אחרי הצפייה רוצו לחבק את ההורים
"אפריקה", ישראל 2019
"אפריקה", סרט הביכורים עטור הפ רסים של התסריטאי במאי אורן גרנר, הוא עוד סרט ישראלי קטן ומצוין שיוצא לאקרנים אחרי תקופת המתנה ארוכה שמקורה בקורונה. כעת גם אתם יכולים לצפות בו סוף סוף, ולדעתי מדובר בע סקה משתלמת. גם מפני שמדובר ביצירה יפה ומרגשת שמצליחה לומר כמה דברים נבונים ואפקטיביים על הזדקנות, אבל גם, ובעיקר, מפני שיש משהו מעורר השראה באופן שבו גרנר מצליח להוציא את הפ רויקט המשפחתי הצנוע והמאוד אישי שלו לפועל ולגרום לו להיות אוניברסלי ומעורר הזדהות.
במרכז הסיפור ניצב מאיר, פנסיונר בן 60 ומשהו )מאיר גרנר, שחקן לא מקצועי ואביו של הבמאי(. מאיר מתגורר ביישוב קטן במרכז הארץ עם אשתו, מיה )מיה גרנר, אמו של הבמאי(, ומנסה להתרגל לעובדה שימיו הטובים נמצאים ככל הנ ראה מאחוריו. הוא כבר אינו נמצא בשיא כוחו, משום בחינה, ובאופן כללי, נראה שחייו נמצאים בנסיגה כללית.
כך, למשל, הוא מקבל הודעה לקונית על כך שכבר לא זקוקים לו כדי לה קים את הבמה לכבוד הטקס השנתי לציון הקמת היישוב, אחרי 30 שנה שבהן עשה זאת. נוסף על כך, ילדיו הבוגרים מקדי שים לו הרבה פחות תשומת לב מבעבר, וגם מצבו הבריאותי לא משהו.
בתוך כך, מאיר שוקע במלנכוליה. הוא מתגעגע לתחושת ההתעלות שעט פה אותו כאשר ביקר לאחרונה באפריקה יחד עם רעייתו. הטיול, כך נראה, הותיר עליו רושם עמוק, ומהווה ניגוד חריף לש
גרה האפרורית והמידלדלת שמרכיבה את חייו. ממש לא קשה להבין מדוע הוא כל כך רוצה לשוב לשם.
על פניו לא קורה הרבה ב"אפריקה", אך למעשה יש כאן עולם ומלואו. הת סריט המהודק והכל כך מדויק של גרנר מציג את עולמו של מאיר מכל הזוויות והכיוונים. הוא יודע בדיוק היכן להציב את המצלמה וכיצד להפיק את המרב מא תרי הצילום הפשוטים שלו, והוא מבין היטב כיצד ליצור מתח ועניין וכיצד לעורר רגש.
גרנר האב, מצידו, מתגלה כשחקן מו כשר למדי. למרות אופיו הזעוף, ההופעה המינימליסטית ונטולת המניירות שלו מעוררת אמפתיה ומותירה חותם, והשוט האחרון של הסרט, שמביא את המסע של מאיר לשיאו הרגשי המפתיע, הוא הברקה אמיתית שלא תישכח במהרה. סרט חכם. סרט עצוב. סרט שיגרום לכם לרצות לחבק את ההורים שלכם הכי חזק שאתם יכולים.