אשכנזי? עיראקי? יהודים! אחים! לוחמים!
הערב תהיה תקומה לערך האחדות. לא, לא באמצעות מילים שמת גלות בריקנותן דקות לאחר שנזרקו לחלל. זו אחדות אשר יסודה בה קרבת חיים של שניים, שני לוחמים שמותם היה למיתוס. מיתוס, אשר למען האמת נשכח והושכח.
לפני 75 שנה, מאיר פיינשטיין, לוחם אצ"ל, ומשה ברזני, לוחם לח"י, שללו ניצ חון מן האויב של אותם ימים. הניצחון עמד להתרחש עקב הוצאתם להורג של השניים. הם בחרו לפטור מעבודתו את התליין בכלא במגרש הרוסים. באישון לילה, תוך שהם חבוקים, ורימון יד הדוק ביניהם. את הרימון, עטוף בקליפת תפוז, החליטו לפוצץ בעודם חובקים אותו.
רימון היד הותקן במיוחד למען הצלחת המשימה האכזרית שהשניים גזרו על עצמם, איבוד לדעת. המעשה האובדני הזה התייחד כצעד יוצא דופן בקרב עולי הגרדום שנת לו. התליין היה עד שמיעה יחיד לשירת התקווה מפיות עולי הגרדום, בטרם יצאה נשמתם.
בימים שלאחר מותם של פיינשטיין וברזני, לא הובלטה פרשת מותם כמעשה כה ייחודי. לאחר הקמת המדינה, שלמענה פוצצו בעצמם את רימון היד שהוברח אליהם, לא הכל סברו כי השניים ראויים להיחשב כגיבוריו של עוד מעשה מופלא, מיתוס נוסף, שנחקק בדרך למדינה. מפקד האצ"ל לשעבר, מנחם בגין, שיצא אל אור היום לאחר הקמת המדינה, הוא שדאג להזכיר לשומעיו בכיכרות את לקח הקרבתם הע צמית של השניים. אכן, הוא הזכיר בדבריו כי השניים היו יוצאי עדות שונות בעם: פיינשטיין האשכנזי, וברזני איש עדות המזרח. ייתכן כי מסר האחדות בעם, כפי שהנחילו פיינשטיין וברזני, הוא שהניע את הנשיא הרצוג להיעתר לבקשת אחד מקרובי המשפחה של השניים, ולהיות נושא דברה של המדינה בעצרת.
דבריו הערב בעצרת הזיכרון, במלאת 75 שנים למותם, יעמדו אולי בסימן הצו רך באחדות, לאו דווקא בסימן של תמימות דעים פוליטית. אליעזר, אחיינו של מאיר פיינשטיין, סיפר לנו על המאמצים שעשו הוא ויתר קרובי המשפחה של השניים, כדי שבעתיד לא יאבד או יטושטש המעשה של השניים. ואגב כך, מתבהר הצורך המיידי, הדחוף, לשקם את הכלא שבו נכלאו אסירים מכל הגוונים הפוליטיים, בתקופת השלטון הבריטי )גילוי נאות: אבי, אבא אחימאיר, היה מיושבי תא ,19 וחקיקת שמו מימי ישיבתו בכלא נראית על אדן החלון(.
הלוואי שהעצרת הערב תמריץ עשייה: יעשו הנוגעים בדבר, צוותי משרד הביטחון, למען ישוקם הכלא לשעבר, כדי שיבקרו בו רבים בתאי הסוהר, הראויים לשמש לכל צורך חינוכי ולימודי, למען יראו ויזכרו.