מאמן מחוץ לקופסה
כינו אותו "מאמן כדורגל חופים" )"זה כאב"( ● טענו שאינו מתאים לכדורגל החדש )"פחות טכנולוגי, אבל נגמר העידן שבו מאמן מחזיק את המפתחות לבד"( ● והוא, בגיל ,62 ענה עם הצגות בפלייאוף העליון )"עם בחירות נכונות, מכבי נתניה תזכה בתואר"( ● בני לם, כמו על המגרש, בראי
זה נראה כאילו בני לם חי עם דמעות בעיניים, בעיקר כשהוא מדבר. אני יושב מולו בקומה ה 11 בביתו ב"עיר ימים". היום הוא מתגורר ברחוב אריק לביא, אבל יל דותו היתה בבניין ברחוב דוד רזיאל, זה שנושק לקופסה האגדית שבה שי חקה בעבר מכבי נתניה וגרפה את כל תהילתה. כשחקן, ללם יש 72 שערי ליגה 11) שערים ישירים מבעיטות קרן( ב 12 עונות אדירות, שכללו שלוש אליפויות וגביע, שהתחבר לעו נה המופלאה ההיא של .1978
הערב ,(20:30) כמאמן נתניה, הוא יכול לסיים את המשחק מול הפועל ת"א עם כרטיס לאירופה. אחרי פתיחת פלייאוף עליון מהוססת, באו הצגות נגד מכבי חיפה, הפועל ב"ש ובני סכנין - כולן חטפו שלישיות - לם הוכיח לקטני האמונה שלא מדובר באפיזודה חולפת.
הוא חזר למחוזותינו אחרי מדבר תקשורתי שכפתה עליו הקריירה שלו כמאמן נוער. כמעט במשך כל שנותיו מאז פרש ממשחק הוא עסק בייצור חומר גלם של שחקני כדורגל, בגי דולם ובצמיחתם - עד שנקרא לדגל כמעט משום מקום. נתניה, עם מאמנה ההולנדי ריימונד אטפלד, פתחה רע את העונה, ולאחר ארבעה משחקים גרפה בקושי שתי נקודות. בעלי המו עדון אייל סגל, שאיתו צמח בשכונה, הזעיק אותו, ולם לא הצליח לסרב. בגיל 62 הוא חזר לעולם שכמעט שכח.
לם חושב המון על אביו - במגר שים, באימונים, במשחקים ואחריהם. אפילו בעמדות הראיונות. כולם הכירו את יצחק לם, שעלה לישראל מרומ ניה והסתובב צולע ליד המגרש בגלל מחלת פוליו שממנה סבל. יצחק ניהל ספריית וידאו, והיהלומנים של נתניה ההיא היו נכנסים עם שטרות של 100 דולר ומבקשים לפתוח אצלו חשבון בספריית ההשאלה.
בילדותו היה נוהג להגיע עם אבא למגרש, ויחד היו מחכים לשחקן שי עשה טובה ויכניס אותו פנימה. "לאבא לא היה כסף, אז היינו מחכים למוטל'ה שפיגלר, אברם סבו, ויקטור סרוסי, יאנק רובינשטיין, משה שלומוביץ'",
זיכרונות הילדות: "אבא לא חיבק אותי, ולקראת סוף חייו - חיבקתי אותו בכוח. בגלל זה לא ידעתי לחבק ולנשק את הילדים שלי. היה לי מעצור. הנכדים הם התיקון"
מספר לם בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "הוא היה אומר לכל אחד שה גיע 'קח לי את הילד פנימה'. בסוף הייתי נכנס ורץ הכי רחוק מהכניסה, כדי שלא יתחרטו".
כשאביו יצחק עלה לארץ, הוא עבד במפעל סריגה בפרדסיה, שם הכיר את שושנה, צעירה דתייה שעלתה מטריפולי. לפני שש שנים יצחק הלך לעולמו. "תמיד היה לי קשה לדבר איתו באופן חופשי", נזכר לם, "כשעליתי לבוגרים, האוהדים היו מחכים לשחק נים ביציאה מחדר ההלבשה. אבא שלי היה עומד בצד, נשען על מקל ההליכה שלו, וכו לם היו שואגים 'בני לם, בני לם'. הייתי מאושר, לא בשבילי אלא בשבילו, שעמד שם וראה את זה. הוא היה צועק הרבה במשחקים. הייתי מת בייש ומבקש ממנו לא לבוא למשח קים, אז הוא היה מתחבא מאחורי עץ. הייתי רואה אותו. כשהיה מגיע לשוק, כולם קראו לו 'אדון לם'. לא אמרתי לו כלום, אף פעם, אבל כל הקריירה שלי היתה בשבילו. אמרתי לו את זה בהספד שלי בהלוויה שלו. יצאתי מו פנם מהילדות הזאת". מופנם? אתה כולך חשוף. "אתה לא תאמין, אבל כל חיי אהב תי את הילדים שלי - ופשוט לא יד עתי להראות את זה. לא ידעתי לחבק ולנשק אותם. אבא שלי לא חיבק אותי. אני זוכר שלקראת סוף חייו חיבקתי אותו בכוח. נישקתי ילדים בכדורגל, אבל לא את שלי. היה לי מעצור. אחרי אחד המשחקים הבן שלי כתב לי בהודעה 'אני גאה בך אבא, איזה חילוף!'. עכשיו עם נכדים? אני משוגע - הכי מחבק ומנשק אותם".
"לא פוחד מאנשים מוצלחים סביבי"
יום לפני שפגשתי אותו, השאר תי הודעה למוטל'ה וביקשתי שיס פר עליו קצת. הם הספיקו לשחק מעט מאוד יחד, בשלהי הק ריירה של מוטל'ה, אבל הוא היה המא מן של לם בעו נת האליפות של ,1982/83 שבה טבע את המשפט 'נתניה ועוד .'15 מוטל'ה חזר אלי ואמר: "תמסור לו חיבוק חזק ואמיתי ממני, ותשאל אותו מה אמרתי לו לפני כמה חודשים". מה מוטל'ה שפיגלר אמר לך לפני כמה חודשים? "הוא הגיע לאימון להגיד לי מברוק. מאז היינו בקשר, לפעמים הוא קפץ לבקר. אני זוכר שהיינו עם 13 נקודות, והוא בא ואמר לי 'אתה הולך לעשות עד סוף העונה הסדירה 40 נקודות'. מה אני אגיד לך, הוא מכשף מוטל'ה". זה די מדהים, אבל בעונה הזאת, שבה כמעט כל הבחירות לגבי תואר "מאמן העונה" סימנו אותו אף שברק בכר זכה באליפות שנייה עם מכבי חיפה, נראה שכולם מבינים שההגעה של לם הובילה למפץ גדול בנתניה. העיר מדברת כדו רגל, וכשלם ביקש "קיר צהוב" במשחק נגד הפועל ירושלים - התייצבו 8,000 צופים כדי להשלים את המאמץ.
כשהוא שיחק, סביב השעה 14:00 של שבת, חוף הים בנתניה היה מתרוקן - ואלפים היו נוהרים לאצטדיון הקו פסה עליו השלום, כולל דתיים שבאו ברגל ויושבי בתי הקפה, ובראשם קפה "פפה" המיתולוגי. לאחרונה הוא פגש את ראשת העיר מרים פיירברג ודי בר איתה על האצטדיון בעיר: "אמרתי לה שכדי לזכות בתואר אנחנו חייבים טריבונות גם מאחורי השערים. אני, כשחקן, תמיד רצתי אליהם. אם נמשיך להתקדם, כמות מקומות הישיבה בא צטדיון פשוט לא תספיק. היום יש 12 אלף. אתה יודע מה זה אצטדיון בנתניה עם 20 אלף מקומות ישיבה?"
פקפקו ביכולתך להצליח בבוגרים.
"אני מחזיר אותך לעונה שפרלמן ומוטל'ה אימנו אותי. המזל שלי היה שהתאמנתי תחת מאמנים שהם אגדות, למדתי מהם הרבה. למוטל'ה היה סג נון דיבור כזה שמרים. הוא כינה אותי 'מישל פלאטיני', ולעודד מכנס קרא 'קרל היינץ רומיניגה'". מי המודל שלך כמאמן?
"אני מעריץ את יורגן קלופ. אני מס תכל איך הוא מדבר עם השחקנים שלו, איך הוא מחבק אותם ותומך בהם - זה מדהים. כשאלמוג כהן וחן עזרא באו מהפועל ב"ש לפנימייה בטוברוק, הייתי מביא להם אוכל כי תמיד אין מספיק. שחקנים היו אוכלים אצלי ביום שישי בערב, אז הם לא ירוצו בשבילי בשבת?" הפלייאוף הזה הוכיח שההצלחה שלך ממש לא מקרית.
"המטרה שלנו היא להגיע לאירופה. אין לנו שום עניין לעצור. אני רוצה לראות לאן המנוע הזה יכול לקחת אות נו. יש כבר מחשבות על איך הקבוצה תיראה בעונה הבאה".
היו אנשים שזלזלו בך כש נתניה הודיעה שאתה המא מן הבא.
"כן, היה לגלוג, זלזלו בי. אמרו שאימנתי בכדורגל חופים ובנוער, שאלו 'מה לו ולבוגרים?' קשקשו די הרבה. להגיד לך שלא כאב לי? כאב.
אתה מצפה שתהיה תקשורת חכמה ואחראית, שתמתין ולא תרוץ ותקפוץ למסקנות. זה היה לא מכובד. 30 שנה אני מאמן, גידלתי אינספור שחקנים".
אמרו שאתה בעיקר מוטיבטור, שאתה לא מחובר לעולם הדיגיטלי, למדע של הכדורגל.
"מה שיש לי כמאמן - אלוהים נתן לי. בקורס מאמנים לא כל כך לומדים איך להתחבר לשחקנים, להנהלה ול קהל. דייגו סימאונה, איך תגדיר אותו? תסתכל עליו, הוא קפיץ על הקווים. זה מבחינתי 60 אחוז מהצלחה. בהת חלה חשבו שאני מאמן של מוטיבציה, אבל פתאום רואים החלפת שיטה, הנעת כדור, חילופים מדויקים, טיימינג. אני מודה, אני פחות טוב בטכנולוגיה, אבל נגמר העידן שבו מאמן מחזיק לבד את המפתחות. היום עובדים בצוות. אני מקבל את כל הנותנים ממאמן הכושר, מהעוזרים, מהאנליסטים שמוצאים את כל מה שצריך, ואת הכל אנחנו יושבים ומנתחים. מאמנים טובים לא פוחדים מאנשים מוצלחים סביבם".
וואו, הוצאת הרבה מהלב עכשיו.
"כן, ישב לי. אי אפשר להצליח היום רק מלהיות חתול רחוב".
להצלחה יש מחיר. השחקנים הטו בים יהיו מבוקשים בקבוצות הגדולות.
"אייל סגל הוא בעל בית נדיר ואדיר. הוא עובד בסטנדרטים גבוהים מאוד. איחורים במשכורות זה בכלל לא בל קסיקון שלו, תמיד חושב על השחקנים ועל טובת המועדון, אבל הוא לא יכול הכל לבד. הקבוצה הזאת היתה על סף פירוק - ותראה מה קרה מאז. שחק נים כמו דיא סבע, גבי קניקובסקי ויונס מלדה נמכרו, וזה כסף שהח זיק את המועדון ונתן לו אוויר בתקופות הקשות. גם אם ילך שחקן - הסגל יישמר ויתחזק". מכבי נתניה מסוגלת לז כות בתואר בעונה הבאה?
"מכבי בני ריינה, בלי כסף גדול, הצליחה לעלות לליגת העל. עם נעשה בחירות נכו נות - נביא תואר".
מביט קדימה:
"המטרה היא להגיע לאירופה. אין לנו שום עניין לעצור. אני רוצה לראות לאן המנוע הזה יוביל אותנו. יש כבר מחשבות על העונה הבאה"