעה פה ממול?", אומרת מנהלת התפעול שרית טריינס, "עד לפני חודש אלפים עברו בפרצה שם" ● כתבנו ליווה את נהר העובדים באחת מנקודות הרתיחה של גל הטרור ● כתבה ראשונה בסדרה
"אתה רואה את הגבעה שמ עלינו?", הצביעה שרית טריינס, מנהלת התפעול של מעבר תרקומיא, על גבעה שהתנשאה מעל המחסום באפלה של שעות הלילה המאוחרות. "עד לפני חודש היו עו ברים שם אלפי מסתננים. לפני חצי שנה אחד קיבל התקף לב על ההר. הוא שרד אחרי החייאה שלנו ופונה במסוק של צה"ל לבית החולים. עכ שיו אף אחד לא עובר שם, בינתיים סגרו את הפרצה".
השעה היתה 4:30 כשהגענו למ עבר שממוקם בדיוק באמצע הדרך בין חברון לקריית גת. הכבישים היו ריקים כמעט לחלוטין, אך בתרקומיא כבר התחילו שעות הלחץ. בשעתיים שלאחר מכן עברו אלפי פלשתינים דרך טרמינל, פשוטו כמשמעו, בד רכם לתוך הקו הירוק - לעוד יום של עבודה.
ישנם 36 מעברים בין יו"ש ליתר חלקי מדינת ישראל, המופעלים על ידי שלושה גורמים שונים - משרד הביטחון, משטרת ישראל וצה"ל. מא זור עפולה שבצפון ועד מיתר שבד רום עושים בכל יום קרוב ל 85 אלף פועלים את הדרך הזו, ואת רוב המ עברים שאינם באזור ירושלים מפ עילים במשרד הביטחון באמצעות מאבטחים אזרחיים.
חוויה מוזרה
לצד אלפי הפועלים שנכנסים באופן חוקי לישראל, עד גל הטרור היו עוברים עשרות אלפים דרך פר צות רבות בגדר ההפרדה המחוררת. "בחודש וחצי האחרונים, מאז שסגרו את רוב הגדרות, אנחנו מזהים עלייה של בין 12 ל 14 אלף פלשתינים שח זרו אלינו - ושעוברים דרך המעברים במקום להיכנס ללא פיקוח", אומר ארז צידון, שעומד בראש רשות המ עברים היבשתיים )רמי"ם(.
הכניסה למעבר הרגלי היא חוויה מוזרה למי שאינם ערים בשעות המוקדמות מאוד של הבוקר, מכיוון שכשרוב הישראלים יוצאים מיו"ש לעבודתם במרכז הארץ, היא נראית אחרת לגמרי. המדחום ברכבנו הראה 13 מעלות צלזיוס בדמדומים האחרו נים של הלילה, והפועלים הראשונים שהגיעו למקום התחממו ליד מדו רה גדולה. בשני צידי השביל הרחב שהוביל לתוך המעבר עצמו נוצר שוק קטן, שבו רכשו הפועלים אוכל וציוד ליום העבודה הקרוב.
"כמה עולה מאפה?", שאל אורן כהן, הצלם, אדם שעמד ליד שול חן ארוך שעליו מאפים חמים ומפ תים. התשובה היתה מפתיעה: "שקל". מדובר במוצר שהיה עולה מינימום חמישה או שישה שקלים בישראל.
בדוכן אחר עמד ילד כבן 11 והכין במהירות מנות פלאפל לפועלים הר עבים חרף השעה המוקדמת. "ארבע שקל", הצביע בעל הדוכן, מגיש לנו לטעימה כדור פלאפל חם, הישר מתוך הסיר הרותח. "זה כי אתם תיירים", צחק אייל, סגן קצין הבי טחון של המתחם, שליווה אותנו יחד עם שרית ועם ישראל, מאבטח חמוש ברובה תבור שהתלווה אלינו. "בדרך כלל זה עולה שלושה שקלים".
הדוכנים כללו כל דבר שהפועלים עשויים להזדקק לו ביום העבודה, החל מסיגריות וכלה בכלי עבודה - מעלי אקספרס, כמובן. אפילו נע ליים הוצגו למכירה על אחת המכו ניות שניצבו בצד הדרך. דוכן שוקק במיוחד פתר את אחת השאלות של כל ישראלי - מדוע כל הפועלים הפלשתינים נושאים עימם שקיות שחורות: סלטים, פיתות ואפילו מנות קפה שחור נמכרו בדוכן, מכולת מאולתרת, ונארזו בשקיות שהפכו כמעט לסימן היכר של הפלשתינים בערי ישראל.
בדוכן אחר ניצב רמקול נייד שה כריז בקולי קולות "כרות ישראלי יא שבאב" - כרטיס ישראלי, בחור צעיר. הפועלים שהם בעלי היתר כניסה יכולים לשלם בדוכן תמורת כרטיס מגנטי שמאפשר להם את הכ ניסה דרך המעבר.
הכניסה למעבר הרגלי היא חוויה מוזרה למי שאינם ערים בשעות המוקדמות מאוד של הבוקר, מכיוון שכשרוב הישראלים יוצאים מיו"ש לעבודתם במרכז הארץ, היא נראית אחרת לגמרי
עוברים בתוך 4 דקות
הצטרפנו לנהר העובדים שנכ נס לתוך המעבר, כשאנחנו מצפים לראות את העובדים עייפים ורצוצים אחרי שעתיים של המתנה מייגעת לכניסה לישראל, אך היעילות היתה מפתיעה. "אנחנו מעבירים אותם בתוך ארבע דקות, ואפילו פחות".
הפועלים מיהרו דרך השערים הכ חולים והגדולים, העבירו את החפ צים דרך מכשיר שיקוף ועברו בידוק ביטחוני. לאחר מכן הם עברו דרך כמה שערים חכמים, "ספיד גייט", באמצעות העברת הכרטיס המגנטי.
"כל עובד מזוהה בפניו, אם מותר לו להיכנס השער נפתח, אם לא - השער נצבע אדום וצריך ללכת לבידוק ידני. אני עובדת במע ברים כבר 25 שנה, ערפאת היה עובר דרכי במעבר רפיח", מספרת שרית. "פעם הפועלים היו מגיעים ב 2 בלילה ונאלצים להמתין שעות. היום הכל עובד במהירות".
"בוקר טוב", נעצר לידנו אדם כסוף שיער עם חולצה של רשת רמי לוי שיווק השקמה. שמו מו חמד מרג'לה והוא עובד כבר כמה שנים בסניף של הרשת ברחובות. "אני עובד בישראל כבר שנים. מה כפר שבו אני גר, אידנא, עד לר חובות - לוקח חמישים דקות דרך כביש ,6 תיק תק". הוא ממהר החו צה, אל החניה, שם עומדים עשרות אוטובוסים ורכבי הסעות שממתינים לפועלים.
"תל אביב, צומת אשדוד", הם כו רזים ואוספים את הפועלים קדימה. פקקים מלווים אותנו אל מחוץ למ תחם. בקרוב, מבטיחים במעבר תר קומיא, גם זה יסתדר. בעלות של עשרות מיליונים מוקמת כרגע
חניית ענק לרכבי ההסעות.
צריך לומר כי לא כל המעברים פועלים בצורה כה יעילה, וברשות המעברים היבשתיים של משרד הביטחון מבקשים לקבל אחריות למעברים נוספים ביציאות מיהודה ושומרון, חרף העובדה שהעלות גבוהה יותר מכיוון שמדובר בהפ עלה אזרחית ולא בחיילים.
"חייבים לקבל החלטה"
"צריך להבין שמדובר במשי מה לאומית. המדינה צריכה לקבל החלטה לגבי גדר ההפרדה, לדעת מי עובר ומה עובר, ובמקביל לתת לנו לעשות את העבודה שלנו. אין לחייל או לשוטר יתרון על פנינו", אומר צידון.
"ישנה בקשה שתלויה ועומדת לקבל לידינו עוד מעברים. יש צורך להסתכל על המעברים כמו על שדות תעופה ונמלים, מכיוון שהפועלים מעדיפים לעבור במ עברים המסודרים ולקבל שירות מעולה. אנחנו מסוגלים לקלוט עוד אלפי פועלים במעברים. כמו כן, כמשימה לאומית, יש מה לשפר על מנת לעודד את הפועלים לע בור דרך המעברים, כדוגמת תח בורה ציבורית יעילה. יש תכנון על הנייר, למשל, להביא פסי רכבת אל המעברים המרכזיים. אין סיבה שזה לא יקרה".
נעצר לידנו אדם כסוף שיער עם חולצה של רשת רמי לוי שיווק השקמה. שמו מוחמד מרג'לה. "אני עובד בישראל כבר שנים. מהכפר שבו אני גר, אידנא, עד לרחובות - לוקח חמישים דקות"